אין קלפיות - אין ערבים

1. צרחניה מיוזעת

המאבק בלשכה הוא העתק שמש של הפוליטיקה הארצית

ועדת הבחירות של לשכת עורכי הדין היא העתק שמש של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. מדובר בצרחניה מיוזעת של אינטרסים פוליטיים, אלא שבלעדי המהומה הזו אין דמוקרטיה. במיוחד לפני בחירות, כשצריך לאשר מועמדים ורשימות, להחליט על שעות ההצבעה, להגדיל את מספר נקודות ההצבעה או את כמות הקלפיות.

ואכן אין הבדל בין הפוליטיקאים של הכנסת לפוליטיקאים של הלשכה. בפוליטיקה הארצית האסטרטגיה המסורתית היא ללכת על הראש של חנין זועבי או של ברוך מרזל. בפוליטיקה הלשכתית האסטרטגיה היא למנוע הצבה של קלפיות בבתי הדין השרעיים. לכאורה, ההתפטרות של היועץ המשפטי של ועדת הבחירות עו"ד יצחק מירון, ושל נשיא בית הדין המשמעתי עו"ד ציון אמיר מאותתות שיש כאן צד אחד שומר חוק וצד שני שפורע אותו. את השניים מחזקת מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור.

עו"ד אמי פלמור צילום: מאיר אזולאי

2. נקודות ההצבעה

כמו תמיד, יש מי ששיעור הצבעה נמוך משרת אותו

אז על מה הקרב ומי הלוחמים? בבחירות הקודמות היו 75 קלפיות שהוצבו ב־30 נקודות הצבעה. בעיקר בבתי משפט שלום. הנחת העבודה שמניעה את שני המתחרים דורון ברזילי ואפי נוה זהה פחות או יותר – ככל שיהיו פחות מצביעים גדלים סיכוייו של ברזילי. ככל שיגיעו לקלפיות יותר מצביעים, המחוג ייטה לנוה. נוה ניצל את הרוב שלו בוועדת הבחירות כדי להגדיל את מספר נקודות ההצבעה: 130 קלפיות ב־47 נקודות הצבעה, שיוצבו לא רק בבתי משפט שלום, אלא גם בלשכות קשר של הלשכה וגם בבתי דין שרעיים. היועץ מירון התנגד להרחבה הזו. מנכ"לית משרד המשפטים הזדרזה להודיע אתמול שלא ניתן יהיה להצביע בבתי הדין השרעיים.

אחד מבתי הדין השרעיים שבו אמורים להצביע הוא בבקה אל גרביה. אם פלמור לא תאפשר להצביע, יצטרכו עורכי הדין מבקה לנסוע 20 ק"מ עד לקלפי בחדרה או 30 ק"מ לקלפי בעפולה. נוה רוצה שהחבר'ה מבקה ינהרו בהמוניהם. ברזילי רוצה הרבה פחות. וההקבלה למציאות הפוליטית אינה מופרכת לגמרי.

חזקה על מירון ופלמור שיש להם נימוקים משפטיים טובים. גם לאנשי נוה יש נימוקים הפוכים וטובים לא פחות. אבל אחרי שמנכים את המשפט, נשארים עם הדמוקרטיה. האם לא ראוי להקל ככל האפשר על עורכי הדין להצביע? והאם נישאר עם פחות מ־30% ההצבעה העלובים מהפעם הקודמת?

3. חרם? אנחנו?

התייצבות מרשימה של עשרות שופטים בכנס המחוזות

מנהל בתי המשפט מיכאל שפיצר השיב לעו"ד ברוך כצמן שקרא לנשיאת העליון מרים נאור להורות לשופטים שלא לנחות בכנס המחוזות באילת שנפתח אתמול. אגב, המכתב של כצמן נשלח ממש סמוך לפתיחת הכנס, כך שהאפקטיביות שלו מלכתחילה היתה הצהרתית יותר ממעשית. ובכל זאת, מנהל בתי המשפט כיבד אותו בתשובה, שבה שיבח את שיתוף הפעולה עם המחוזות וחזר לדון במקור הסכסוך: המשוב. כצמן עצמו מתנגד למשוב, אבל זה לא כל כך עוזר לו. "אף שכעולה ממכתבך, אף אתה מתנגד למשוב", כתב שפיצר, "אין בהתנגדות זו תועלת של ממש, שעה שראש הלשכה בוחר להמשיך ולנפנף במשוב ככלי איום על שופטי ישראל". ובכל זאת, רטוריקה של חרם אינה נוחה לשופטים ולכן הוחלט הפעם ששופטי העליון לא יגיעו לשני הכנסים בגלל הסמיכות לבחירות, ולא חלילה בגלל חרם.

העליונים בחוץ ושאר השופטים יפעלו כהבנתם. והשופטים, שקלטו היטב את רוח המפקד, נהגו בהתאם. לכנס הלשכה הגיעו חמישה שופטים בדימוס. לכנס המחוזות הגיעו כ־70 שופטים פעילים.