כאן מגדלים את עתיד המין האנושי
בשדות הגליל מגדלים בימים אלו את מה שעשוי להיות הפתרון לבעיית הרעב העולמי והמחסור בדלק, לא פחות. קיימא, סטארט־אפ חקלאי, משכפל את הגנום של צמחים וגורם להם להיות גדולים, חסונים ופוריים יותר. וזו אפילו לא הנדסה גנטית, אלא פיתוח שמקורותיו באהרון אהרונסון ממחתרת ניל"י
בשנתיים האחרונות נאלצו החקלאים במושב שרונה שלמרגלות הר תבור להתרגל לשדות ולחממות החדשים של השכנים. מדי פעם חולף לו חקלאי רכוב על טרקטור בצמוד לחלקה של השכן ומציץ בקנאה אל מעבר לגדר, שם גדלים להם חיטה, לפתית וקיקיון, ולאחרונה גם אורז. המראה מרשים: שדה פרחי הלפתית, הצמח שממנו מייצרים שמן קנולה, הוא מרבד של פרחים צהובים הפורחים באופן שקשה לפספס, ושיבולי החיטה זקופות ומרובות גרעינים. הגידולים בריאים ובוהקים, ובאופן די מוזר - גם גדולים מהרגיל.
מרבית החקלאים הוותיקים לא יודעים שהשכנים, שמזבלים וחורשים את האדמה בשלוש השנים האחרונות, הם בעצם עובדי קיימא (Kaiima), סטארט־אפ שגייס הון ממיטב הקרנות של עמק הסיליקון ותל אביב. עיקר הגידולים החקלאיים של קיימא - הלפתית, החיטה, הקיקיון, האורז ולאחרונה גם קנה הסוכר - אינם מיועדים למכירה. קיימא עורכת ניסוי נרחב לבדיקת ההיתכנות של הפיתוח החדש שלה, שמטרתו להפוך צמחים לעמידים ופוריים יותר בשיטה ייחודית, שאינה מערבת הנדסה גנטית. אם תצליח, יוכלו השיטות והזרעים של קיימא לסייע במלחמה העולמית ברעב ובמחסור במקורות האנרגיה.
עליית מחירי המזון מורגשת כיום בעולם כולו, ותושבי המדינות המתפתחות נפגעים מהתופעה ביתר שאת. על פי נתוני הבנק העולמי, מחירי המזון הנוסקים דחקו מאז יוני האחרון 44 מיליון איש נוספים למעגל העוני, וכיום מתקרב מספרם של הרעבים בעולם למיליארד. מחירי הקמח והסוכר, למשל, עלו בכ־20% בתוך שנה, ומחירי שמני הבישול בכ־22%. בכמה מדינות זינק מחיר החיטה בתקופה זו בשיעורים מבהילים: בקירגיזסטן הוא עלה בכ־50% בתוך כחצי שנה, בבנגלדש בכ־45% ובמונגוליה בכ־33%.
זרע קיקיון רגיל (משמאל) לעומת זרע קיקיון שצמח בשדה של קיימא. קיקיון הוא אחד המקורות העיקריים לביודיזל, דלק אורגני שמטרתו צמצום התלות העולמית בנפט. בשדות הקיקיון של קיימא הצליחו להגדיל את היבול ב-20% לעומת הזנים המובילים בעולם, ומתקרבים לנקודה שבה הוא יוכל לעמוד בתחרות עם הנפט מבחינת עלויות צילום: אבישג שאר ישוב
את תופעות הלוואי של עליית מחירי המזון אפשר לראות בכל העולם. ההפגנות והמשטרים המתחלפים בעולם הערבי מבטאים את הרוח הזאת, והשינוי הפוליטי שחל בצפון אפריקה, הדלה בשטחים חקלאיים, חד עד מאוד. בכירי העולם הערבי מתדפקים על שעריהן של מדינות רוסיה ורפובליקות מרכז אסיה, הידועות בגידולי החיטה הנרחבים שלהן, אך ללא הועיל. שר המסחר והתעשייה המצרי לשעבר ראשיד מוחמד ראשיד אמר לאחרונה לרשת CNN כי טרם ההפיכה הוא סרק את מדינות החיטה המרכזיות לאורכן ולרוחבן, בחיפוש אחר מי שיספק לו חיטה בקצב שנתי של 6 מיליון טונות - הצריכה הצפויה של העם המצרי. לדבריו, ההבנה שהעולם כולו אינו מסוגל לספק כמויות כאלה עוררה בו בהלה עמוקה.
