תמרור אזהרה לוועדת גרמן

הפרוטוקולים של ועדת גבאי לבדיקת הסיבות למשבר בבית החולים הדסה צריכים להוות תמרור אזהרה גדול, בוהק ומהבהב לחברי ועדת גרמן, שמתכנסים בימים אלה ממש לישיבותיהם האחרונות במטרה להחליט אם להכניס את הרפואה הפרטית (שר"פ) לתוך מערכת הבריאות הציבורית או לא. אם יש דבר אחד שהם צריכים ללמוד מעשרות העדויות שהובאו בפני ועדת גבאי הוא שהשילוב בין כסף לאגו הוא קטלני למערכת רגישה כל כך כמו מערכת הבריאות.

הפגנה של רופאי הדסה מול משרד ראש הממשלה, ינואר 2014 צילום: עומר מסינגר

בניגוד לחדר הסגור של ועדת גרמן, שבו ההחלטות הדרמטיות שיקבעו את מחיר הבריאות שיקבלו הישראלים מתקבלות בעיקר על סמך תיאוריה, העדויות שניתנו בוועדת גבאי סיפרו איך נראית המציאות בשטח ובפועל. כך למשל, סיפר המשנה למנכ"ל הדסה לשעבר ד"ר יאיר בירנבאום (שהיה במשך שנים האיש החזק בבית החולים), כיצד ההנהלה שרצתה לשמור את הרופאים הכוכבים אצלה נדרשה לעגל עוד ועוד פינות, כשהם חרגו מההגבלות שהיא קבעה על היקף הפעילות בשר"פ: "לא היתה לנו סנקציה שיכולנו להפעיל על רופאים שחרגו מהגבלות השר"פ ולא הפעלנו שום סנקציה".

למערכת הבריאות אין יכולת לפקח על הרפואה הפרטית

שרת הבריאות יעל גרמן רוצה ככל הנראה להכניס שר"פ לתוך בתי החולים הציבוריים לתקופת ניסיון, גם אם בצורה מוגבלת. עם תומכי שר"פ אחרים כמו מנהלי בתי החולים הגדולים, היא רואה במה שאירע בהדסה אירוע חריג, דוגמה קיצונית שאין ללמוד ממנה על השר"פ בכללותו.

אולם העדויות מבפנים, מהקרביים של בית החולים, מלמדות כי לא מדובר בטעות או ברופא סורר, אלא בתוצאה הכרחית של שילוב בין רגולציה חלשה לכסף גדול, שילוב שאין מניעה שיחלחל לכל בית חולים ציבורי כמו איכילוב, סורוקה או רמב"ם, אם יחילו בהם שר"פ.

כסף גדול הוא חלק מובנה בשר"פ - כש־80% מהציבור מחזיקים בביטוח משלים, וכ־20% מהם גם מחזיקים בביטוח בריאות פרטי מחברת ביטוח, אין כמעט סיבה לכך שהמטופלים לא יבחרו בעצמם מנתח כשאפשר וצריך. מנכ"ל הדסה לשעבר פרופ׳ שלמה מור יוסף הגדיר זאת בעדותו כ"כסף שמשחית את המערכת". כשלתוך בית החולים מוזרמים יותר מ־250 מיליון שקל של שר"פ בשנה, צריך כוחות־על כדי לשלוט שאיש מהרופאים לא ינצל זאת ויחרוג מהכללים. ולמערכת הבריאות או למשרד הבריאות אין יכולות לפקח על כך.

וכך בהדסה, בניגוד לנהלים של בית החולים עצמו, נערכו טיפולים גם בשעות הבוקר, ומחלקות מסוימות, כמו מחלקת עיניים, הגיעו למצב שבו 50% מהניתוחים התבצעו דרך השר"פ, פי 2.5 מהמותר.

פרופ׳ אבי ריבקינד, לשעבר מנהל מחלקת כירורגיה כללית בהדסה, סיפר בעדותו כי כשראה שרופא מסוים חורג מכללי השר"פ היה ניגש למנכ"ל דאז שלמה מור יוסף וביקש ממנו לטפל בנושא, אך לדבריו, "הוא לא רצה להתמודד איתם כלל".

הרפואה הפרטית מציבה פיתוי גדול מדי לרופאים

הרופאים בבתי החולים, לא רק בהדסה, הם הציר שסביבו נעים כל שאר העובדים - האחיות, הסניטרים והמזכירות. היוקרה של המקצוע היא ברכה גדולה, כי היא גורם חשוב בהחלטה של צעירים מוכשרים ללמוד אותו, אבל היא גם גורם בעייתי. יוקרה היא מילה נרדפת לאגו, ואגו הוא כלי שמקשה על ניהול לא פחות מכסף.

עדות אחרת של מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר פרופ׳ גמזו, רופא מוערך כשלעצמו, חושפת את חוסר האונים של הפיקוח על עבודת הרופא. כשיו"ר ועדת הבדיקה שאל אם נכון לומר שהרופאים הפקיעו את השר"פ בהדסה לעצמם, השיב לו גמזו בחיוב, ורמז כי הם השתמשו ביוקרה ובמוניטין שלהם כדי להפוך את הניתוחים בשעות הבוקר ללא פחות מהכרח רפואי, כאילו אין קשר בין הטיפול לכיס התופח של הרופא. "כרופא, אין לי שום בעיה להסביר למה זה יכול להתבצע אחר הצהריים, אלא בבוקר. זה ניתוח מוח, אני חייב".

מצד שני, אולי חברי ועדת גרמן לא באמת צריכים לקרוא את מאות עמודי העדויות שנחשפות בפרוטוקולים של ועדת גבאי. אולי מספיק שיקראו בתשומת לב את הסכם ההבראה, שאליו הגיעו משרדי האוצר והבריאות מול ארגון נשות הדסה, הנהלת בית החולים והוועדים השונים.

בהסכם התעקשה המדינה לציין באופן חד־משמעי כי אסור לרופא לשדל - במילה זו ממש - חולה לשר"פ כשהוא שוכב דואב וכואב בחדר המיון. עוד כתוב שם באופן חד־משמעי כי אסור לרופא בשום צורה שהיא לבצע שר"פ בשעות הבוקר, שבהן המדינה דואגת שיקבל שכר יפה תמורת טיפול בחולים בחינם.

חוקים והבהרות כאלה נדרשים במקומות שהתרוקנו מנורמות, ואין דבר שיכול לרוקן מנורמות יותר מכסף.