כל הנתונים מצביעים: דרושות מגבלות ממוקדות

1. שלושה שבועות חלפו אחרי תחילתו של הסגר השני, ולמרות תמרורי האזהרה של המומחים, הפקידים והפוליטיקאים, הנתונים מתחילים להציג סימני בלימה ובמקרים מסוימים גם התמתנות.

מספר החולים הקשים ירד אתמול זה היום החמישי ברציפות, כאשר נרשמה ירידה ניכרת - יותר מ־25% - במאושפזים במצב קל מה־29 לספטמבר, 11 ימים אחרי תחילת הסגר ועד שלשום; מגמת העלייה במספר החולים קשה ובינוני התהפכה אף היא; גם מספר המתים מתחיל להתמתן; שיעור החיוביים מסך הבדיקות, שגדל מ־5% ערב פתיחת הישיבות לרמה של 11% בראש השנה, והגיע לכ־15% עשרה ימים אחרי הסגר - החל לרדת ושב חזרה ל־10%. לפי נתונים מעודכנים לאתמול בערב הוא כבר היה על 8.4% בלבד.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. שיקולים פוליטיים צרים צילום מסך: לע"מ

גם לגבי היקף המאומתים החדשים, שישראל מככבת בו בראש הטבלה העולמית, ישנה התמתנות. חשוב להבהיר כי מספר המאומתים הוא גם פונקציה של מספר הבדיקות שזינק תוך חודשיים מרמה של 25 אלף ל־70 אלף - והקפיץ את ישראל למקום הרביעי בעולם לבדיקות ל־1 מיליון איש אחרי איחוד האמירויות, בחריין ודנמרק.

נתון מעניין נוסף הוא מספר המאומתים בקרב צוותים רפואיים, שכן מדובר בקבוצה סגורה מוגבלת ומוגדרת היטב, מעין קבוצת בקרה. גם כאן ניכרת ההתפתחויות של החודשיים האחרונים: מספר המאומתים בקרב הצוותים יותר מהוכפל מתחילת אוגוסט ועד תחילת הסגר (מ־800 לכ־1,700), בתוך הסגר גדל ההיקף לכ־2020, וכבר חמישה ימים הוא נע בתוך מספרים אלה.

יתרה מזו, לפי המודל של צוות האוניברסיטה העברית שהוכח כמדויק, בימים האחרונים גרף החולים הקשים - החשוב והקובע - סטה מהתחזית כלפי מטה.

"העצירה בעליית מספר החולים הקשים היא מובהקת וצפוי בטווח הקצר המשך ההאטה", מסכם אחד המומחים בשיחה עם "כלכליסט". כאשר הוא מוסיף כי התפתחויות האחרונות מתארות ירידה של שיעור ההדבקה באופן מובהק: אם לפני הסגר הוא עמד על כמעט 1.3, כעת הוא ירד ומתקרב ל־0.9 (מלמעלה). אפילו רוני גמזו, פרויקטור הקורונה, הודה שלשום כי הסגר אפקטיבי.

2. אלא שכמו בכל העולם, מנהיגי המדינות חייבות לעשות כאן ניהול סיכונים. כל יום המתנה שממשיך את הסגר הכללי והכמעט מוחלט שהוטל כאן - ורק כאן שכן באף מדינה מפותחת בעולם לא הוטל סגר מלא שני אחרי הסגרים של אפריל - גובה מחיר יקר מאוד, כלכלי, נפשי ובריאותי. יש מחלות אחרות חוץ מהקורונה למי שכבר הספיק לשכוח.

פקידי משרד האוצר שדוחפים חזק לפתיחת החלקים של המשק שאינם מקבלים קהל ואינם כרוכים בהתקהלויות, הציגו תחשיבים לפיהם עלותו של הסגר הנוכחי גבוהה מזו של מרץ־אפריל ויכולה להגיע גם ל־1.8 מיליארד שקל לשבוע.

