מס ירושה יקטע את שרשרת ההון המתגלגל

צוואת מיכאל שטראוס היא עוד ראיה שההון הגדול מתגלגל מדור לדור מבלי שישולם בהכרח מס הוגן וצודק. שרשרת העברה של ההון, שלא תמיד מוסה כראוי וספק אם ימוסה כראוי בהמשך, לעולם לא נקטעת. ולכן הפתרון הוא מס ירושה עם רף כספי סביר שממנו ומעלה גובים אחוז מסוים מהעיזבון.

בחייהם בעלי ההון עובדים בתנועת מלקחיים. בצד אחד מקימים ישויות במקלטי מס, עם אחוזי מס אפסים. מסחררים את ההכנסות על פני הגלובוס, דרך שרשור של חברות ונאמנויות, כדי שלא יהיה ברור מי הנהנה. ומחזיקים צי של עורכי דין ויועצי מס שמטרתם אחת: לקנות עוד זמן. לדחות, לערער, להתיש ולהציק לרשות המסים. עד שיעברו שנים רבות ומישהו יישבר ויתפשר. בצד שני הם מפעילים את כל כובד משקלם על פוליטיקאים. תורמים כספים, משיקים פרויקטים חברתיים יחצ"ניים, הכל כדי להוציא לנבחרי הציבור מהראש את האפשרות להטיל מס ירושה. וזה עובד. ועוד איך עובד. והנה הפרדוקס: ככל שההון שלך יותר גדול, כך היכולת שלך לשלם פחות מס גדלה. קוראים לזה כוח מיקוח מול המדינה.

מיכאל שטראוס צילום: עמית שעל

ישנם חמישה טיעונים עיקריים של מתנגדי מס הירושה: שילמנו בחיינו מספיק וזה מיסוי כפול; אי אפשר לעצור את תכנוני המס; הכסף ייבלע בתקציב המדינה; עדיף שנתרום את הכסף; וזה בכלל לא עובד בעולם. הטיעונים האלה מעוותים. בעלי ההון לא משלמים בחייהם מס מלא. למעשה חלקם לא משלמים מס בכלל. הם לא שכירים שמנכים להם מס במקור. רבים מהם עושים הכל כדי לא לשלם, או לשלם כמה שפחות, מס. כך היה במקרה של האחים סמי ויולי עופר, בני שטיינמץ ועוד.

המשמעות היא שבעלי ההון, כיחידים, צוברים עוד ועוד הכנסות שלא ממוסות באופן הוגן וצודק בחייהם. כשהם מתים וההון עובר לדור הבא, מגיע בדיוק הרגע המתאים. להפעיל מנגנון שיאזן במשהו את העיוות. שיחזיר למדינה חלק ממה שכנראה לקחו ממנה. לטובת הכלל.

זו לא תפיסה מהפכנית. היא עומדת בלב ההחלטה בארצות הברית, לא בדיוק מדינה סוציאל־דמוקרטית, לגבות מס ירושה. ההבנה שצריך לקטוע את השרשרת הזאת. את מעבר ההון הלא ממוסה כראוי מדור לדור. שהיורשים מקבלים הון מוכן, שיצר מישהו אחר, זה הון חדש. לא ישן. כמו הכנסה חדשה. ועל זה צריך לשלם מס למדינה.

גם טענת תחמוני המס היא עקומה. יש שמתחמקים ממע"מ וממס קנייה וממס הכנסה ועוד. אז נפסיק לגבות מס? בכל שיטת מס לא כולם ייתפסו בהכרח ברשת. זאת המציאות. ובכל מקרה לא סביר שכולם כולל כולם יתחמקו. משהו המדינה תראה בכל מקרה.

גם לטענה שהכסף ייבלע בתקציב המדינה ולא יגיע לאן שחשוב יש פתרון. אפשר לייצר מנגנונים שינתבו את הכסף למטרות ראויות. למשל הקמת "קרן הירושות" על ידי המדינה. כמו בקרן "נכסי הגז" או קרן "נכסי נפקדים", יוחלט לאן ולמה משתמשים בכסף. אכן, פקידי האוצר אולי ילטשו עיניים יום אחד וירצו לקחו "הלוואות" על החשבון. אי אפשר מראש לסגור כל פירצה. וזאת לא סיבה למסמס את השינוי.

זאת טענה שגם לא רלוונטית למס ירושה בפרט אלא למס בכלל. מי שחושב שמדינה לא צריכה לגבות מס כי בא לו שהכסף ילך ל־א' ולא ל־ב', מוזמן לעבור לאי בודד. להקים צבא פרטי, לסלול לעצמו כבישים, וללמד את עצמו רפואה. מס זה הכרח בכל מדינה שצריכה לתת שירותים לאזרחיה.

והנה הטענה האחרונה: העשירים תורמים. יפה ומבורך. אבל בואו נזכור שהכסף מגיע לא פעם בכלל מחברות ציבוריות, לא מכיסם הפרטי. למשל בקבוצת דלק בעל השליטה בה יצחק תשובה השתמש בכספי קרן התרומות לבנות בית כנסת בכותל - על שמו. ואם יהיה מס ירושה אפשר להציע להם את המנגנון הבא: כל שקל שיתרמו בחייהם לצדקה, יקוזז מתשלום מס הירושה לאחר הפטירה.