מומחים: "לישראל אסור להשלים עם עוד סגר"

אזרחי מדינת ישראל טרם התאוששו מהסגר הראשון של אפריל, וכבר נחת עליהם סגר נוסף שחיסל להם את החגים. והם סבורים כי סגר שלישי זה עניין של זמן. יש להדגיש - מעט זמן. ממשלת נתניהו־גנץ אשר אימצה באופן מוחלט ומלא את הדוקטרינה של משרד הבריאות הישראלי מבקשת לטפטף כי סגר היא גזירת גורל ואין דרך לדלג מעליו. דווקא בהקשר הזה, הממשלה רושמת "הצלחה": לפי סקר של חדשות 12 כ־68%, יותר משני שליש של הישראלים, אכן סבורים כי הסגר השלישי כבר מעבר לפינה.

אלא שיחד עם הבון־טון החדש על הסגר השלישי, מתחילה להתגבש הסכמה בקרב מומחים, אנשי מקצוע ופרופסורים - אשר לא נופלים באיכותם במאומה

מלמעלה: הפרופסורים שושי אלטוביה, זאב רוטשטיין וינון אשכנזי צילומים אוראל כהן שלו שלום דוברות האוניברסיטה העברית

מפקידי משרד הבריאות - שלא רק שסגר שלישי הוא תרחיש לא מתקבל על הדעת, אלא שהוא גם אסור. וכי כל הגישה של ממשלת ישראל, נכון לנובמבר 2020, היא פשוט גרועה, לא רלבנטית ומזיקה. ולמרות שהם לא אומרים זאת במילים אלה, היא גם הזויה.

"מהי האסטרטגיה הנוכחית לצמצום התחלואה? פרופ' רוני גמזו פרויקטור הקורונה הציג תוכנית אסטרטגית ברורה. לא הפעילו את הרמזור וגם הוסבר כי אי אפשר להפעיל את מערך קטיעת שרשראות הדבקה עם רמת תחלואה גבוהה", מסבירה פרופ' רונית קלדרון־מרגלית. "עכשיו, כשהתחלואה ירדה, היינו מצפים לראות את האסטרטגיה הזו בפעולה, אך אנחנו שומעים במקום זאת איומים בסגר שלישי. סגר הוא לא אסטרטגיה בת קיימא. כבר בסגר השני היו עסקים שעבדו באופן פיראטי וברור שככל שפטיש הסגרים יופעל יותר, האמון יפחת ויהיו יותר הפרות של הנחיות. מעבר לכך, יש הגיון בהפעלת כלים דיפרנציאלים ולא בעונשים קולקטיבים. די ברור שאם נמתין, התחלואה תזלוג לכלל האוכלוסייה ושוב נגיע למצבי אין ברירה. רצוי שנדע מה האסטרטגיה לפעולה על מנת למזער נזקים", מדגישה קלדרון־מרגלית.

"סגר הוא תרופה פסולה כי היא איננה מידתית למחלה: הילדים, העצמאים, גם הדמוקרטיה משלמים כבר מחירים כבדים ביותר. אגב, בדידות היא גם מחיר כבד. האם נכון להטיל עוצר על מכוניות כי יש אנשים שמתקשים בהליכה? ממש לא. כן יש לבנות תשתיות ומעברי חצייה מתאימים", מוסיפה פרופ' שושי אלטוביה, מבית ספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, שכבר זמן רב מפצירה בקול רם על שינוי דרמטי בגישה, במדיניות ואף בפרדיגמה.

גם פרופ' ינון אשכנזי מהאוניברסיטה העברית שעוסק בבניית מודלים הקשורים למגפה ומייעץ למל"ל קורא לשינוי כיוון דרמטי. "קדושת החיים חזקה מהמחלה. לא ברור מדוע החינוך במדינת ישראל סגור. הנזקים של הצעדים גדולים ויש כל כך הרבה פתרונות אחרים באמצע. משרד הבריאות צריך להיות רגולטור, וזו שגיאה לתת לרגולטורים ליזום ולהוביל פתרון. לכן כדאי להפריד בין רגולציה להנהגת המענה", מבהיר אשכנזי, וגם מעניק פתרונות אופרטיביים. "אפשר ללכת על סגירות אבל לא הרמטיות וקטלניות. גם חייבים לשנות גישה - אי אפשר לפתוח את המשק ולהישאר עם מדגם של 0.8. חייבים ללכת על פעילות דיפרנציאלית, מתוכננת מראש, ללכת על פתרונות ריאליים שתוכננו היטב ומראש".

