תבחרו: יותר מסים או פחות שירותים

1. החשיבות של שמירה על יעד הגירעון

"לישראל מרווח טעות קטן מאוד בכל הנוגע לחובות הממשלה. אף שהיחס בין ההוצאות הציבוריות לתוצר ירד בהתמדה במשך 25 שנה, עד לרמה שהיא בין הנמוכות במערב - מה שגורם ליחס חוב־תוצר נמוך בהשוואה לארצות מערביות אחרות - ישראל עדיין נאלצת לשלם פרמיית סיכון גבוהה על הלוואותיה, וזו מגדילה את הנטל הנובע מתשלומי הריבית שלה כמעט עד לפסגת ה־OECD.

"ב־2011 הגיעו תשלומי הריבית של ישראל ל־36.3 מיליארד שקל. זה היה הקנס שספגה המדינה על כך שלא חיה במסגרת מגבלותיה ונאלצה ללוות כסף. זהו כסף אבוד מבחינת הממשלה, מכיוון שלא ניתן להוציאו על צרכים תקציביים אחרים. סכום זה גדול ב־51% מכל תקציב החינוך היסודי והעל־יסודי בישראל, וגדול ב־91% מתקציב משרד הבריאות.

"לפיכך, למשמעת תקציבית יש משמעות שקשה להפריז בחשיבותה. היעדר משמעת אינו מתבטא רק בהגברת סיכונים בכל הנוגע לנגישות המדינה להון בינלאומי. היא גם נוגסת בבשר החי של העדיפויות הלאומיות. לאחר תשלומי הריבית, מצטמצם מאוד התקציב שנותר למדינה כדי לטפל בבעיותיה הקשות".

על הטקסט הזה חתום פרופ' דן בן־דוד. את הדברים האלה הוא כתב במסגרת הדו"ח השנתי האחרון של מרכז טאוב, שבראשו הוא עומד, ושפורסם לפני כחודש. הדברים הללו עומדים להתחדד בקרוב - מיד לאחר הבחירות. האתגר הגדול שישתלט על סדר יומה של הממשלה לא יהיה האיום האיראני, גם לא ההתמודדות עם המציאות שאחרי פקיעת חוק טל, אלא האתגר התקציבי.

מהו האתגר? כתוצאה משורת התחייבויות תקציביות שהממשלה היוצאת נטלה, ישנה חריגה של כ־14 מיליארד שקל בתקציב השנה הבאה, מעבר למותר בחוק. לבעיה הזו שני פתרונות: לקצץ 14 מיליארד שקל או לשנות את החוק. מלבד זה, ישנו הגירעון - ההפרש בין הוצאות הממשלה להכנסותיה. הממשלה היוצאת קבעה שיעד הגירעון לשנה הבאה יהיה 3% מהתוצר (פי שניים מבמקור). אפילו אם הממשלה תצליח לקצץ את כל ה־14 מיליארד, ייתכן שהיא לא תצליח לעמוד ביעד הגירעון שקבעה מבלי להעלות מסים, בסכום שמוערך ב־5 מיליארד שקל. זהו גודל האתגר. כל זאת בהנחה שהממשלה תתמודד עם הבעיה ולא תברח ממנה.

הואיל ולפוליטיקאים נוח לעתים לברוח מבעיות במקום להתמודד איתן כדאי לזכור את הדברים שכתב בן־דוד כשתקראו את הטקסטים בעמודים הבאים. כשתהפכו את העמוד תוכלו לקרוא את עיקרי ההתייחסויות של כל המפלגות הגדולות - למעט מפלגת השלטון, הליכוד, שבחרה לא לענות - לסדרת שאלות זהות שהוצגה להן על ידי "כלכליסט" לקראת הבחירות. כשתקראו את ההבטחות, זכרו את האתגר הפיסקאלי שהן יתבקשו לפרק לאחר הבחירות.

נפתלי בנט, ציפי לבני, שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד. כולם חושבים שביבי אשם בכל צילומים: נמרוד גליקמן, אביגיל עוזי, אוראל כהן

2. ההתמודדות עם האתגר הפיסקאלי

ארבע השאלות הראשונות שהמפלגות התבקשו לענות עליהן נוגעות להתמודדות עם האתגר הזה. מה עמדתכם ביחס לגודל הגירעון הרצוי, כיצד תתמודדו עם הצורך לקצץ 14 מיליארד שקל, מה תהיה מדיניות המיסוי שלכם, ואילו צעדים תקציביים לעולם לא תעשו?

ניתוח התשובות שהשיבו המפלגות על שאלות אלו מעלה כמה ממצאים. ראשית, כולם חושבים שביבי אשם בכל. שנית, מרבית המפלגות לא השיבו תשובות קונקרטיות, קל וחומר לא הציגו קיצוצים שמסתמכים ב־14 מיליארד שקל. יש דברים שכנראה אסור להגיד בתקופת בחירות, פן יבולע לך אלקטורלית. יותר מזה, חלק מהתשובות נשמעות לא הגיוניות. התנועה בראשות ציפי לבני, למשל, טוענת כי התהליך המדיני עשוי לשמש מקור תקציבי. כך גם הגברת השוויון בנטל השירות הצבאי. לא לגמרי ברור איך מתרגמים את שני הדברים הללו למקורות תקציביים בשנת 2013.