"בעידן שבו מחירי הזרעים הולכים ועולים, והחקלאות העולמית נדרשת לאתגרים גדולים מאי פעם, גידולים המפיקים יבול גדול של זרעים בריאים הם עניין חשוב ביותר", מסביר ד"ר דורון גל, מנכ"ל קיימא. "בישראל מתמקדים כיום בהייטק קלאסי - תוכנה, שבבים ותקשורת - אבל לדעתי חקלאות מתקדמת היא נושא שכדאי לתת עליו את הדעת. זהו תחום חיוני ומאתגר שעולה עכשיו על הבמה העולמית, ואת חשיבותו הגוברת מתחילים לזהות כיום. הרעב והמחסור באנרגיה ידרשו המון מהחקלאות העולמית בזמן שהמשאבים מידלדלים והשינויים האקלימיים מביאים להפחתה ביבולים. הדרישה לפיתוחים טכנולוגיים בתחום החקלאות הולכת וגדלה, ואני מקווה שבארץ ישימו לב לכך ויעודדו את התחום כמו שעודדו תחומים אחרים".
השיטה: הכפלה גנטית
כשרואים את השדות הנרחבים של קיימא בגליל קשה שלא להתרשם. "קיימא הגבירה את היבול בכל ירק או פרי שהיא בחנה עד כה", אומר בגאווה גל, "לא באחוזים ספורים, אלא בעשרות. הטכנולוגיה שלנו מייצרת צמחים חסונים עם פוטנציאל גדול יותר. אפשר ליצור יבול גבוה יותר, עם זרעים גדולים יותר, צמחים חסינים יותר או מערכת שורשים איתנה יותר, או פשוט מספר פריטים גדול יותר. אנחנו עושים את כל זה ללא הנדסה גנטית. בהייטק קוראים לזה פיתוח, אנחנו מכנים את זה טיפוח".
לפתית מוגדלת משדה קיימא. ממנה מייצרים שמן קנולה צילום: אבישג שאר ישוב
השיטה של קיימא אכן אינה הנדסה גנטית - אלא השבחה גנטית. האגרונום אהרון אהרונסון, שעמד בראש מחתרת ניל"י, גילה בתחילת המאה הקודמת את אם החיטה, החיטה המקורית שברבות השנים תורבתה והוכלאה כמה פעמים. אם החיטה נשאה במטענה הגנטי שני סטים של כרומוזומים. בניגוד אליה, החיטה שבה משתמשים כיום היא בעלת שישה סטים של כרומוזומים, כתוצאה מהכפלת גנום טבעית והכלאה עם עשב בר - והיא עמידה ומזינה יותר מאם החיטה. תהליך דומה עומד בבסיס השיטה של קיימא.
"בעוד שמרבית חברי ממלכת החי, כולל בני האדם, נושאים בכל תא שני סטים של כרומוזומים - כלומר הם דיפלואידים, לכמה בעלי חיים יש יותר סטים של כרומוזומים, מה שאנו מכנים פוליפלואידים", מסביר גל. "בצמחים התמונה שונה. כדי להתחמק ממצוקה, בעלי חיים יכולים לקום על רגליהם ולברוח. צמחים לא יכולים לעשות את זה, ולכן הם פיתחו מנגנון מיוחד: הם מכפילים את הגנום שלהם כדי לשרוד, הופכים לפוליפלואידים. אפשר למצוא צמחים חסונים יותר במקומות כמו מדבריות או קטבים. זו התגובה שלהם ללחץ סביבתי, ואנחנו מנצלים את התהליך האבולוציוני הזה".
מקור השראה נוסף עבור קיימא הוא חקר הסרטן דווקא. במהלכו פותחה שיטה לטיפול בגנום שבתא בלי לפגוע ביציבותו הגנטית. מנהלת המעבדה של קיימא, ד"ר לימור ברוך, התמחתה עד כה במחקרי סרטן. "בעוד שבהנדסה גנטית מחדירים מקטע גנום זר לגרעין התא, אנחנו משמרים את הגנום המקורי", היא מסבירה, "בתהליך הטבעי של חלוקת תא, הגנום מוכפל ולאחר מכן התא מתחלק לשניים בעזרת סיבים מיוחדים, שנקראים סיבי כישור. קיימא פיתחה טכנולוגיה שפוגעת בסיבים הללו באופן מאוד ממוקד, וכך לאחר שהמטען הגנטי מוכפל, התא עצמו נותר שלם. בעיקרון זה אותו תהליך שעבר על אם החיטה לפני עשרת אלפים שנה. אנחנו עושים את אותו הדבר - רק בלוח זמנים צפוף יותר". מאחר שהתהליך עצמו נמצא גם בטבע, התאים המוכפלים ממשיכים להתחלק כרגיל ומייצרים עוד ועוד תאים מוכפלים.
