בלעדי ל"כלכליסט": "במאזנים של אגרקסקו היו הלוואות פיקטיביות"
ממסמכים שהגישה הנהלת החברה לדירקטוריון אגרקסקו מצטיירת התמונה המלאה להסתבכות של חברת שיווק התוצרת החקלאית: מחיקת הלוואות בהיקף של 14 מיליון יורו, הסתבכות בבניית צי אוניות, ומנגנון בזבזני וכבד שלא התאים עצמו לתנאי השוק המשתנים. החקלאים: "אם אגרקסקו תיפול, זו תהיה מכה קשה עבורנו"
הלוואות פיקטיביות שהובילו למחיקות במאזן, הוצאות עתק על בניית אוניות ומסוף שלא תאמו את יכולות ההון של החברה, מבנה הוצאות "שמן" ובזבזני וכשלים בהתאמת פעילותה של החברה לעולם תחרותי הביאו לקריסתה של אגרקסקו, פעם חברת הדגל של היצוא החקלאי בישראל, היום חברה מקרטעת על סף הסדר חוב שללא הזרמת הון דחופה מצד המדינה תאבד תוך זמן קצר את זכות הקיום שלה.
מסמכים שהגיעו לידי "כלכליסט" ואשר הוצגו בחודשים האחרונים לדירקטוריון החברה מציירים שרשרת אין־סופית של טעויות ניהוליות ומחדלים שהביאו את אגרקסק ולסיים את שנת 2010 בהפסד של 33 מיליון יורו, עם חובות של מאות מיליוני שקלים למחזיקי האג"ח שלה ולבנקים, זאת לאחר מחיקות של 19 מיליון יורו. מרבית המחיקות (14 מיליון יורו) נבעו מנכסים במאזן שהתגלו כ"הלוואות פיקטיביות" לחקלאים, שהוכרו כנכסים כתוצאה מפרשנות חשבונאית ייחודית שאישרה הנהלת החברה הקודמת.
אגרקסקו ביקשה למעשה באמצעות ההלוואות הללו למנוע נטישה של חקלאים למתחרים, לאחר שהבינה שהתמורות נטו שמקבל החקלאי ממתחריה טובות יותר ממה שהיא משלמת לו. בניסיון לעצור את הסחף של נטישת חקלאים, החלה לשלם להם במוצרים העיקריים שלה השלמות למחירי המתחרים על מנת למשוך אותם לשווק את התוצרת דרכה. השלמות אלו שולמו מעבר למחיר התמורה נטו לה זכאי החקלאי וממונו על ידה. מכאן גם התחיל רישום ההלוואות הפיקטיביות במאזנים. אגרקסקו לא דיווחה על ההשלמות הללו כהוצאות, אלא רשמה אותן במסגרת סעיפי החייבים בדו"חות הכספיים תוך טיפול חשבונאי המאפשר יצירת נכס כלכלי עתידי. בשל הטיפול החשבונאי הזה, דו"חות אגרקסקו לא שיקפו את מלוא ההפסדים של החברה ומענקים והלוואות חריגות ניתנו לחקלאים ללא כל תיעוד ואישור.
המנכ"ל והיו"ר לא היו מודעים לבור הכספי
שלמה תירוש לפני כחצי שנה ולאחר 16 שנים בתפקיד פרש מנכ"ל החברה שלמה תירוש ולנעליו נכנס דוד בונדי. במקביל מונה לתפקיד היו"ר החדש איצ'ה לידור. בישיבת דירקטוריון שהתקיימה במחצית 2010 העריכו השניים כי השנה תסתיים בהפסד נמוך, אולם בהמשך התגלה עומק הבור בתוצאות הכספיות והתעכבה החתימה על הדו"חות הכספיים של החברה, עד שבוצעה מחיקה משמעותית של 19 מיליון יורו. בשבוע שעבר הודיעה חברת הדירוג מידרוג כי היא מורידה את דירוג החברה מ־A3 ל־B1 באופק שלילי והצמידה לה הערת עסק חי, במקביל החלו השיחות על פריסת חובות עם כל מחזיקי החוב של החברה ובראשם מחזיקי האג"ח שלה. במקביל נעשתה גם פנייה לבנק גרמני שאגרקסקו מחויבת בתשלום חודשי כלפיו, והוא הסכים להקפיאו כרגע כדי לאפשר לה להגיע להסדר, יחד עם זאת הבנק התנה את הקפאת התשלומים בנכונות של המדינה ויתר בעלי החוב להגיע להסדר (ראה מסגרת).