בית קפה שנפתח בתקופת הסגר צילום: טל שחר

ואם בשינוי רדיקלי עסקינן, פרופ' זאב רוטשטיין, מנהל הדסה מסכם זאת בפשטות: "המצב כאן קיצוני - הכלכלה גמורה, יש עלייה במספר ההתאבדויות, בפשיטות רגל, בבכי, בשבירת קופות חיסכון של הילדים כדי לקנות לחם. המציאות הזו איננה המצאה. רע מאוד לציבור במדינת ישראל. סגרו לנו את המדינה והפכו אותה לבית סוער. מצופפים אותנו. הציבור צריך לחיות והילדים צריכים ללמוד. צריך לחפש 'איך' עושים את זה, ולא 'האם' עושים את זה. מדוע שנעניש את הילדים ונסגור אותם בבית!? צריכים לבדוק את הדרך הבטוחה לפתוח את המדינה", מסביר מי שהתריע מהיום הראשון כי הטיפול במגפה שגוי ביסודו כמו גם ההפחדה כמדיניות דומיננטית. "תפסיקו עם ההפחדה. הציבור שוקל ויודע להבין מתי מבלפים אותו".

אלטוביה מצטרפת לדבריו של רוטשטיין: "מטילים מורא, טרור והפחדה. כל יוצא מהכלל הופך בציוץ חסר אחריות ומוצג כזרם מרכזי. אשמים בזה עיתונאים, מוסדות מדינה וגם משרד הבריאות שנוטה לשלוף אנקדוטות מדאיגות ולהתעלם מהכלל. זה עוול: מתוך 320 אלף מאומתים משרד הבריאות מציג ערב ערב שלושה מקרים של השפעות ארוכות טווח אשר נבעו מקורונה. זה באמת מפחיד. אבל אף אחד לא מסביר לציבור שתופעה כזו של השפעה ארוכת טווח היא נדירה, אבל קיימת במחלות וירליות כמו בשפעת".

גם אלטוביה מציגה אלטרנטיבה מגובשת. "צריך לשנות תפיסת עולם ולהבין שהווירוס כאן והוא לא הולך לשום מקום ולכן חייבים לאפשר חיים, לפתוח בתי ספר, מסחר, תרבות, פנאי ובד בבד להמליץ לציבור לשמור מרחק ולא להתקהל בחללים סגורים. האחריות חייבת לעבור לציבור ולהעניק לו זכות בחירה: מי שחרד והוא בקבוצת סיכון, ישמר ומי שהוא לא בקבוצת סיכון, אבל אחראי להורים בקבוצת סיכון, יזהר גם הוא", היא אומרת ומוסיפה: "תרופה היא להיצמד להגיון, לאמת מדעית פשוטה בלי להטיל מורא, להשית כללים ספורים ופשוטים, להעצים טיפול בקהילה, ושוב להעביר אחריות לציבור".

רוטשטיין מצדד באבחון של אלטוביה: "בגלל שאין לאנשים אמון, רמת היענות בהתאם, ורמת הישראבלוף מרקיעה שחקים. הפכנו למומחים באיך לרמות, לסבן, לתחמן ולהסתיר כי אני לא רוצה להכניס את החבר לבידוד או להפוך את העיר שלי לאדומה. חייבים לקנות את האמון הציבור בחזרה".

המומחים דוחים על הסף את הטענה כי גם "אירופה מתנהגת כמונו" בגלל ההתפרצות השנייה. "יש חינוך בכל אירופה. חינוך חייב להיות למעלה והוא לא. וזה חבל", הסביר אשכנזי.

"אנו לא אירופה, שם הטמפרטורה נמוכות הרבה יותר, נאלצים להסתגר בחללים סגורים ושם גם לא סגרו את מוסדות החינוך. הלב מתכווץ כשקוראים את דברי שר החינוך הבריטי על חשיבות החינוך לילדי בריטניה. אם יהיה סגר שלישי לא תהיה שנת לימודים לתלמידי החטיבות והתיכונים וזה כבר ממש פשע", מסכמת קלדרון־מרגלית.