שר האוצר כץ? רק פקיד שאינו מודע לפקידותיותו

לכן כאשר כץ נוזף בקרן טרנר־אייל או בשאול מרידור על הפרת חובתם כפקידים לבצע את הוראות הדרג המדיני, זה כמעט מכמיר לב. הם לפחות יודעים את מקומם. כץ לעומתם הוא פקיד שאינו מודע לפקידותיותו.

אמרו לו שהוא שר האוצר, הוא מכנה את עצמו שר האוצר, הוא מתיישב בבוקר על כיסא שר האוצר, אבל הוא רק שר־הנתניהו. שיקול הדעת, לא כל שכן חופש הפעולה, מעולם לא נמסרו לידיו. בטח לא בנושאים המהותיים לתפקיד החשוב כל כך.

כץ חלם להיות יום אחד ראש ממשלה, אז הוא מנסה להתנהג בכוחניות כמו שהוא חושב שראש ממשלה צריך להתנהג. זה פתטי, כמו החנון של הכיתה שלרגע נתקל במעבדה בגיק חלש ממנו והוא ממהר להתעמר בו בצרחות רמות, שכולם ישמעו. מהר־מהר הוא עושה את זה, כי עוד מעט יבוא הבריון האמיתי ושניהם יצטרכו לסגת על בהונות.

שר האוצר וצמרת האוצר הפורשים מימין ישראל כץ ,רוני חזקיהו, שאול מרידור וקרן טרנר אייל צילומים: יריב כץ, יובל חן, אלכס קולומויסקי, דנה קופל

בריון דה־לה־שמאטע

כך קורה שכץ משמיע בתוך האוצר ביקורת חריפה על הסגר ומבהיר ש"לא אתן למיליוני אנשים לשקוע לייאוש ולחרפת רעב", אבל בחלוף שעות ספורות ונחרת זעם אחת מצד נתניהו, הבריון דה־לה־שמאטע ממשרד האוצר מפרסם הודעה משותפת עם ראש הממשלה שכותרתה: "קבינט הקורונה אישר את הצעת שר האוצר על הארכת הגבלת הפעילות במקומות העבודה". נתניהו לא הסתפק הפעם בכפיית עמדתו, הוא גם רצה לשמוע אותה בוקעת מפיו של ממלא מקום שר האוצר שלו, שנסוג על בהונותיו.

עד לא מזמן כץ הביע שאיפות מנומסות להחליף בבוא העת את נתניהו. אלה היו אמירות רפות, סבלניות, מכבדות, אבל דקויות כאלה אינן עוברות במסננת הפראנויה הצפופה של ראש הממשלה, וכץ סומן כאיום. נתניהו, בתחכומו, מרח אותו בחמאה, חיבק אותו, "בגד" בברקת והושיב את כץ במשרד שחלם עליו. רק אז התברר לו שמדובר במלכודת, ושכמו כל בעל תפקיד אחר, גם הוא למעשה שר־הנתניהו, שייעודו היחיד הוא מילוי צרכיו הפוליטיים־אישיים של ראש שממשלה.

כמה חולם, ככה כנוע

במובן הזה ישראל כץ הוא כמו מ"מ מפכ"ל המשטרה ניצב מוטי כהן: ממלא מקום שחולם יום אחד לקבל מינוי של קבע, עם סמכויות והכל, ולשם כך מוכן לעשות הרבה כדי לרצות את אדונו. ככה נתניהו אוהב אותם, חולמים - וכנועים.

שניהם יישארו בחלום שלהם. כהן מטפח אותו כבר שנתיים ללא תוחלת, וגם כץ לא יהיה ראש ממשלה, ואפילו לא שר אוצר מלא־מלא. הבעיה היא שבינתיים שניהם נענים לגחמות נתניהו, והתוצאה היא פגיעה אנושה במערכת שהם אמונים עליה. במקרה של כץ מדובר בריסוק שלה ממש.

כץ הרי יודע מה משמעות היעדר תקציב למשק, ובכל זאת דחה אותו לפי צרכיו של נתניהו (ופעם נוספת עכשיו); והוא יודע שהסגר הגורף פוליטי וקטלני למשק, אבל התכופף (ופעם נוספת עכשיו); והוא יודע כמה חשובה השכבה המקצועית באוצר, אבל בחר להתגולל עליה (ושוב, ושוב); והוא בטח ובטח מכיר בכישוריה של טרנר־אייל, שהלכה לצדו שנים, ועדיין ערך לה מסדר השפלה פומבי (לא עושים ככה, ישראל. ברמה האנושית הכי בסיסית).

מורא השליט מהלך על ממלא המקום. בסיטואציה הגסה הנוכחית, נטולת הניואנסים, זה לא ישתנה. ממלא מקום שר האוצר יישאר כפוף וכנוע. אילו כץ היה חושב באמת על טובת כלכלת ישראל, היה מזדקף פעם אחת אחרונה ונלחם להעביר תקציב עכשיו, בכל מחיר. אבל מכיוון שלא באמת קורץ מחומרים של מנהיג, נשאר לו רק לוותר סוף־סוף על חלום הגדולה, לשמור על שארית כבודו ולהקדים להתפטר.