מי שנותן הקלות למונופול, שלא יתפלא

הפרשנות המקוממת של כיל לפיה בניגוד למונופולים אחרים במשק היא מעל לחוק שמטרתו למנוע עושק צרכנים או חיסול של תחרות, היא נורת אזהרה לממשלה.

גם אם הפרשנות מרחיקת הלכת הזאת לא תתקבל על ידי בית המשפט, היא מלמדת שמתן פטורים, אפילו חלקיים, מחוק שתכליתו להגן על שוק חופשי והוגן, היא פתח לצרות צרורת. מי שנותן הקלות למונופולים, שלא יתפלא אם מחר הם יהנדסו דרך חוקית לדפוק את הצרכנים.

המקרה של מי"ה הוא הרבה יותר מאנקדוטה על ניסוח מעט רשלני של המחוקק בעבר, ועורכי דין יצירתיים שמקבלים מיליוני שקלים כדי לזהות את הפירצה, בטח בימים כמו אלה, כשהממשלה מתכוונת לתת כמות נכבדה של פטורים מחוק ההגבלים לשני מונופולים - נובל אנרג'י ולדלק - לתקופה שיכולה להגיע גם ל־15 שנים, והכל בשם דרישתן של החברות ליציבות רגולטורית, שם מכובס למתן חסינות מסעיפי חוק שאמור לרסן את כוחן.

עידן עופר צילום: בלומברג

הפטורים אגב נוגעים גם ללב לבו של פרק המונופולים בחוק. כך למשל, הממונה על ההגבלים לא יוכל לטפל בפרקטיקות מסוימות שפוגעות בתחרות, או להורות על הסרת חסמי כניסה לשוק. מנסחי המתווה טענו שהם חיים עם זה בשלום כי הפטורים האלה לא נוגעים למשל לעניינים כמו גביית מחיר מופרז. כל מטרתם, כך הם טוענים, היא שהממונה לא ידרוש פתאום מנובל למכור אחזקה במאגרים, אחרי שהבטיחו לה שהאחזקה הצולבת שלה בתמר ולוויתן תעוגן בהסדר.

אומרים שהחכם לא נכנס לפינות שהפיקח יודע איך לצאת מהן. מה עוד שבצד השני של המתווה עומד היום משרד עורכי הדין של נובל, שטוען עכשיו שלקוח אחר שלו - מי"ה - קיבל בכלל פטור גורף מחוק ההגבלים. ולא שיש מה לבוא אליו בטענות. הוא הרי עושה את עבודתו. המדינה היא זו שצריכה להבין שעם מונופולים כאלה לא מתעסקים. ההקלה של היום, יכולה להיות הבעיה של המחר.