בשבוע שעבר פנתה אגרקסקו גם למדינה וביקשה הזרמה של 15 מיליון יורו על מנת לאפשר לה לצלוח את הסדר החוב המתגבש. המדינה כבר הזרימה לאגרקסקו 55 מיליון שקל בסוף 2010, אולם אז הועברו הכספים על רקע ההערכה כי בכך יתאפשר לחברה להשלים הליך הבראה שיאפשר תהליך הפרטה שעליו החליטה הממשלה כבר ב־2008. המדינה טרם הודיעה האם בכוונתה להיענות לבקשה. במכתב ששלחה אגרקסקו לשרת החקלאות אורית נוקד ולשר האוצר בשבוע שעבר היא כותבת כי אם יוזרם ההון, יש לאגרקסקו "פוטנציאל ריאלי להבראה וליציאה למכירה בתוך מספר חודשים" אולם ללא החלטה כזו אין היתכנות "להמשך קיומה של החברה במתכונת הנוכחית".
החברה פיתחה מערך עצום של הוצאות קבועות
אגרקסקו הוקמה כחברה ממשלתית בשנת 1956 ולמעשה במשך יותר מ־30 שנה היה לה מונופול על היצוא החקלאי של ישראל וכל חקלאי ישראל חויבו לעבוד דרכה. בתחילת שנות ה־90 נפתח השוק לתחרות וחלקה של אגרקסקו ביצוא החקלאי של ישראל נחלש בהדרגה. היום פועלות בשוק עשרות חברות ליצוא תוצרת חקלאית כמו מהדרין מקבוצות אידיבי וחברת מגדלי הערבה ליצוא.
אגרקסקו הוקמה ופועלת כחברת שיווק שתפקידה לשווק את התוצרת החקלאית של החקלאים בישראל (מגדלי הפירות הירקות והפרחים). החברה מעניקה לחקלאים שירותי הובלה ושינוע ובצדם שירותי אחסון וגבייה והיא מוכרת את סחורת החקלאים תחת המותג "כרמל". אגרקסקו גובה עמלת תיווך ממוצעת של כ־7% ולאחר שמכרה את התוצרת החקלאית היא מעבירה את התמורה נטו לחקלאי.
למעשה על מנת להישאר רווחית אגרקסקו היתה צריכה להקפיד על מבנה ההוצאות שלה. המרווח אותו גובה החברה נחשב נמוך יחסית וככזה לא איפשר לה לקחת סיכונים מיותרים. אלא שאת הנהלת החברה הקודמת או את חברי הדירקטוריון דאז, לרבות נציגים ממשלתיים, המרווחים הנמוכים לא ממש הדאיגו והחברה פיתחה מערך עצום של הוצאות קבועות לטיפול בתוצרת כמו: קו אוניות יעודי, מסופים, מחסנים בחו"ל (אנגליה וארה"ב), סניפי מכירה ושיווק בחו"ל.