פרויקטור הקורונה רוני גמזו. שיתוף פעולה במגזר הערבי צילום מסך: לע"מ

יתרה מזו, המשך הסגר במתכונת הנוכחית אחרי סוכות תעלה למשק 13 מיליארד שקל (כ־1% תוצר) לשבועיים נוספים, ובסך הכל פגיעה של 25 מיליארד שקל בגין סגר הדוק לחמישה וחצי שבועות. מנגד, שחרור הסגר במתכונת המוצעת תגרום לאובדן של 7 מיליארד שקל "בלבד" (כחצי אחוז תוצר) בשבועיים שאחרי החגים ובסך הכול פגיעה של כ־19 מיליארד שקל באותה תקופה. כלומר, חיסכון של 6 מיליארד שקל בפגיעה למשק בשבועיים.

אתמול הצטרפו אנשי בנק ישראל בראשות הנגיד אמיר ירון עם תחשיב בעל מסקנות דומות: פתיחת כלל העסקים שאינם מקבלים קהל ונכפה עליהם סגר – המהווים עשירית מהפעילות הכלכלית השנתית של המשק - יוסיפו לתוצר כ־2.8 מיליארד שקל לשבוע, שהם כ־5.6 מיליארד שקל לשבועיים, בדומה לאוצר.

יתרה מזו, משקלם בשוק העבודה של אותם עסקים שפעילותם צומצמה ואיננה כרוכה בקבלת קהל עומד על כ־10% שהם כ־400 אלף עובדים. את המחירים הנפשיים והבריאותיים הרבה יותר קשה לחשב אבל די להסתכל על התחשיבים הכלכליים כדי להבין כי כל המתנה של שעה בפתיחת עסק - מהקטן עד הגדול - הוא דיני נפשות בלשון המעטה.

7 חודשים אל תוך המגפה הזו ניתן לקבוע באופן חד־משמעי כי כל ניתוח על פתיחת או סגירת המשק והמדינה שלוקח בחשבון רק את התועלת מבלי לקחת בחשבון גם את העלות - הוא לא רלבנטי ואפילו לא ראוי. קל וחומר כאשר המומחים מסבירים כי תרופה או חיסון אינם נראים באופק וסביר להניח שנהיה חייבים לחיות לצד הנגיף תקופה ממושכת.

3. בדיון האינסופי בין שיקולי מגפה לבין השיקולים הכלכלים־חברתיים־נפשיים־בריאותיים, חייבים להכניס את הנתונים, המידע והידע שהצטבר בשלושת השבועות האחרונים. בראש ובראשונה, להבין האם התחלואה מתפלגת באופן אחיד.

מיותר לציין כי התשובה היא: לא. בקרב החרדים, מוקד התחלואה, שיעור החיוביים זינק מ־13% באוגוסט ל־21% בספטמבר והמשיך ל־24% בשבוע הראשון של אוקטובר. עבורם, הסגר פחות אפקטיבי. מי שראה את ההלוויה של האדמו"ר מפיטסבורג עם הצטופפות של עשרות אלפי חרדים ללא מסיכות יכול להבין בקלות את המספרים.

מנגד, שיעור החיוביים בקרב החברה הערבית צנח בחדות: מ־3% ביוני, ל־7% ביולי, ל־10% באוגוסט, ל־11% בספטמבר, וחזרה ל־9% תוך שבוע (באוקטובר). המגמה התהפכה לחלוטין. כאן ניתן לראות את תוצאות השת"פ המאוד רחב וחיובי בין המגזר הערבי לבין פרויקטור הקורונה גמזו, ואת ההיענות של ראשי הרשויות. הנה דוגמא נוספת: כמעט 80% מהמאומתים החדשים שנרשמו שלשום, מתגוררים בישובים אדומים ועוד 8% בישובים הכתומים. רק כ־10% מכלל המאומתים במדינת ישראל התגלו בישובים צהובים וירוקים. יתרה מזו, רק שליש מהישובים בישראל הם אדומים ו־44% הם ירוקים (כ־22% הם כתומים). כלומר, חלק הארי של התחלואה הוא ממוקד מגזר וממוקד איזור. באופן כוללני ניתן לומר כי בכמחצית מישובי מדינת ישראל התחלואה מינימלית עד אפסית.