"הכפלה גנטית מלאכותית היא טכניקה נפוצה כיום, לא המצאנו אותה", מודה גל, "הבעיה היא שיש לה תופעות לוואי לא רצויות. כשאורגניזם סופג מוטציות קשות, האבולוציה דואגת לכך שהוא לא יעביר את המטען הגנטי הזה הלאה, והיא עושה זאת על ידי פגיעה במערכת המינית.
אלון לרנר, ממייסדי החברה, בשדה של קיימא. לא מעסיקים זרים צילום: אבישג שאר ישוב
"כמעט בכל סופרמרקט אפשר למצוא כיום תות שדה גדול שעבר הכפלת גנום מסורתית", הוא מדגים, "אבל אם תסתכל מקרוב על הזרעים שעל התות תראה שהם חסרים או מנוונים במקרה הטוב, להבדיל מתות שדה רגיל, שעל דפנותיו זרעים כהים ומוגדרים היטב. זה תהליך שמאפיין הכפלות גנטיות". למרביתנו, אמנם, לא ממש אכפת איך נראים הזרעים על התותים שלנו, אבל בגידולים שבהם הזרעים הם המזון עצמו, כמו חיטה, תירס ואורז, אי־פגיעה בהם היא קריטית. הטכנולוגיה של קיימא, טוענים בחברה, שומרת על היציבות הגנטית של הצמח, כך שהצמח כמעט חף מתופעות לוואי - אך לא לחלוטין. תופעת לוואי אחת שאיתה מתמודדים בימים אלו בחברה היא העובדה שבגלל השינוי הגנטי חל גם שינוי במועד ההבשלה של היבול. הכפלת הגנום יכולה להאריך את זמן ההבשלה מהותית, תכונה שחקלאים, החיים על פי זמני זריעה וקציר קבועים, לא ממש אוהבים. בקיימא מנסים לפתור את הבעיה על ידי בחירה מראש בזנים שנותנים יבול מוקדם, כך שהכפלת הגנום "מאזנת" את זמן ההבשלה.
הכסף: בלי עזרה מהמדינה
מאז היווסדה ב־2007 הקימה קיימא מעבדות, חממות ומתקנים חקלאיים על אדמות שחכרה בגליל התחתון, בעמק יזרעאל ובעמק בית שאן - יותר מ־3,000 דונם שעליהם היא עורכת את הניסוי שלה. את אחת החלקות הראשונות של החברה, זו שבשרונה, מנהל אלון לרנר, שמתגאה בכך שהוא דור שלישי לחקלאי האזור. לרנר אינו מעסיק עובדים זרים, מתוך עיקרון. "זה ההבדל בין חברת הייטק לחברת הייטק חקלאית", הוא אומר, "ללא חיבור לסביבה ולערכים שעליהם גדלת, זה לא אותו הדבר. ייצור קילו של זרעים בישראל, בעזרת עובדים ישראלים, עולה אלף דולר יותר מאשר בסין. את העלות הזו אפשר לספוג".
זרעי לפתית של קיימא (מימין) לעומת זרעים רגילים. היבול עלה ב-30% צילום: אבישג שאר ישוב
לא כל החקלאים באזור שמעו על קיימא. על משרדיה אין שלט, וכך גם על מפעל הייצור שלה במושב. עובדיה אינם רגילים למגע עם התקשורת. גם שמו של עמית אבידב, עמיתו של לרנר ומטפח הזנים הראשי של החברה, אינו מוכר. עם זאת, אין ישראלי שאינו מכיר את אבידב דרך הצלחת. אבידב נחשב לאחד ממטפחי הזנים הטובים בעולם, והוא חתום אישית על 400 זנים של עגבניות שרי ותמר, מלפפונים ופלפלים, שאת מרביתם תמצאו בכל סופרמרקט שכונתי.
