ההזדמנות של גלנט לתקן

שר החינוך יואב גלנט מרבה מדי לערבב חינוך בפוליטיקה. כשהתקציבים לנוער נושר ולתלמידים מהפריפריה עמדו בסכנה הוא האשים ללא שום הצדקה את ראש הממשלה החליפי בני גנץ במקום לצאת למאבק ציבורי. הוא הורה לבכירי משרדו להחרים את ישיבת ועדת החינוך של הכנסת לפתיחת שנת הלימודים ואחר כך נקלע לעימות עם הוועדה גם על תשלומי ההורים. שלשום הודיע במסיבת עיתונאים שמערכת החינוך נמצאת בחמש השנים האחרונות בסטגנציה. חמש שנים זו בדיוק תקופת כהונתו של שר החינוך לשעבר והיריב המרכזי של הליכוד בהווה נפתלי בנט.

את כל ההספק המרשים הזה של קטטות צבר גלנט בחודש אחד. זה נכון ששלטון נתניהו נוהג לשבור כל נורמה אפשרית אבל מערכת החינוך נשארה בדרך כלל מחוץ למלחמות הפוליטיות ומן הראוי שגלנט יקפיד להמשיך בכך. סביר להניח שהוא לא רוצה להיות אמיר אוחנה של החינוך, כלומר השר שבא להחריב את המערכת שעליה הוא ממונה.

שר החינוך יואב גלנט

ראוי, עם זאת, לציין לטובה את הפתרון שמציע גלנט לקיפאון במערכת החינוך – מתן עצמאות חינוכית, ניהולית ותקציבית ל־5,200 מנהלי בתי הספר. בין מומחי החינוך שוררת הסכמה רחבה שאחת הסיבות להישגים הנמוכים של מערכת החינוך בישראל היא המבנה המאוד ריכוזי שלה. משבר הקורונה יצר אנרכיה מבורכת שאפשרה חופש פעולה למנהלים ומחנכים, שיתופי פעולה והרבה יצירתיות. חשוב להמשיך את זה.

אם גלנט יצליח לשחרר חלק מחגורות החנק של מערכת החינוך, זו תהיה מהפכה גדולה וחשובה. כדי לעמוד בכך הוא יצטרך לממש את התחייבותו להעביר לשליטת המנהלים תקציבים משמעותיים. מומלץ לגלנט לזכור שהוא והממשלה כולה מכהנים על זמן שאול. לכן אם הוא רוצה לבצע מהפכה משמעותית זה חייב לקרות בחודשים הקרובים. מה שיידחה, כנראה כבר לא יקרה.