רגל קוראת מחשבות

קאתי האצ'ינסון שתתה את הקפה שלה לאט. שתי ידיה המשותקות נותרו צמודות לגופה, ורק רעדו מעט כשהיד השלישית אחזה בבקבוק הקטן, הרימה אותו מהשולחן והגישה אותו לפיה. היד השלישית של האצ'ינסון לא שייכת לה. היא שייכת למעבדה לחקר המוח באוניברסיטת בראון היוקרתית בארצות הברית, וחוברה לראשה של האצ'ינסון באמצעות כבל. האצ'ינסון, תושבת מסצ'וסטס בת 58 שלקתה בשבץ לפני 17 שנה ומאז היא משותקת ואילמת, שולטת ביד הרובוטית במחשבה בלבד. עובדי המעבדה הורו לה לדמיין שהיא מבצעת את הפעולות העדינות עם האצבעות, וכך, באמצעות הכוונה בלבד, ובתוספת קצת ריכוז, מוחה מפעיל את האיבר הרובוטי. כפי שהמראה של עוזר מחקר שמבריג לראשה את הכבל מצמרר, כך תוצאת הניסוי מרשימה.

זאק ואוטר, אחרי שטיפס עם רגלו הביונית במעלה וויליס טאוור בשיקגו. ד"ר אנני סימון: "הוא רצה לעשות את זה בשעה, וזה לקח לו 50 דקות. זו היתה הצלחה גדולה לו ולנו" צילום: איי פי

"קשה להבין עד כמה לאנשים עם מוגבלויות חשוב להשיג אפילו קמצוץ של עצמאות", אומר ל"מוסף כלכליסט" הנוירולוג ד"ר ג'ון דונהיו (Donoghue), ראש מעבדת דונהיו לממשק אדם־מכונה באוניברסיטת בראון וחבר הוועדה המייעצת של פרויקט "BRAIN Initiative" של ממשל אובמה, שהושק באפריל כדי למפות את המוח האנושי במלואו, כפי שפרויקט הגנום האנושי עשה לדנ"א. "מה שאנחנו רוצים לעשות הוא להחזיר לאנשים כמו האצ'ינסון, שמוחה צלול וחד אך כלוא בגוף משותק, את היכולת להניע גפיים. ואנחנו עושים זאת על ידי חיבור מחדש של מוחם לזרוע מלאכותית. המכשיר שפיתחנו הוא חיישן בגודל של גלולה זעירה, 4 מ"מ על 4 מ"מ, שהשתלנו על קליפת מוחה של האצ'ינסון מבעד לחור זעיר שקדחנו בגולגולת שלה. החיישן שלנו אוסף אותות מוח ומעביר אותם למחשב שלנו, וכשהמחשב מזהה אותות שלמדנו לתרגם כרצון לנוע, הוא מעביר את הפקודה לזרוע".

דונהיו הוא אחד מעשרה מועמדים לפרס חקר המוח בסכום של מיליון דולר, שיוענק בשבוע הבא על ידי עמותת טכנולוגיות מוח לישראל. בשנתיים האחרונות הוא השתיל חיישנים לזיהוי גלי מוח בקודקודיהם של תשעה אנשים שסובלים משיתוק מלא. ההשתלה נעשתה במסגרת שלב הניסויים הקליניים בבני אדם שבודקים את BrainGate, הפיתוח של מעבדתו. הניסוי המוצלח עם האצ'ינסון, שכלל גם ביצוע של משימות כגון העברת כדורים ממקום למקום, פורסם במאי 2012 בכתב העת המדעי המצוטט בעולם "נייצ'ר", ולכשיושלם, הפיתוח ישווק, לדבריו, למיליוני אנשים בעולם שמשותקים בשל ניוון שרירים, פגיעה בעמוד השדרה או שבץ. "מה שמדהים אותי אישית זה שהגעתי בקריירה שלי לנקודה שבה אני יכול להקשיב למוח", הוא אומר.

