כל מה שצריך לדעת על קרקס התקציב שסידרה לנו הממשלה

הצעת הפשרה שאושרה שלשום בוועדת הכספים (ואתמול בכנסת) במטרה להנשים את ממשלת האחדות הגוססת לעוד כמה חודשים, יצרה מציאות תקציבית חסרת תקדים שתאלץ גם את הממשלה להבין איך היא מתמודדת עם המצב בו מצד אחד יש כסף למשרדי הממשלה, אך מצד שני אין תקציב מאושר.

הדיון בוועדה המחיש עד כמה יש נתק בין הדרגים המקצועיים במשרד אוצר לבין השר ישראל כץ שביקש לשלוט בתקציב, כאילו אין כנסת וממשלה. המתח והמחלוקות ניכרו גם בדיון בוועדת הכספים. גורמים המעורבים בפרטים אמרו ל"כלכליסט" כי מאחורי ההצעה של ח"כ מיקי זוהר להעביר את האחריות על התקציב לחשב הכללי רוני חזקיהו, עמדו בפועל רה"מ בנימין נתניהו ושר האוצר כץ שביקשו לנקום בממונה על התקציבים שאול מרידור. "כלכליסט" עושה סדר במציאות הכלכלית החדשה ובשאלות שנותרו פתוחות.

כמה כסף נוסף למשרדי הממשלה?

מי מחליט לאן יילך הכסף?

שר האוצר אמור לגבש את מדיניות חלוקת התקציב. זו תעבור את אישור הממשלה ולאחר מכן את אישור ועדת הכספים. בעוד שדיוני התקציב נעשים בין האוצר למשרדי הממשלה במשך יותר משבוע, ולאחר מכן ועדת הכספים דנה בו מספר שבועות, כעת נדרש כץ להביא לאישור ועדת הכספים את התוכנית עד 7 בספטמבר מבלי שיהיה דיון רציני בוועדה או בין משרדי הממשלה לפני כן. כמובן שכץ העדיף שרק המסגרת הכללית תעבור דרך ועדת הכספים, אך זה כמובן לא אושר.

בנימין נתניהו וישראל כץ צילום: אבי כהן

השאלה המעניינת בהקשר זה היא האם כץ ייתן לאגף התקציבים לגבש את מדיניות התקציב כפי שאמור לעשות, או שינסה לעקוף אותם. ברקע קיים כמובן יצר הנקמה של חברי הליכוד במרידור שהביע התנגדות לחלוקת המענקים, ועוד לפני כן נחשד כמי שפגע בשר האוצר הקודם משה כחלון כאשר התעקש לפרסם את נתוני הגרעון.

ח"כ זוהר הציע שלשום בעדינות של פיל בחנות חרסינה כי החוק יחייב את שר האוצר כץ לגבש את התקציב עם החשב הכללי, מה שאינו הגיוני כלל. ההצעה כמובן לא אושרה, אולם הלך הרוח של רמיסת הפקידות היה ברור בהחלט.

מלבד השקיפות, מה ההבדל בין ההחלטה החדשה לבין אישור תקציב?

הבעיה העקרונית בתוכנית שאושרה היא שהדבר נעשה ללא דיון על סדרי עדיפויות, ללא גיבוש יעדים, עקרונות או מימוש מדיניות כלשהי של ממשלת האחדות. הסכום שנקבע כמסחרה בדיון בוועדת הכספים, הוגדר בהתאם לדרישת היועצים המשפטיים כנמוך יותר ממגבלת התקציב, כלומר 412 מיליארד שקל. כמובן שלצד התקציב לא נעשו צעדים משלימים של שינוי מדיניות מס או חוק הסדרים שיכלול צעדים מחוללי צמיחה, למרות המשבר האדיר שפקד את המשק.

הבעיה הטכנית נובעת מכך שעצם זה שלא אושר תקציב בפועל, גם לאחר אישור ועדת הכספים, כל התקשרות חדשה תאלץ לעבור אישור של ועדת החריגים של החשב הכללי, מה שיצור סתם עודף בירוקרטיה, עיכוב בהליכים ועומס מיותר על פקידים בכירים באוצר.

האם נדע כיצד יחולק הכסף?

האם הצרכים של משרדי הממשלה לא ירדו בעקבות משבר הקורונה?

הוצאות הממשלה עבור המשבר ניתנו במסגרת קופסאות שעומדות עבור 2020 על 81.4 מיליארד שקל, ובמקביל הוצאות רבות נחסכו ממשרדי הממשלה (למשל הסעות התלמידים שלא התקיימו שהלימודים בוטלו). הוצאות שלא הוצאו כבר לא רלוונטיות היום, שכן שירותים שלא ניתנו בינואר למשל אי אפשר לתת פעמיים בספטמבר. לפי החשב הכללי חזקיהו, נחסכו 6 מיליארד שקל כך שלמרות שהצרכים של משרדי הממשלה היו גבוהים ב־15 מיליארד שקל ממה שהוקצה להם במסגרת התקציב ההמשכי, עקרונית יכול להיות מצב בו הם לא יידרשו להמשיך לקצץ מהתוכניות שלהם עד סוף השנה.

הדבר תלוי בשאלה כיצד יחולקו 11 מיליארד השקלים והאם 3.3 מיליארד מתוכם יילכו לתקציב הביטחון כפי שהתחייב נתניהו עוד לפני אישור התקציב. במקביל תקציבי התמיכות שעד כה נחסכו מהעמותות השונות, תנועות הנוער והישיבות, צפויים לעמוד על מיליארד שקל עד סוף השנה.

אז מה נותר פתוח?

למעשה הכל נותר פתוח. ההחלטה להמשיך כאילו יש תקציב ללא תקציב, משאירה את שנת 2021 בסימן שאלה. לפי החוק, המועד האחרון לאישור התקציב נדחה ל־23 בדצמבר. אישור כזה יהיה סימבולי בלבד וחסר משמעות בשלב הזה. בתרחיש אופטימי, אם באמת תקציב 2020 יאושר ולא נלך לבחירות, רק אז יתחילו הדיונים על תקציב 2021, כלומר נגרר לעוד כמה חודשים ללא תקציב, וניסיון לאשר תקציב בחופזה ללא אפשרות לעשות מהלכים משמעותיים בחוק ההסדרים.