הזדמנות לרפורמה מקיפה בפנסיה הסכמה גורפת על ביטול חובת הפרישה כל המפלגות סבורות שיש לאפשר לעובדים שחצו את גיל הפרישה להמשיך ולעבוד שאול אמסטרדמסקי, תגובה אחת לכתבה המלאה 

מי שמתבלטות נגד קו העמימות הזה הן שתיים: מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' והבית היהודי בראשות נפתלי בנט. במקרה או שלא, שני אלה מציעים קצוות כמעט מנוגדים של תפיסות כלכליות. יחימוביץ', כפי שמשתמע מתשובותיה וכן מהתוכנית הכלכלית שהציגה לפני שלושה שבועות, לא רק שלא תקצץ תקציבים אלא אף תגדיל אותם, ותממן זאת מהעלאת מסים דרמטית. בנט, לעומת זאת, טוען כי יקצץ בתקציב הביטחון, יקצץ בקצבאות הילדים ככלי לעידוד חרדים לעבוד, ינהיג התייעלות ושינוי צורת העבודה במגזר הציבורי ויעביר פרויקטים תשתיתיים ממימון ממשלתי לידי המגזר הפרטי.

גם בתחום מדיניות המס עמדותיהם של יחימוביץ' ובנט מנוגדות. יחימוביץ' תומכת בהעלאות מס נרחבות - מס חברות, מס ירושה, ביטול פטורים ממס לחברות גדולות, העלאת מס הכנסה לשכבות העליונות ועוד. בנט, לעומת זאת, מתנגד בתוקף להעלאת מס החברות ומס ההכנסה, ורואה בהעלאת המע"מ ובביטול הפטור ממס על קרנות ההשתלמות כ"רע הכרחי", ובעיקר צעד אפקטיבי שייתן מענה מיידי לחור בתקציב המדינה.

התפיסות של יחימוביץ' ובנט - והפער ביניהן - מתמצתות טוב מכל את הבחירה שעומדת בפני הבוחר. התפיסה השמאלית - מסים גבוהים, שירותים נרחבים - או התפיסה הימנית - מסים נמוכים, שירותים מצומצמים.

3. החברים שיתאימו לראש הממשלה

הפער הזה בין התפיסות מעיד על האופן שבו הממשלה הבאה תבחר להתמודד עם האתגר הפיסקאלי. אם הממשלה הבאה תורכב מקואליציה בראשות הליכוד ביתנו שהחברות בה יהיו החרדים, הבית היהודי ויש עתיד, דרכו של ראש הממשלה לטיפול באתגר התקציבי תהיה נוחה יחסית. הוא יזכה לתמיכה גורפת מצד נפתלי בנט ויאיר לפיד לפגוע בקצבאות הילדים, וייתכן שישתמש במנוף הלחץ הזה על החרדים כדי לגרום להם להסכים לגיוס חרדים לצבא, בתמורה להפחתת הקיצוץ בקצבאות. ומלבד זה, קואליציה כזו תאפשר לנתניהו לבצע ביתר קלות קיצוץ דרמטי במגזר הציבורי, הואיל והשפעת ההסתדרות והעומד בראשה על קואליציה כזו תהיה נמוכה יחסית. ממילא על השאלה אם לקצץ בביטחון יכריע רק ראש הממשלה, שכבר הבהיר שהוא תופס את האיומים הביטחוניים על ישראל כבעלי ממדים תנ"כיים.

מנגד, אם התנועה של לבני או העבודה של יחימוביץ' יהיו בקואליציה התמונה תשתנה. במצב כזה נתניהו יתקשה להעביר קיצוץ נרחב במגזר הציבורי, וייאלץ להתמקד בקיצוץ בקצבאות ובתקציב הביטחון, או לפרוץ את מסגרת התקציב. הואיל והאפשרות השנייה לא מסתדרת עם משנתו, הקואליציה הראשונה נראית סבירה יותר - עם החרדים, בנט ולפיד. במצב כזה הבטחות לפיד - בעיקר בתחום הדיור, כמו הגדלת מלאי הדיור הציבורי או סבסוד תשואה לגופי פנסיה שישקיעו בדיור להשכרה - יהפכו זיכרון ישן.

ובכלל, כשקוראים את התשובות של המפלגות לשאלות הבוערות נדמה כאילו הכסף נוזל מהעצים. מסים אסור להעלות - איש לא תומך בהעלאת מסים רחבה למעט קדימה, העבודה ומרצ - אבל הבטחות אפשר להבטיח. איך שני הדברים מתחברים יחד? לאלוהי הפוליטיקאים פתרונים. בפרט, כשאף אחת מהמפלגות - למעט העבודה - לא מציגה שום מספרים ושום מקור תקציבי ברור. אחרי הכל, ככה הכי קל לעשות פוליטיקה. עובדה, לציבור זה לא באמת משנה.