מדרון חלקלק של החלטות שגויות
שתי החלטות משמעותיות שהתקבלו מהוות אבני דרך בהידרדרות החברה. בסוף שנות ה־90 החליטה אגרקסקו לבנות אוניות חדשות להובלת תוצרת חקלאית, היא פנתה לשותף ותיק שלה - עופר ספנות של יולי וסמי עופר והציעה לה לחבור אליה לבנייה. בעופר ספנות סירבו כיוון שחשבו שמדובר בהשקעה כספית גדולה מדי ללא היתכנות כללית והציעו חלופות אחרות כמו אוניות יד שנייה, אותן דחתה אגרקסקו שהחליטה להיכנס לבד להרפתקה של 60 מיליון דולר. לצורך מימון בניית הספינות בגרמניה לקחה החברה הלוואה מבנק גרמני. לימים ביקשה אגרקסקו מעופר ספנות לרכוש את האוניות ולתפעל אותן ובשנת 2005 נענתה עופר ספנות לעסקה. אולם, היא עדיין מחויבת בתשלומי ההלוואה המקורית בגינה היא משלמת עשרות אלפי דולרים מדי חודש עד לשנת 2019.
החלטה משמעותית נוספת שלקחה על עצמה מעבר ליכולותיה הכספיות היתה הקמת מסוף ייעודי בסמוך לנתב"ג להטענה של סחורות לשילוח אווירי (בעיקר פרחים). בשנת 2004, לאחר שהפסידה במכרז של רשות שדות התעופה להקמת מסוף ייעודי, החליטה אגרקסקו שלא להשתמש במסוף שחברה אחרת נבחרה להפעיל והקימה לעצמה מסוף חדש בעלות של 20 מיליון שקל שהיום כבר אינו משמש אותה.
דבר נוסף שהעיק בצורה דרמטית על המבנה הכספי של החברה והוא סעיף בתקנון שמנע ממנה לשמור רווחים (ואילץ אותה לחלק אותם לחקלאים). למרות היעדר היכולת לבנות לעצמה חוסן כלכלי נכנסה החברה להוצאות דרמטיות בלי שפתחה משא ומתן עם המדינה על שינוי הוראות התקנון. בהקשר הזה נשמעות היום גם לא מעט טענות כלפי שרי החקלאות והאוצר לדורותיהם שלמרות שפתחו את היצוא החקלאי לתחרות לא שחררו את החברה מהמגבלות שחלו עליה בתקופת המונופול.
בהיעדר הון עצמי, ועל מנת לממן את ההשקעות הכבדות וגם את הפעילות השוטפת נלקח אשראי בנקאי בהיקף רחב לזמן קצר (שהיקפו מוערך כיום ביותר מ־100 מיליון שקל) אלא שמשנה לשנה גדלו צרכי המימון ואגרקסקו הגדילה את קווי האשראי בהתמדה, לאחר כמה שנים של הגדלת האשראי הבנקאי בארץ ובחו"ל , גם יצאה החברה ב-2007 לגיוס 200 מיליון שקל מגופים מוסדיים. כיום היא חייבת עדיין 150 מיליון שקל שאין באפשרותה לשלם.
מהמסמכים שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה גם חוסר יכולת להתאים את עצמה למצב התחרותי החדש בשוק. אגרקסקו לא השכילה להתאים את מבנה הוצאותיה האדמיניסטרטיביות לרמת ההכנסות מעמלות שהולכות וקטנות. העסיקה כמויות לא סבירות של כח אדם, החזיקה סניפים לא כלכליים בחו"ל, מימנה שהות של נציגים בחו"ל. אחת הדוגמאות לכך היא הפקדת ניהול קו האוניות שלה בידי סוכן חיצוני. בדיעבד התברר כי העברת ניהול הסבה לחברה הפסדים משמעותיים כתוצאה מחוסר בקרה על הדיווחים שהועברו לחברה ועם כניסת ההנהלה החדשה הועבר הקו לניהול פנימי.
שלמה תירוש מנכ"ל אגרקסקו היוצא מסר בתגובה: "פרשתי מניהול החברה בנומבר 2010 ומאז אין לי שום קשר לנעשה. בכל הטענות ניתן לפנות לרואה החשבון של החברה".
