השמיכה קצרה מכדי לחמם את דנקנר

השמיכה של אי.די.בי קצרה ואין טעם ליצור תמונה של בעלי מניות, מחזיקי אג"ח ובנקים מתכרבלים בצוותא, ישנים כפיות וחולקים שמיכת פוך, כשבחוץ קור כלבים מקפיא עצמות.

כשדנקנר מכניס יד מתחת לשמיכה של אי.די.בי במקום להכניס יד לכיס, אז הרגל של מחזיקי האג"ח נותרת בחוץ, וכשחגי בדש מפסגות וג'רמי בלנק מקרן יורק מושכים את השמיכה לעברם, אז הבנקים רועדים, מקור כמובן.

המנצח לוקח הכל

המחשבה שרק בתחילת השנה הניח דנקנר על השולחן הצעה להסדר חוב, שבמסגרתה מחזיקי האג"ח של אי.די.בי אחזקות יקבלו 10% מהחברה, מצמררת. זו הצעה מבזה בעלת משמעות אחת. יכול להיות שדנקנר לא הכיר במציאות, וייתכן שזאת היתה רק טקטיקה של מו"מ. כך או אחרת, אילו דנקנר היה מציג מלכתחילה הצעה ריאלית, אולי היה נמנע מהפרסה הנוכחית, נשאר בעצמו עם 10% מאי.די.בי אחזקות וזוכה לפטור מתביעות.

נוחי דנקנר. הנושים החליטו לדחוק את בעלי המניות, ובראשם בעל השליטה צילום: אוראל כהן

ההסכם שנתחם ביום שישי בין נציגות מחזיקי איגרות החוב של אי.די.בי אחזקות לבין זאת של אי.די.בי פתוח הוא הכרזה על מדיניות חדשה בנוגע לאופן שבו יש להשתמש בשמיכה הקצרה. לא עוד פתרונות יצירתיים של "מיטה חמה" או ויתורים הדדיים לטובת שימוש משותף. הנושים החליטו לדחוק את בעלי המניות, ובראשם בעל השליטה נוחי דנקנר, החוצה, אל היער הקפוא שורץ חיות הטרף. אמנם מדובר בהחלטה אכזרית, אך יש בה יותר מקורטוב של צדק. כשאי.די.בי פרחה ושגשגה דנקנר "גזר רשתות", וכעת, כשאי.די.בי בשעתה הקשה, מן הדין שהוא יישא במלוא המחיר.

על שפנים וארנבים

במצבים קשים אפשר להבחין בין שני סוגי אנשים - כאלה שברגע הראשון בורחים כמו שפנים וכאלה שברגע האחרון שולפים ארנבים מהכובע. דנקנר שייך לסוג השני. פעם זה בלווטניק שקונה את כלל תעשיות בפרמיה של 40% על מחיר השוק, אחר כך זה אלשטיין שמופיע בדרך נס ועכשיו זו "קרן בינלאומית זרה גדולה", שהפלא ופלא, ספק יד המקרה ספק שפן מתוזמן היטב, שלחה בבוקר יום שישי מכתב כוונות לא מחייב לרכישת נתח מכלל ביטוח.

כך או אחרת, בזמן שדנקנר מנסה להציל את עצמו ולפנות לעצמו מקום מתחת לשמיכה הקצרה של אי.די.בי, צופים מבוהלים ומפוחדים מהצד הטייקונים בדימוס אילן בן־דב, מוטי זיסר והרצל חבס, שעוקבים אחר ההתפתחויות בחרדה. לא מתוך אחוות טייקונים ודאגה לחבר בצרה. הם פשוט עשויים להיות הבאים בתור. להשפעה של הסדר החוב הזה על ההתנהלות של בעלי השליטה בהסדרי חוב אחרים יש משמעות: תביאו מספיק כסף - תישארו בחברה, לא תביאו -השליטה עוברת לבעלי החוב.

למרות הפיתוי לראות את ההסכם כמהלך מוצלח של המוסדיים לא כך הם פני הדברים. החשש של נציגות מחזיקי האג"ח של אי.די.בי אחזקות הוא שכפי שקריסת אי.די.בי אחזקות סתמה את הגולל על הנושים בחברות הפרטיות המחזיקות בה, גנדן וטומהוק, כך קריסה אפשרית של אי.די.בי פתוח תשמוט את הקרקע מתחת לרגלי מחזיקי האג"ח באי.די.בי אחזקות, המחזיקה בה.

לא מדובר בהסכם של אמיצים, אלא בהסכם של פחדנים. הפחד מתרחיש שכזה, שבו מחזיקי אי.די.בי אחזקות ייוותרו "מחוץ לשמיכה", הוא שהביא את הנציגות של מחזיקי האג"ח להיעתר לחיזורי פסגות ויורק, ולהמיט על עצמם תספורת מהסוג המכוער.