כץ, אל תהיה כחלון, תהיה ביבי של 2003

למרות שחילופי שרי האוצר התרחשו רק אתמול, ניתן כבר לקבוע הבדל תהומי אחד בין הקדנציה של משה כחלון לזו של ישראל כץ: כחלון קיבל משק יציב ונטול משברים. מנגד, אצל כץ הכל הפוך: 27% אבטלה, גירעון של 12% תמ"ג ומיתון העמוק ביותר אי פעם.

מבלי לדעת מה היו תוכניותיו, משבר הקורונה טרף לכץ את הקלפים וקבע מציאות מורכבת, ולפיכך גם את התנהלותו ואת מדיניותו. בעיקר, כץ לא יוכל להיות כחלון. אם הוא חשב שיוכל לחלק צ'ופרים ביד אחת ולהכריז בכל ראש שנה על הפחתה נוספת במסים מצד השני, הרי שכחלון והקורונה חסמו לו את הדרך. שר האוצר הפורש השאיר את המשק עם הגירעון המבני הגדול ביותר במערב, אחרי הונגריה וארה"ב. משבר הקורונה מתח את ההוצאה הממשלתית לגובה בלתי נתפס, ואת ההכנסות הוריד אל מתחת לקו השחור.

ישראל כץ צילום: רויטרס

רק שלא ילמד מכחלון

כץ יכול להתנחם בעובדה אחת: המסלול שבחר קודמו הביא אותו לאבדון. כחלון נמחק כלא היה ושמו יירשם בספרי ההיסטוריה הכלכלית של ישראל כאחד הגרועים ביותר. המיליארדים שחילק לא תורגמו לקולות בקלפי, והברית הביזארית שכרת עם ההסתדרות לא רק שלא העניקה לו איזשהו פרי פוליטי, אלא דווקא סידרה ליו''ר האפור אבי ניסנקורן את משרד המשפטים היוקרתי.

לכץ נותרה רק הדרך הקשה ולכן עליו לנסות להיות בנימין נתניהו של 2003. תזכורת: ב־2002 נתקע המשק הישראלי על סף קריסה כלכלית על רקע האינתיפדה השנייה ופיצוץ בועת הדוט.קום, שהביאה את הממשלה לסף משבר חוב. נתניהו, שניהל מדיניות קשה ביותר של קיצוצים, התייעלויות וגזירות, לא רק שהציל את כלכלת ישראל אלא הכניס אותה למסלול של התנהלות תקציבית ופיננסית נכונה.

האם התפקיד יקפיץ את כץ?

כץ כבר ניסה לחקות את נתניהו בשנה האחרונה במשרד החוץ. אלא שלכץ אין את הכישורים של נתניהו, לבטח לא כדיפלומט. התוצאה היתה גרוטסקית והחיקוי היה רע. אלא שבאוצר הסיפור אחר לגמרי והתכונות שנדרשות דווקא קיימות אצל כץ. לראייה, הוא כבר הוכיח כאשר גיבש וקידם את הרפורמה בנמלים, כי הוא יודע להיאבק עם קבוצות האינטרס לרבות הוועד הכי חזק ואגרסיבי במשק, דבר שנתניהו נכשל בו. גם את רפורמת השמיים הפתוחים, שהחלה לפניו, הוא קידם ופיתח.

הפוליטיקאי כץ יודע שכך מרוויחים קולות, ואתמול הוכיח זאת שוב כשקיצץ את שכרו ב־10% ועל הדרך העביר מסר ברור: אני מקצץ בשכרי כי עוד מעט אקצץ בשכרכם, כשהוא מתכוון לעובדי המגזר הציבורי בעלי השכר הגבוה. זה איתות מבורך המעיד כי הוא חייב ללכת במסלול "ביבי 2003": אי־אפשר להתחמק מגזירות, קיצוצים כואבים ורפורמות מבניות שנחוצות בתקופה זו, ומהפחתות שכר במגזר הציבורי ו"הכנסתו מתחת לאלונקה". כץ לא יהיה פופולרי אבל יכול להיות גיבור. גם כך הוא לא מהפוליטיקאים שמעוררים חיבה יתרה, אך כן יוכל לעורר כבוד וערכה.

לעומת 2003, כץ במצב טוב יחסית מזה של נתניהו: למרות שהמצב חמור, המצב הגיאו־פוליטי שונה, השקל חזק מאד, יש רזרבות, הריביות על החוב שליליות, הגירעונות והחובות של שאר המדינות המפותחות גם כן בדרך למעלה. ולא פחות חשוב: נתניהו - האיש שמחסל כל מועמד פוטנציאלי להפוך ליורשו - שחוק יותר וסחיט יותר וחייב את הליכוד כדי לשרוד. גם הפעם, משרד האוצר ישמש כקרש קפיצה או כארון קבורה פוליטית. כהונתו תקבע אם הוא מנהיג או לא. כעת זה המאני־טיים שלו.