לונה פארק של מסרים שווקיים
למרות המידע הרב שנצבר על הגורמים ההופכים את חווית הקנייה למושכת התחושה היא שבארץ נוהגים לחפף. אחרת איך אפשר להסביר את הפער בין קניות בסופר מקומי בקנדה לבין סופר שכונתי בארץ?
חזרתי לפני שלושה שבועות מאחת המדינות השפויות - אם לא השפויה ביותר - קנדה. שבוע עמוס רגשות, חוויות ופעילויות שליוו השקת סרט דוקומנטרי, במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו (TIFF08). אבל למרות העומס הרגשי והתודעתי שאפף אותי שם, עדיין הצלחתי בנקל להבחין בשוני הגדול בינינו,
זה מתחיל כבר בסופר השכונתי. אם נשווה אותו לטיב טעם in the city שלנו, התחושה אצלם נעימה יותר. הכל נראה טוב יותר. אם זה הירקות או הפירות, הבשרים או אפילו המקררים. הכול נראה נקי יותר, מסודר יותר, ומזמין יותר. אפילו המבחר נראה גדול יותר, אם כי בבדיקה מדוקדקת גיליתי שלא היו יותר גבינות במעדנייה מאשר בסניף הסופר התל אביבי. אבל זה נראה ומרגיש אחרת.
אני זוכרת את הימים - הלא כל כך רחוקים - שלא היו כאן רשתות שווק ענקיות וממותגות. הסופרים בחו"ל נראו לי תמיד כמו לונה פארק ענק של אוכל: גבינות ונקניקים מסוגים ומקומות שונים, לחמים הנאפים במקום, שלל פירות וירקות אקזוטיים, בשרים, דגים ופירות ים - איזה וכמה שרוצים.
לכן התאכזבתי לגלות כי למרות השפע הקיים היום והתחרות בין הרשתות, הסניפים והחברות, אני עדיין מרגישה כמו תיירת פרובינציאלית כשאני נכנסת לסופר קנדי די בסיסי.
ולמה זה כך? למרות שלל המחקרים והמידע הנרחב על הגורמים ההופכים את חווית הקניה למושכת, למרות שיודעים - ממש בצורה מדעית - לגרום לנו לקנות יותר, לצרוך יותר, להיחשף ליותר, התחושה היא שבארץ נוהגים לחפף. אחרת איך אפשר להסביר את הפער בין חווית הקנייה בסופר מקומי בקנדה לבין הסופר השכונתו שלנו כאן?
דז'ה וו נוסף חשתי גם כשצפיתי בפרסומות בטלוויזיה המקומית. שוב מצאתי את עצמי מתלהבת מפרסומות, מרגישה שהן מצחיקות, מחדשות, אינטליגנטיות, מתייחסות אל הצרכן/ית בכבוד ובעיקר - נמנעות מעירום או מאיזכורים סקסיטסים! לא מרומז, לא מכוסה בחלקו, לא גס. קחו דוגמא: פרסומת לחדר שינה שמציגה אישה (ואמא) הנרגעת בחדר הנעים שלה ולא מרוחה עירומה על המיטה. הפתעה! והפרסומת מכרה את חדר השינה באופן ברור, נעים ואפקטיבי.
גם מינון הפרסומות בין התוכניות נראה רגוע יותר. אולי היו יותר הפסקות קצרות, אולי פחות פרומואים, אבל מקבץ הפרסומות הורגש פחות ולא קטע את התוכניות באופן גס כל כך.
כשאני בחו"ל אני אוהבת להנות ולהתגעגע. לעשות חיים אבל יחד עם זאת לרצות כבר להיות בבית. הפעם, בהיבט השיווקי-פרסומי, ממש לא רציתי לחזור.
הכותבת היא יועצת שיווקית.
