חשיפת כלכליסט
הפרוטוקולים של ועדת גבאי: כשכולם אשמים, אף אחד לא אשם
"כלכליסט" מגיש פרויקט מיוחד: מיפוי מלא של תמלילי העדויות שהוצגו בפני ועדת הבדיקה למשבר הדסה: היו"רית לשעבר מאשימה את נשות הדסה שבחרו לעצום עיניים מחשש ליחסי ציבור גרועים, שני מנכ"לים לשעבר שמתנערים מאחריות, ורואי חשבון שמספרים כיצד ביה"ח, שמגלגל יותר מ-2 מיליארד שקל בשנה, נוהל ידנית ממחברת
"כלכליסט" חושף את הפרוטוקולים של ועדת גבאי - ועדת בדיקה ציבורית מיוחדת שהוקמה בידי משרד הבריאות בחודש פברואר לבדיקת הגורמים שהביאו את בית החולים הדסה לסף קריסה. ועדת גבאי עצמה פעלה במשך חודש ושבוע. ב-13 פגישות ארוכות ומייגעות נפגשו שבעת חברי הוועדה ושמעו עדויות מפי 30 עדים שונים שבאו להעיד מולה. התמלילים של העדויות האלה מתפרסמים כעת.
הפרוטוקולים של ועדת גבאי לבדיקת המשבר בהדסה נחשפים:
הרו"ח המלווה של הדסה: "בית החולים נוהל מתוך מחברת, כאילו זו המאה ה-19"
אביגדור קפלן: "מעולם לא נתקלתי בוועד עובדים כוחני כמו עובדי מינהל ומשק בהדסה"
פרופ׳ אבי ריבקינד: "בית החולים מנוהל בידי חונטות של רופאים"
מור יוסף: "הביטוחים המשלימים של קופות החולים יצרו לחץ משחית על מערכת הבריאות"
מנכ"ל משרד הבריאות רוני גמזו למד על משבר הדסה מהעיתון
המשנה למנכ"ל הדסה לשעבר: "האם אסרנו על רופא לעשות שר"פ כי הוא חרג מההגבלות?"
אסתר דומיניסיני: "נשות הדסה ידעו על המשבר מ-2011, ובחרו לעצום עיניים"
השמצות, תירוצים ומיפוי אינטרסים: הציטוטים הנבחרים מוועדת גבאי
מי בעדים? מנכ"ל הדסה המתפטר אביגדור קפלן, המנכ"לים הקודמים שלמה מור יוסף ואהוד קוקיה, יושבי ראש לשעבר של דירקטוריון הדסה (אסתר דומיניסיני ודוד ברודט), סמנכ"לי הכספים בהווה ובעבר, המשנים הקודמים למנכ"לי, רואי החשבון של בית החולים, רופאים, מנהלי מחלקות, מנהלי בתי חולים מתחרים. אפילו מנכ"ל משרד הבריאות רוני גמזו ופקידי האוצר באו להעיד בפני הוועדה.
לפרויקט המלא לחצו כאן
מנכ"ל הדסה לשעבר, שלמה מור יוסף. "היו בעיות בשתיים-שלוש מחלקות, אבל בגדול הנושא של השר"פ היה מנוטר" צילום: עומר מסינגר
ביה"ח נוהל ממחברת, סמנכ"ל הכספים לשעבר לא מבין איך המספרים מסתדרים
מקריאת מאות עמודי הפרוטוקולים של הוועדה (אין פרוטוקולים לדיונים הפנימיים של חברי הוועדה, שרובם כלל לא תועדו; רק העדויות שנשמעו בפני הוועדה תועדו בפרוטוקולים מסודרים) עולה תמונה מסוכסכת. כמו בציור של פיקאסו, דומה שכל מי שבא להעיד בפני הוועדה סיפר סיפור שונה לחלוטין לגבי הסיבות לפרוץ משבר הדסה. עדויות סתרו עדויות אחרות, טיעונים התנגשו בטיעונים, מספרים לא התיישבו עם מספרים אחרים. מה לא מתיישב עם מה?
ראשית, מנכ"ל הדסה אביגדור קפלן, כמו גם סמנכ"ל הכספים של בית החולים וכן רואה החשבון המיוחד שמשרד האוצר מינה בשביל לבדוק מה מצב בית החולים, רו״ח בועז גזית, תיארו כולם בית חולים שלא באמת מסוגל להיות מנוהל, כי אין לו מערכות ניהוליות. גם ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר ודירקטור בהדסה, תיאר את בעיית המערכות הניהוליות בעדותו.
