כשהכיסאות קודמים לעקרונות

כמה עלובים הפוליטיקאים בירושלים. בימים האחרונים יו״ר המחנה הציוני יצחק הרצוג פשוט מתבזה ללא הרף - בהתחלה פרסם בפייסבוק סוג של קווים אדומים לכניסתו לממשלה. אחרי שהבין שהוא הולך לחטוף מקלחת של בוז הוא הסיר את הפוסט, ולבסוף הוא הסיר אחריות מעצמו והטיל אותה על מישהי עלומת שם במטה שלו, שלכאורה טעתה והעלתה את הפוסט בלי אישור. עמוד שדרה זה לחלשים.

ההבטחות הנשכחות של כחלון והרצוג

למה שהרצוג בכלל ייכנס לממשלת נתניהו ודווקא עכשיו? בגלל התקציב הדו שנתי. הרצוג יודע שאחרי שנתניהו יעביר את התקציב לשנים 2017-2018 — והוא צפוי להעביר אותו ללא קושי - יהיה לו שקט פוליטי מוחלט עד לאמצע 2019. כשזו המציאות, אם הרצוג לא נכנס לממשלה על תקן שר בכיר, הוא משול לגוויה פוליטית, להוא שרצה פעם להיות ראש הממשלה, שאף אחד לא זוכר. האם זה עלוב? כן. האם חמתם של מצביעי העבודה צריכה לבעור בהם? בהחלט כן. אחרי הכל, הם הצביעו להרצוג ולבני כי זה היה "אנחנו או הוא".

גם שר האוצר משה כחלון לא יוצא מי יודע מה מהסיפור הזה. הוא אמנם הצהיר מתחילת הדרך שינסה להרחיב את הממשלה, אבל הוא גם חתם על סעיף בהסכם הקואליציוני שקבע שהממשלה תאמץ דוח שקובע כיצד להקטין את מספר שרי הממשלה.

כחלון. הבטחות צריך לקיים צילום: אלכס קולומויסקי

הדו"ח חובר במשרדי ראש הממשלה והאוצר, אך מעלה אבק על שולחנו של כחלון, שאמנם אוהב לנופף בעובדה שחשוב לו לקיים הסכמים קואליציוניים, פשוט לא את כולם. בסוף היום גם הוא צריך עוד זמן להראות הישגים לבוחרים, גם אם במחיר של לחלק משרדים ותקציבים לצרכים של הרצוג. בכלכלה הפוליטית של העליבות הכל הולך.

מתהפכים אחרי הבחירות

לזכות נתניהו ייאמר לפחות שהוא עקבי: הוא לא הבטיח דבר לפני הבחירות, ולכן לא הפר שום הבטחה אחריהן. בדרך, הוא עושה לכולם בית ספר, מצליח למשול ללא קושי משמעותי ומחלק תקציבים לכל דורש בידיעה שפקידי האוצר כבר יסדרו את הבלגן. ואף על פי כן התדמית הציבורית שלו לא קיבלה אפילו מכה קלה בכנף. תראו באיזו קלות הוא העביר את ההחלטה על תקציב דו שנתי.

בשורה התחתונה, כמו את נתניהו, גם את הרצוג וכחלון מעניין רק האינטרס הפוליטי הצר שלהם ושלהם בלבד. אפילו לא המפלגה כולה.אם הפוליטיקאים משנים את עורם אחרי הבחירות בלי למצמץ, שייתנו גם לציבור את האפשרות לשנות את דעתו במהלך כהונתם. אולי זה ילמד אותם לחשוב פעמיים, לפני שהם מתנערים מההצהרות הגרנדיוזיות שקנו להם מנדטים מהציבור.