לרנר, אבידב ודרור מעייני הקימו ב־2005 חברה בשם טופסידס, שמפתחת זני ירקות בשיטה המוכרת והידועה של הכלאה. אחד השותפים בטופסידס הוא עומר מסראווה, תושב טייבה שנחשב לאחד ממפיצי הזרעים הבולטים בארץ. מסראווה הביא עמו לחברה את המשקיע גרי ג'ייקובס, ממייסדי ענקית שבבי הסלולר קוואלקום.
קיימא הוקמה כאמור שנתיים לאחר מכן, על ידי אותם מייסדים - אבידב, לרנר ומעייני - שאליהם הצטרפו גם דורון גל וזוהר בן נר, מומחים מתחום האנרגיה, במטרה לפתח זנים לתעשיית הדלקים האורגניים. גל הוא בעל תואר דוקטור בגיאופיזיקה, שימש יועץ לתחום האנרגיה בבית ההשקעות אפסילון והיה אחד המרצים הבכירים לנושא במרכז הבינתחומי בהרצליה, ואילו בן נר היה יזם חברת הדלקים הירוקים ביופיול אינטרנשיונל. כיום בן נר מוביל את פעילות קיימא מול גורמים פרטיים וממשלתיים בסין, בפיתוח זנים המעניינים אותם. לצוות היועצים של החברה התווספו איש העסקים הישראלי־אמריקאי שש סומך, בן דודו של רו"ח גד סומך ולשעבר בכיר באפלייד מטיריאלס, וגנאש קישור, מהמדענים המפורסמים בעולם בתחום הביוטכנולוגיה, שניהל בעבר את תחום המו"פ בענקית הזרעים הבינלאומית מונסנטו וכביולוג ראשי במתחרתה הגדולה דופונט.
המשקיע המרכזי כיום בקיימא הוא טים דרייפר, שנחשב לאחד המשקיעים הראשונים בסקייפ ובהוטמייל. דרייפר ביצע את השקעתו בחברה ביולי 2008 באמצעות קרן DFJ שבבעלותו ובאמצעות קרן DFJ תמיר־פישמן שהקים עם בית ההשקעות הישראלי. נציגה, ד"ר בני זאבי, הפך לאחר משלושת הדירקטורים בקיימא. עוד השקיעו בחברה אוברלי ואו.בי אגריטק ההולנדיות.
קיימא עוררה עניין בקרב כמה משקיעי הון סיכון עולמיים נוספים, אך העניין טרם הבשיל להשקעה של ממש. אף שקיימא קיבלה כמה הצעות רכישה, גל מתעקש כי היא תישאר עצמאית. "גופי ההשקעה הזרים מזהים אצלנו התמודדות מיוחדת עם האתגרים העומדים בפני החקלאות העולמית. אנחנו רוצים לפתח את עצמנו כחברה ישראלית וכחברה מובילה, ולא להירכש על ידי שותף אסטרטגי זר", הוא אומר.
אתה מנהל חברה ישראלית שמעסיקה אנשי הייטק, פועלים וחקלאים בגליל. איזו עזרה מהממשלה אתה מקבל?
"כיום אנחנו תלויים באותן מכסות מים שמוקצבות לחקלאות רגילה, מה שאינו תואם את הפעילות שלנו או של חברות פיתוח אחרות בתחום. אנחנו מוכנים ורוצים לשלם יותר מיתר החקלאים עבור המים, אבל כנגד זה אנחנו זקוקים לאספקת מים מובטחת, בדומה לכל מפעל תעשייתי. הבעיה הכי גדולה עבורנו יכולה להיות שנה שחונה, שבעקבותיה יפעילו מכסות מים על החקלאים. זה מובן בחקלאות רגילה, ויש עבור זה מנגנוני פיצוי - אבל אנחנו לא חווה חקלאית רגילה. עבור חברה כמו קיימא ניתוק אספקת המים יכול לגרום לנזק אנוש ולהוריד לטמיון הרבה שנים של כישרון והשקעה.
"האבסורד הממשלתי מגיע גם במענקים להעסקת עובדים ואפילו בתמריצים לרכישת מיכון. אחד התקנים במשק החקלאי מכונה 'חיתוך כוח אדם' - החקלאי מקבל מענק על כל עובד זר שחסך בעקבות רכישת מכונה. אלא שקיימא לא יכולה ליהנות מהתמריץ הזה, מכיוון שאין לנו עובדים זרים".