ג'אן שרמן והיד הביונית המדויקת אנטומית. שוורץ: "כעת נותר לנו ללמוד איך להפעיל כל אצבע בנפרד"

אלוף בפינג פונג למשותקים

אף מדען בעולם לא יודע מהי התודעה, ואיך בתוך גוש החלבונים ששוכן בגולגולת נוצרות מחשבות וכוונות. אבל זה לא מפריע למדענים לנסות להבין את המחשבות והכוונות עצמן, ולקרוא אותן ישירות מהמוח. הניסיונות החלו לפני יותר משמונה עשורים, לאחר שמכשיר האא"ג פותח ופלט לראשונה תרשימים של פעילות חשמלית במוח. בארבעת העשורים האחרונים הניסיונות גברו ביתר שאת, בעיקר בעידוד דארפ"א, רשות פיתוח אמצעי הלחימה האמריקאית, שהחלה לתרום מדי שנה עשרות מיליוני דולרים לאוניברסיטאות אמריקאיות כדי שיקדמו את חקר המוח. דארפ"א הציבה תנאי ברור לתרומות שלה: חתירה לפיתוח ממשק אדם ומכונה, שיאפשר לשקם את יכולת התנועה והתקשורת של אנשים שנפצעו או לקו בשיתוק או נכות.

באמצע שנות התשעים, אחרי שנים של ניסויים בבעלי חיים, הגיעה פריצת הדרך המפורסמת הראשונה: חוקרים מאוניברסיטת אמורי באטלנטה התקינו שתל במוחו של ג'ון ריי, אמריקאי שלקה בשבץ ותקשר בתנועות עיניים בלבד, וחיברו אותו למחשב. בהדרכת החוקרים ריי הצליח להזיז את סמן העכבר על ידי ריכוז בלבד. מאז פותחו מכשירים פחות ופחות פולשניים שמגיעים לתוצאה דומה. ב־2009 התאגיד היפני הונדה חשף אב־טיפוס ראשוני של "קסדת מחשבות" שאפשרה, אחרי כמה שעות של התאמה למוח הנסיין, לגרום לרובוט התצוגה של הונדה אסימו לנופף לשלום.

האג'נדה המוחית עמק הנוֹירוֹן יו"ר עמותת "טכנולוגיות מוח לישראל", ד"ר רפי גדרון: "הבנת המוח תאפשר לנו בעתיד לתקשר אחרת עם מחשבים, לחסוך באנרגיה, לקדם את הרפואה וגם להבין מה מניע אותנו. הכל נמצא בקופסה הזאת" דיאנה בחור ניר, תגובה אחת לכתבה המלאה 

ההישג המשמעותי הבא הגיע ב־2004: מאט נייג'ל, צעיר אמריקאי שבגיל 21 נדקר בצווארו ונותר משותק, הפך לנסיין הראשון של השתל בריין־גייט של דונהיו. השבב הזעיר הושתל מתחת לגולגולתו, ב"אזור המוטורי העיקרי" בקליפת המוח, ואפשר לו, באמצעות המחשבה, להזיז סמן על מחשב, להדליק ולכבות את הטלוויזיה, ולשחק במשחקי מחשב פשוטים כגון קלאסיקת הטניס הישנה פונג, משחק שנייג'ל המשותק הפך בו לאשף.

קאתי האצ'ינסון מפעילה זרוע רובוטית בכוח מחשבתה. דונהיו: "רוצה לשקם איברים ששותקו" צילום: איי פי

באותה שנה ד"ר אנדרו שוורץ (Schwartz), נוירופיזיולוג מאוניברסיטת פיטסבורג במינסוטה וחבר בצוות מיוחד לחקר המוח של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שבה פועל בית הספר לרפואה המוביל בעולם, חיבר אלקטרודות למוחו של קוף רזוס שידיו היו נתונות בסד, ותרגם את רצונותיו של הקוף לתנועות של זרוע מכנית. מקצה הזרוע בלטה סיכה שעליה ננעצו פרסים כגון מרשמלו וחתיכות תפוח, ובעת שהקוף ניסה להזיז את ידיו פעילות המוח שלו שודרה דרך האלקטרודות והפעילה את הזרוע. עד מהרה הקוף למד לשלוט בזרוע כמו באיבר, והגיש לפיו את המזון באמצעות המחשבה. אז, לפני כמעט עשור, נדמה היה שאוטוטו אנשים יגלשו באינטרנט בעזרת קסדות לקריאת גלי מוח וטייסים ינווטו את מטוסיהם בעזרת המחשבה בלבד. אבל ההתקדמו התגלתה כמסובכת יותר.

"ההישג שלנו מ־2004, כיבוי והדלקת מכשירים והזזת סמן על מסך מחשב, היו שקולים להקלדה באצבע אחת. רק עכשיו הגענו לשלב שבו אנחנו מתרגמים את פעילות הנוירונים במוח להפעלה של זרוע ויד", אומר דונהיו.