4. כל הנתונים שלהלן מבהירים עד כמה סגר הוא חלם, אך סגר כללי הוא כבר זדון. ניתן לפתוח פעילויות כלכליות וחינוכיות בהדרגה, באופן מבוקר, מוגבל ומוגדר היטב. צוות האוניברסיטה העברית כבר הציע פתיחה חלקית של המשק, אך רק באזורים ירוקים־צהובים, ללא קבלת קהל, ללא התקהלות ופתיחה של מערכת החינוך באותם אזורים - רק בכיתות נמוכות, רק בקפסולות, עם הפרדת סגל וללא פעילות של ילדים מעל גיל 10. "עשינו כבר ניסוי וראינו שזה עובד", הסביר חבר בצוות. לראייה: מספר המאומתים המשיך לרדת אחרי צעדי הפתיחה שננקטו ב־3 וב־10 למאי - כאשר מספר הבדיקות המשיך לעלות ומספר החולים הקשים נותר יציב.

התמתנות קלה במצב התחלואה

אין הגיון בכך שההייטק, התעשייה, הפיננסים ושאר השירותים המקצועיים - עריכת דין, ראיית חשבון, מחסנים, מסחר סיטונאי ואפילו מסחר קמעונאי באיזורים ירוקים יהיו סגורים. הקורונה איננה הנחלה הבלעדית של ישראל ובשאר העולם לא נוקטים צעדים כלליים אלא מטפלים איזורית. סגר כללי יש רק בישראל. הניסיון העולמי והידע האפידמיולוגי שכבר נצבר מחדדים את האבסורד של המדיניות הישראלית שהגיעה לשלב שאיננה מובנת כלל לאור הנתונים של המגפה ולנוכח המשך הזרמת הנתונים על ריסוק המשק הישראלי.

הסיוע עליו החליט שר האוצר ישראל כץ אינו חינם, יש לו מחיר ומתישהו יהיה צורך להחזיר אותו, כאשר כבר עכשיו ממשלת ישראל נמצאת בגירעון ענק. מה עוד שאותו סיוע ישיר שניתן אינו מהווה השקעה ממשלתית ולפיכך איננו מעודד צמיחה עתידית אלא רק מעלה את ראשם של הנפגעים אל מעל קו המים.

5. אז מה הבעיה אם הידע כולו קיים והתמונה ברורה? המנהיגות. מקבלי ההחלטות. ראש הממשלה אינו מוטרד מההשלכות הכלכליות־חברתיות־נפשיות־בריאותיות של הסגר אלא מהמשפט שלו, מההפגנות נגדו, ומהעלייה של נפתלי בנט בסקרים שממש החלה לאיים עליו. כאשר השיקולים אינם כלכליים־חברתיים־בריאותיים אלא פוליטיים וצרים - כך ייראו התוצאות. אם אוכפים רק היכן שיש מפגינים אבל לא אוכפים במקום שיש חרדים, ואם מגנים אך ורק כאשר הפוליטיקאי התורן שהפר הנחיות הוא לא מהליכוד - אז נמשיך לדרוך במקום. ליתר דיוק, נמשיך לשקוע בבוץ. עד כה, איכשהו, עוד שרדנו. אבל אין להקיש כי מה שהיה הוא מה שיהיה.

כפי שציינו חברים בצוות של האוניברסיטה העברית שהפצירו בפתיחה חלקית כדי להעניק לאזרחי ישראל "קצת אוויר לנשימה", הסגר הכולל השני עלול להיות "קצת יותר מדי" וישראל עלולה להפוך לפרו השנייה. במדינה הדרום אמריקאית הזו הוכרז על סגר מתמשך ואינסופי, האוכלוסייה איבדה אמון בממשלה, הסגר נפרץ, הציות נעלם, התחלואה זינקה, וכבר לא היה סגר. אנו כפסע מהמצב הזה.