או כמו שהגדיר זאת רו"ח גזית - "בית החולים נמצא במצב של המאה ה-19 מבחינת תוצרים, מבחינת איכות כוח אדם וכו׳. עד יוני 2012 הדסה בנתה וניהלה את התקציב בצורה ידנית. בית החולים למעשה נוהל מתוך מחברת. 2 מיליארד שקל נוהלו ידנית. יש להם מערכות SAP (מערכת מידע ארגונית - ש״א) אבל כוח האדם שם הוא ברמה מאוד נמוכה (הכוונה לכוח האדם האדמיניסטרטיבי - ש"א), וכמו שאמרתי התוצרים הם מאוד נמוכים. כוח האדם מאוד נמוך".
מנגד, סמנכ"ל הכספים הקודם של בית החולים מנחם כץ הכחיש את העניין לחלוטין וטען כי לא ייתכן שאנשי הנהלת החשבונות הם פרימיטיביים ומנהלים בית חולים מתוך מחברת. גם מנכ"ל הדסה הקודם דיבר בשבח המערכות הניהוליות של הדסה. "הוכנסו מערכות מחשוב מודרניות בתחום המינהל (מערכת ה-ERP של סאפ), גם בכספים וגם ברכש וגם במשאבי אנוש, והיו לנו תוכניות להמשיך ולפתח את זה".
יו"ר דירקטוריון הדסה לשעבר, אסתר דומיניסיני. טענה כי המנכ"ל לשעבר, אהוד קוקיה, לא עשה דבר לסיום המשבר בבית החולים צילום: דימיטרי שבנצקו
שנית, היכולת של הנהלת בית החולים לנהל את הרופאים, בדגש על הרופאים שמבצעים ניתוחים וייעוצים פרטיים (כ-30% מרופאי בית החולים), לא לגמרי ברורה. מצד אחד, טען מנהל מחלקת כירורגיה כללית לשעבר, פרופ׳ אבי ריבקינד: "הלכתי למור יוסף בשביל שנטפל ברופאים שעיקר העבודה שלהם בשר"פ, אבל הוא לא רצה להתמודד איתם בכלל".
מנגד, מור יוסף טען בעדותו כי הוא היה מנטר את השר"פ באופן קבוע, וקורא אליו לרופאים שחרגו מהאחוזים המותרים לעבודה פרטית ("רופאים שעברו על זה, קראתי להם אליי. והיו לנו שתיים-שלוש מחלקות שהייתה לי בעיה איתן ולא פתרתי אותה עד הסוף, אבל בגדול הנושא הזה מנוטר"). הפתרון לסתירה מצוי בעדותו של מי שהיה המשנה של מור יוסף, ד"ר אבי בירנבאום, שסיפר כי אמנם נשלחו אזהרות לרופאים שחרגו מהגבלת השר"פ, אבל שום סנקציה לא ננקטה נגדם מעבר לכך.
מלבד זה, מנכ"ל בית החולים הנוכחי קפלן טען כי השר"פ גורם בחלק מהמקרים להפסדים לבית החולים, ומנגד טען מור יוסף כי הטיעון הזה משולל כל יסוד, וכי כל ניתוח בשר"פ תורם להגדלת הרווח של בית החולים.
ולבסוף, עניין האחריות של הבעלים של בית החולים - ארגון נשות הדסה - בפרוץ המשבר, ועניין העיתוי - מי ידע שהמשבר פרץ, מי התריע, ומתי.
שלא במפתיע, כמעט בעל תפקיד בכיר בעבר שהעיד בפני הוועדה טען כי הוא היה הראשון לזהות ולהתריע ולהרים דגל אדום כי משהו בבית החולים לא בסדר. המנכ"ל הקודם פרופ' אהוד קוקיה סיפר כי הוא לא ידע שהוא נכנס לברוך תקציבי גדול שכזה.