איך אתם מתרגמים את פעילות הנוירונים ומבינים מה המוח רצה שהיד תעשה?

"אנו כבר יודעים שפעילות השליטה בזרוע מתרחשת במוח באזור מסוים ליד האוזן. סריקות MRI מראות את זה. אנחנו גם יודעים שאנשים שנפגעו באזור הזה במוח לא יכולים להניע את הזרוע. העבודה המרתקת שלי כמדען היא לתעד את הפעילות החשמלית של הנוירונים באזור הזה, למצוא בה תבניות, ובניסוי וטעייה לתרגם את אותות הנוירונים לפקודה חשמלית לזרוע".

כלומר התחלתם לפענח את השפה הפנימית שבה המוח מדבר עם הגוף?

"אנחנו עדיין לא מבינים אותה מספיק טוב, ולכן התנועות של קאתי לא מהירות ואלגנטיות כמו שאנחנו רוצים. הנוירולוגיה עוד לא הצליחה להבין איך פועלת הקואורדינציה, ואיך, לדוגמה, המוח מאפשר לנגן בפסנתר. אנחנו עדיין קוראים רק סיגנל מוחי מסוג אחד. דמייני שאת במסיבת עיתונאים שנערכת בתאילנדית, ויש לך מתורגמן גרוע שמוסר לך רק כל מילה חמישית. ככה אנחנו מרגישים במעבדה. אנחנו המתורגמנים הגרועים האלה. אנחנו לא מבינים את כל המילים, ובקושי מבינים את ההקשר. אבל אנחנו צמודים למוח ומסתכלים עליו מבפנים, ויש פוטנציאל גדול להתקדמות ולמידה. ומי יודע, אולי בעתיד יהיה מכשיר שיחזיר לאנשים שלקו בשבץ את היכולת לשלוט בעשר אצבעות, כמו בנגינה בפסנתר".

ואם הזכרת מבט מבפנים, זה מוכרח להיות כל כך פולשני? יש משהו מחריד במראה של הכבל שיוצא מהראש.

"אנחנו צריכים את החיישן צמוד לקליפת המוח, כי הנוירונים שאנחנו מתעדים משדרים בטווח קצר מאוד, כמו חברת סלולר גרועה. כרגע הדרך היחידה לקלוט אותם היא להניח את המקלט ממש עליהם, והכבל מעביר את תיעוד הפעילות שלהם למכשיר הפענוח שלנו. כרגע המפענח הוא בגודל של מקרר, אבל אנחנו מתקרבים ללמזער אותו לגודל של קופסת גפרורים. את זה אנסה להציג בכנס".

האישיות שבאחיזה

נוירולוגים מכנים את זה "שירת המוח". כשאתם קוראים את המילים האלה חלק מ־100 מיליארד הנוירונים במוח שלכם מזמזמים זמזום חשמלי שקט ושולחים זה לזה שדרים קצרי טווח. כשתחליטו לדפדף, חלק מהנוירונים יחלו לשדר בקצב ומהירות אחרים. אם היה לכם חיישן במוח, הוא יכול היה לקלוט את עוצמות השידור של קבוצת נוירונים ולהפיק, עבור כל נוירון, גרף קטנטן שמזכיר אק"ג או גרף מניה, ומראה את תדרי השידור המשתנים של הנוירון במהלך חלקיקי שנייה. החיישן גם יכול היה לתרגם את זמזום הנוירונים עצמו לשדר קולי, שנשמע כמו שילוב בין גשם לרחש הרדיו בעת חיפוש תחנה. זוהי השפה שהחוקרים מנסים אט אט ללמוד. "זה צליל יפהפה", אומר לנו פרופ' אילון ועדיה, מנהל מרכז ספרא לחקר המוח באוניברסיטה העברית, ומי שהיה שותף לעבודתו של פרופ' שוורץ. "לאנשים שלא עוסקים בתחום הוא לא אומר כלום, אבל למי שעוסקים בזה מדי יום הוא אומר הרבה. כמעט אפשר להבין ממנו מה תא העצב מנסה לומר".