ההצלחה: לפתית לשמן קנולה
לדברי גל, לאחר שיסתיים פיתוח הטכנולוגיה של החברה אפשר יהיה להכפיל בעזרתה את כמות החיטה בעולם. "זרע חיטה אחד, שהוא הזרע הנכון, יוכל להשפיע על בעיית הרעב העולמית. עם זרע אחד שבנוי היטב אפשר לפתח זן חדש שייזרע ויניב בכל העולם", הוא אומר, וזאת בלי להזכיר עדיין את גידולי האורז שפיתוחם טרם הסתיים. את הישגיה הגדולים ביותר עד כה רשמה קיימא בלפתית, לאחר שהצליחה להגדיל את היבול בשטח נתון בכ־30%.
"בפרוטוקולים של פורומים בינלאומיים כמו G20 או G5 מדברים קודם כל על בעיית הרעב בעולם", אומר גל, "והפרט החשוב ביותר עבורם הוא פיתוח זנים עם יבול גבוה יותר. כשהלכנו על הקנולה כיוונו בדיוק לכך". על פי משרד החקלאות האמריקאי, שמן קנולה הוא כיום מקור השומן הצמחי השלישי בחשיבותו אחרי הסויה ושמן דקלים, ומקור החלבון העולמי השני בחשיבותו בתוך ארוחה. גם ממשלת סין הכריזה על הלפתית כעל גידול אסטרטגי.
דורון גל. "נפתח את עצמנו כחברה ישראלית" צילום: עמית שעל
"בשמונה השנים האחרונות ניסו חברות זרעים ומכונים מובילים בעולם להעלות את יבול הקנולה באמצעים שונים, אך רשמו הצלחה של אחוזים ספורים", אומר גל. "כדי לבצע מהפכה בתחום התפוקה חייבת לעלות ב־10% לפחות". בשנה הבאה תרחיב קיימא את הניסוי שלה בלפתית ל־18 אתרים שונים בעולם, ובהם ארצות הברית, ארגנטינה, סין ואוסטרליה, כדי לבחון את שכפול התוצר.
הדבר הבא: קיקיון
מהפכה נוספת, אומר גל, לא תגיע מכיוון המזון - אלא מכיוון האנרגיה. לאחר הלפתית, השלב הבא הוא הקיקיון, המוכר אמנם כצמח בר רעיל - אך מהווה את אחד המקורות העיקריים לביודיזל ומשמש גם בענף הביופולימרים (תחליפי פלסטיק) הגדול. "המטרה שלנו היא להתחרות בנפט", אומר גל, "אפשר להגביר את היבול לרמה כזו ששמן קיקיון יוכל להתחרות בנפט. כל עוד מחיר חבית נפט גבוה מ־65 דולר זה ישתלם כלכלית. את המחיר הזה סימנו לפני שלוש שנים, ומאז מחירה של חבית נפט נמצא רוב הזמן מעליו".
כדי להגיע לכדאיות כלכלית, אנשי קיימא נדרשים לעבור את רמת 6,000 ק"ג קיקיון להקטר (10,000 מ"ר) של קציר. "עשינו מבחן", מספר גל, "בדקנו את הזרעים שלנו לעומת הזנים המובילים בעולם - מסין, צרפת וארצות הברית. בתום שלוש שנות פיתוח כבר ייצרנו זנים שעולים עליהם ביותר מ־20%. אנחנו מתקרבים ליבול המטרה וכבר יש לנו בצנרת גידולי קיקיון פרודוקטיביים יותר". כבר כיום קיימא מייצרת זרעי קיקיון עבור פרויקטים של ביודיזל ברחבי העולם, ולאחרונה אף החלה בניסויים ובמחקר בתחום קנה הסוכר עם בריטיש פטרוליום.
"שאלו אותי פעם איך נתחרה במונסנטו", מסכם גל. "להם יש מאות מטפחי זנים, לנו רק שישה. הרי גם אם אין ביכולתם לבצע הכפלה של הגנום כפי שאנחנו עושים, לצבא המטפחים שלהם יש עוצמה שלנו אין. פתחתי מול הבחור ששאל אותי את זה את גוגל, ובדקתי מהו זן העגבניות הנפוץ ביותר במחוז בקליפורניה שממנו הוא הגיע. התשובה היתה 2AB, שפותח בישראל. אפשר למצוא אותו כמעט בכל בקבוק קטשופ אמריקאי".