מנגד, מי שהיתה יו"ר הדירקטוריון באותה תקופה, אסתר דומיניסיני, טוענת כי קוקיה ידע, וכי לא עשה דבר בפועל בשביל להוציא את בית החולים מהמשבר אליו נקלע. "הוא אמר שהוא לא ידע מה היקף הבעיה, אבל אני הוכחתי לו שכבר בפברואר-מרץ 2012 יש את הדוחות הכספיים. הוא היה מנכ"ל מכבי, הוא לא יודע לקרוא דוח כספי? מה זאת אומרת שהוא לא ידע? הוא ידע והוא היה צריך לבנות תוכנית כדי לשקם את הסיפור".
ומנכ"ל משרד הבריאות דאז פרופ' רוני גמזו? הוא בכלל סיפר לוועדה כי למד על הגירעון האדיר בהדסה מקריאת כתבה בעיתון.
איך אפשר להבטיח שכספי המסים המושקעים בהבראת הדסה לא יירדו לטמיון
הבלבול הזה הקשה בסופו של דבר גם על חברי הוועדה עצמם להגיע למסקנות שיהיו מוסכמות על כולם. נציגי משרד האוצר שהיו חלק מחברי הוועדה - סגן הממונה על התקציבים וסגן החשבת הכללית - סירבו לחתום על ההמלצות בנימוק כי הם נמצאים במשא ומתן מול הנהלת הדסה והעובדים במטרה להגיע לתוכנית הבראה, ולכן הם אינם יכולים להיות חתומים על המסקנות (זה לא הפריע להם להשתתף בדיוני הוועדה ולהשפיע על תוכנם). נציגי משרד הבריאות (ובראשם ראש מנהל טכנולוגיות במשרד) פשוט לא הסכימו עם התפיסה של יו״ר הוועדה אבי גבאי (דבר שניכר גם בפרוטוקולים של העדויות), וחשבו כי הוא מוטה מדי בעד משרד האוצר.
יו"ר הוועדה, אבי גבאי. חתום לבדו על המסקנות צילום: אוראל כהן
התוצאה הייתה שיו"ר הוועדה לבדו חתום על מסקנות הוועדה, דבר שבסופו של דבר הוביל לזניחתן בצד. תוכנית ההבראה שיצאה בסופו של דבר לפועל לא באמת מתחשבת במסקנות שעולות מעבודת הוועדה. זה לא עניין של מה בכך, שכן משלם המסים ישקיע כסף רב מאוד בהבראת הדסה. אם חלק מהליקויים שמופיעים בהמלצות ועדת גבאי לא יתוקנו, כספו של משלם המסים יירד לטימיון.
אם, למשל, בהדסה לא יצליחו להטמיע מערכות ניהוליות מתקדמות, כאלה שיוכלו להציג להנהלה תמונה מלאה ובזמן אמת של הכספים שבית החולים מוציא, להנהלה לא יהיה שום סיכוי לשלוט על הכסף. ואם, למשל, ההנהלה לא תצליח להשתלט על פעילות הרופאים בשר"פ (שלכאורה הוגבלה במסגרת תוכנית ההבראה), העניין הזה שוב ייצא מכדי שליטה.
שנת המבחן תהיה שנת 2017. אז ייפתחו מחדש ההסכמים עם קופות החולים, אז גם תיגמר תקופת קיצוצי השכר של העובדים. הנהלת בית החולים, מי שזה לא יהיה שיעמוד בראשה באותה תקופה, תצטרך להוכיח שבית החולים עבר שינוי. שהמנכ״ל מסתדר עם היו"ר, שהרופאים והעובדים יודעים כי ההנהלה מנהלת ומנטרת את מה שקורה בבית החולים, ושהמדינה וארגון נשות הדסה לא מפריעים לעבודת בית החולים אלא מסייעים.
אם הדברים האלה לא יקרו, הניצנים למשבר הדסה הבא ינצו בשנת 2017. מה שכן, אם כל המעורבים יצליחו להחביא אותו מתחת לרדאר כפי שהחביאו את המשבר הנוכחי, ייתכן כי הציבור ירגיש אותו רק שנה וחצי לאחר מכן. ואז, כמו עתה, הצ׳ק הנוסף שמשלם המסים יידרש לשלם יהיה גבוה בהרבה. וזו כנראה המסקנה העגומה ביותר שעולה מקריאת הפרוטוקולים של העדויות שהובאו בפני הוועדה - שאת משבר הדסה ניתן היה למנוע. או, לכל הפחות, לצמצם במידה משמעותית.