שוורץ, שגם הוא הוזמן לישראל כאחד מעשרת המועמדים לזכייה בפרס בשבוע הבא, מנסה במקביל לדונהיו ללמוד את הפשר של אותה שירה ולהשיג את אותן המטרות. לפני עשור הוא הגיע להישגים מרשימים בהפעלת זרוע רובוטית על ידי מוח של קוף, ובשנה וחצי האחרונות הוא עורך ניסוי דומה להפליא לזה שעורך דונהיו. גם בניסוי של שוורץ אשה משותקת בת 53 מפעילה זרוע רובוטית באמצעות שבבים שהושתלו במוחה. "ג'אן שרמן משותקת מהצוואר ומטה בגלל מחלה ניוונית", הוא אומר בשיחת טלפון עם "מוסף כלכליסט". "כרגע היא מצליחה עם הזרוע הרובוטית להרים חפצים ולהניח אותם על מדף, להגיש לפיה כוס ולהאכיל את עצמה בחטיף. אנחנו מקווים להגיע לאפשרות מורכבות יותר, כמו לאכול בכפית, לכפתר כפתורים ולהניע את כל מכלול האצבעות. אני מאמין שנהיה שם בקרוב".

פרופ' יו הר והרגליים המכניות שמחקות תנועות של רגליים אמיתיות צילום: אי פי איי

הזרוע ששוורץ עובד איתה היא תותבת שמשרד ההגנה האמריקאי השקיע בפיתוחה כ־100 מיליון דולר. היא מדמה יד אמיתית, והמנגנונים שהותקנו בה מאפשרים שליטה עדינה ומדויקת בכל פרקי האצבעות ובשורש כף היד. תפקידו של שוורץ הוא לזהות את אותות המוח שאחראים לפעולות העדינות. "גם אנחנו נמצאים כרגע רק בשלב של סגירת כף היד על חפץ", הוא אומר, "הנוירונים ששולטים באצבעות השונות פועלים באופן שונה מאוד זה מזה, ועדיין לא הבנו את הכללים שלהם במלואם. אני חושב שהמדע הבסיסי רק התחיל לתת לנו רמזים לאיך המוח באמת עובד", הוא מוסיף. "בניסיון ללמוד את המוח בחרתי להתמקד בזרוע כי בהרבה מובנים, האופן שבו יד זזה חושף את מידת האנושיות שלנו. אני יודע היום לגרום לזרוע רובוטית לאחוז כוס מים ולהגיש אותה לפה באמצעות המחשבה, אבל התנועות של הזרוע יהיו מאוד גסות ומכניות. אנחנו רוצים להגיע לשלב שבו התנועה תהיה אנושית, ותהיה דומה לאופן שבו האדם היה מחזיק את הכוס עם היד שלו".

איך עושים את זה?

"חלק מזה הוא ההבנה של איך הנוירונים פועלים במצבים שונים, אבל חלק הוא הבנת החלק הקוגניטיבי שדורש ידע על העולם. להוציא דבש מכלי זו פעולה שדורשת מהמבצע ידע על העולם. אנחנו עדיין לא יודעים איך לקרוא אותו ולהשתמש בו כדי לפתור בעיות כאלה. אבל אני חושב שעם עוד הרבה עבודה הנדסית, ענף הפרותזות ישתפר באופן שנוכל להוציא את הזרועות הרובוטיות האלה מהמעבדה ולהכניס אותן לבתים של בעלי נכויות. דרושים לכך מכשירים קצת יותר טובים, מערכת אלחוטית שתשרוד יותר זמן בתוך גוף האדם, צירוף של מדע, רפואה והנדסה".

זאק ואוטר והרגל הרובוטית שמתממשקת עם מערכת העצבים צילום: אם סי טי

"הבעיה בתחום הזה היא שאף אחד מהחוקרים לא באמת יודע איך המוח עושה את מה שהוא עושה", סבור פרופ' קרישנה שנוי, חוקר מוח מוערך מאוניברסיטת סטנפורד. שנוי התראיין השנה למגזין הטכנולוגיה הנחשב "Wired" שהקדיש כתבה מקיפה למחקרו של שוורץ. "בניסוי מ־2007, לדוגמה, השתילו במוח של קוף אלקטרודות ונתנו לו לבצע את אותה משימה שוב ושוב. הבדיקה הראתה שאותם הנוירונים יכולים להיות פעילים מאוד בניסוי אחד וכלל לא פעילים בניסוי אחר, ובסופו של דבר הם נאלצו לכתוב תוכנת מחשב שמפענחת את פעילות הנוירונים לפי ניחוש סטטיסטי. הפעילות של אותם נוירונים במוח יכולה להיות מושפעת מאינספור גורמים נוספים ולא קשורים, אפילו עצבנות או פחד מקהל, וכרגע הפתרון שלהם לכך הוא לצמצם מאוד את הפעולה ואת הנוירונים שמעורבים בה ולהפעיל זרוע אחת בלבד, בדרך אחת בלבד. כלומר, כרגע אנחנו יודעים רק איך המוח משפיע על זרוע אחת, כשאתה יושב בשקט, לא זז ולא מזיז חלקי גוף אחרים, לא שומע דברים אחרים ולא עסוק קוגניטיבית בשום דבר אחר. ובקיצור, יש פה המצאה שפועלת אך ורק בתנאי מעבדה".

"אנחנו עוד לא יודעים מה פשר הקוד המוחי", מוסיף פרופ' ועדיה בשיחה עם "מוסף כלכליסט", "אבל אנחנו מנתחים את כל הקלט שאנחנו צוברים ובודקים עם אלגוריתמים. אני מאמין שהעבודה הזאת תוביל אותנו יום אחד להבין בדיוק איך המוח עובד".

שוורץ. "המדע התחיל לתת רמזים" צילום: Ric Evans for Pitt Magazine

הרגל שלא תיאמן

"האדם הביוני שלנו", כך מכנה ד"ר אנני סימון מהמרכז לרפואה ביונית באוניברסיטת שיקגו את זאק ואוטר (32), שב־2009 עבר תאונת אופנוע שהובילה לקטיעת רגלו מהברך ומטה. בשבוע שעבר הכתיר כתב העת הרפואי הנחשב "New England Journal of Medicine" את ואוטר כאדם הראשון שמשתמש ברגל רובוטית תותבת שנשלטת על ידי מוחו. בשנה שעברה ואוטר טיפס עם הרגל הזאת במעלה 103 הקומות בוויליס טאוור בשיקגו, המגדל השני בגובהו בארצות הברית.

הרגל התותבת של ואוטר מכילה צירים בברך ובמפרק כף הרגל, ומנועים קטנים מפעילים אותה ומאפשרים לואוטר ללכת, לטפס במדרגות, לשבת, לקום ולהתכופף ללא בעיה - כאילו הרגל היתה חלק מהגוף. אבל את ההוראות שלה היא לא מקבלת בכבל שמתחבר לשבב במוח, אלא ישירות מהעצבים של שריר הירך, שחווטו מחדש וחוברו לשריר שחיישני התותב מתרגמים את תנועתו לפקודות ולתנועה חשמלית.

דונהיו במעבדתו באוניברסיטת בראון. בצג מאחוריו מופיעה "שירת המוח": רישום הפעילות החשמלית של עשרות נוירונים שהוא מנסה לפענח. "כרגע נחוצה טכנולוגיה פולשנית" צילום: Mike Cohea / Brown University

בארצות הברית הושתלו עד היום לא מעט ידיים מכניות שחווטו אל עצבי התנועה ביד. אבל השתלת רגל רובוטית נחשבת אתגר מסובך יותר והישג ראשון מסוגו. גדול יותר אפילו מרגליו של פרופ' יו הר, ביופיזיקאי מאוניברסיטת MIT שהתפרסם כשתכנן לעצמו זוג רגליים רובוטיות שיחליפו את הרגליים שאיבד בצעירותו בתאונת טיפוס הרים. רגליו של הר, שנחשב לדובר נלהב של חזון החיבור בין אדם ומכונה, מכילות חיישנים ומנגנוני מחשב שמסייעים להן לחקות התנהגות של רגליים רגילות, אך הוא לא באמת שולט בהן באמצעות מוחו. אפילו מהירות הצעידה שלהן נקבעת בידי תוכנת סמארטפון. רגלו הרובוטית של ואוטר מופעלת על ידי אינסטינקט בלבד.

"לקחנו עצב שנועד לשלוט בקרסול של זאק ונותר קטוע וחיברנו אותו לשריר מאחורי הברך", אומרת סימון ל"מוסף כלכליסט". "המידע לאן זאק רוצה ללכת המשיך להגיע לעצב הזה, אבל הוא לא התחבר לכלום. כעת המידע מגיע לשריר אחר ברגל, והחיישנים שהתקנו בסד של הרגל התותבת קולטים את פעילות השריר ומתרגמים אותו. המעבד בשתל מוסיף למידע הזה גם מידע על עומס המשקל, קצב התנועה והמיקום, וכולם נכנסים לתוכנה שמוליכה את השתל. זה פועל על אותו עיקרון של תוכנה לזיהוי קול. אנחנו מזהים את מה שזאק 'אומר' דרך האות שהוא שולח לעצב, והתותבת נענית. מעט חולים עברו את הניסוי הזה, והוא הראשון שמצליח לשלוט גם בברך באופן אינטואיטיבי.

"הייתי בצוות שליווה את זאק במעלה המגדל", סימון אומרת. "מאוד התרגשנו כשהוא הצליח. היתה לו מטרה להגיע בתוך שעה, וזה לקח לו 50 דקות, זאת היתה הצלחה גדולה לו ולנו. כרגע, כשזאק בחדר, לא שמים מיד לב לכך שהוא נכה או קיטע. הוא יושב ועומד כמו כל אחד בחדר. זאת בעצם המטרה שלנו".

הרגל הביונית של ואוטר שייכת לבית החולים כחלק מהמחקר, וזאק מחבר אותה רק אחת לשנה, למשך שבועיים או שלושה, לצורך תרגול ובחינת החידושים שהוכנסו בה. בבית הוא חוזר לרגל התותבת הרגילה שלו. סימון סבורה שבתוך חמש שנים הרגליים הרובוטיות יהיו כבר נגישות באופן מסחרי.

או לכל הפחות צבאי. "המחקר שלנו מומן על ידי הצבא, וחשוב לנו לוודא שהרגל תמיד תעשה את מה שאנחנו רוצים שהיא תעשה", סימון אומרת. "אנחנו מקווים שזה ישמש לוחמים פצועים ויאפשר לנכים לקום מהכיסא שלהם".

הרגליים של יו הר מתאימות גם לטיפוס הרים. זו אחת המטרות שלכם?

"אחת המטרות היא לאפשר לחולה לעשות כל מה שהוא רוצה".

איך קוראים מחשבות

"יש אופק בלתי רגיל לתחום הזה", אומר פרופ' ועדיה. "בתחרות בשבוע הבא יש גם כמה מתחרים שעוסקים בגירויים בעומק המוח, אחד מהם בישראל. כשנוכל להבין טוב יותר איך המוח עובד נוכל להבחין מוקדם יותר במחלות, נוכל לטפל טוב יותר ברוב המחלות שקשורות במוח, כגון מחלות פסיכיאטריות, נוכל למנוע התפתחות פרקינסון. מובן שיש גם שיקולים אתיים. האנושות תמיד תמצא דרך לקחת הישג טוב ולעשות איתו משהו רע, וכשזה מגיע לתקשורת ישירה עם המוח חשוב לפקח על מטרות השימוש. כבר היום ייתכנו אמצעים לשדר הוראות למוח של אדם, וכדי שכל מיני תסריטים הזויים לא יתגשמו, חשוב יהיה להשאיר את ההתפתחויות האלה בתחום הרפואה בלבד. אבל ממילא כרגע הכל בשלב מאוד חלוצי".

"המטרה הבאה שלי היא ליישם את הטכנולוגיה בתוך הגוף, ולהחזיר איברים משותקים לפעולה", אומר דונהיו. "אנחנו רוצים להשתמש בחיישן, לאסוף אותות, אבל במקום להעביר פקודה לזרוע מלאכותית, לשקם את השידור אל השריר באמצעות עצב מלאכותי. זה החלום שלי. זה אתגר הנדסי ומתמטי מורכב, אבל אני חושב שזה ייתכן, גם אם יהיה מוגבל ויעבוד לאט. החלום שלי הוא שאדם יוכל לומר 'היה לי שבץ, ובריין־גייט אפשר לי לחזור לעבודה'".

ומה לגבי התקדמות אחרת של פענוח אותות המוח - קריאת מחשבות? האם בעוד עשור נוכל לקיים ראיון בשתיקה מוחלטת?

"זה מחייב טכנולוגיה מאוד פולשנית, להצליח לקרוא את השאלות שאת רוצה לשאול אותי. הרעיונות שלך מפעילים את רוב הנוירונים במוח, ועוד לפני בעיית הפענוח, ישנו המחסום הגדול ביותר של הגישה. אם בשביל להזיז זרוע אחת קדימה ואחורה מנתח צריך להשתיל מכשיר על קליפת המוח, אני לא יכול לדמיין לכמה השתלות שבבים נזדקק רק כדי להתחיל לקלוט את הרחשים. שמעתי על ניסיונות לקרוא את ההשתייכות הפוליטית באמצעות סריקת fMRI, אבל כמו שאת מתארת לעצמך, אלה רק ניסיונות, ומאוד לא אמינים. אנחנו ביולוגים, וביולוגיה מחייבת צניעות".