מכשול הבא של התאגיד: תזכיר חוק השידור הציבורי שכח את עובדי הרשות

לאחר כל מה שעברו בחודשים האחרונים עובדי רשות השידור, שספגו דחיות חוזרות ונשנות לגבי מועד סגירת מקום עבודתם, כעת הם ייאלצו להתמודד עם צרות חדשות: טויטת תזכיר הצעת חוק השידור הציבורי החדש שמקדם משרד התקשורת, לפיה התאגיד ייפתח לכל המאוחר ב־30 באפריל 2017, קובעת גם כי החל מינואר ניתן יהיה להקדים תאריך זה. אם התאגיד יודיע כי הוא מוכן לשידור, שר התקשורת ושר האוצר יאשרו להם להתחיל בשידורים תוך 14 יום.

המשמעות היא שבמקרה כזה רשות השידור תיצטרך להיסגר בתוך שבועיים. כך שאם עד כה ידעו עובדי רשות השידור כי הם צפויים לסיים את עבודתם באוקטובר 2016, בהמשך בינואר 2018 ועתה באפריל 2017, כעת הם עשויים למצוא את עצמם ללא עבודה כבר בתחילת 2017 בהתראה של שבועיים בלבד.

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, שרק בשבוע שעבר סיכם על דחיית סגירת התאגיד לינואר 2018 מחשש לפיטוריהם של 1,200 עובדים הרשות, לא נשמע. ניסנקורן אמר אז כי לא ייתן שיפטרו אותם בתקופה החגים, ולכן תמך מלכתחילה בדחיית סגירת רשות השידור.

במשרד התקשורת יודעים כי ההתראה הקצרה בת השבועיים היא מוקש גדול בתזכיר החוק. במשרד אומרים שהחוק עוד נתון לשיפוצים בוועדות בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית, ומקווים כי המוקש יפורק בהסכמת כל הגורמים.

בעיה נוספת שתזכיר החוק משאיר פתוח היא סוגיית תקציב התאגיד לאחר פתיחתו. אף שהתאגיד נוקב בסכומים ברורים לתקצוב פעולת התאגיד, במשרד האוצר אומרים כי סכומים אלה אינם סופיים ועדיין מצויים בדיונים מול משרד התקשורת.

התאגיד צפוי לעלות לשידור עם שני ערוצי טלוויזיה: הערוץ הראשון וערוץ 33. לפי תזכיר החוק, ב־2017 יתקוצב התאגיד ב־407 מיליון שקל בהתאם להתחלת שידורים ב־30 לאפריל. אם תחילת השידורים תוקדם, התאגיד יקבל תוספת תקציב של 50.8 מיליון שקל עבור כל חודש שידורים נוסף. אם יצליח התאגיד לעלות לשידור קודם עם שלושה ערוצים, התוספת תהיה 54.1 מיליון שקל לחודש.

בנוסף קובע תזכיר החוק תקציב מותכנן של 627 מיליון שקל עבור שנת 2018. ב־2019 צפויה התאגיד להתייצב על התקציב הקבוע - 650 מיליון שקל, אליהם יתווספו כ־90 מיליון שקל מחסויות ופרסומות. התקציב המדורג מכיל בתוכו את צירוף החינוכית בהמשך ועיבוי שידורי הטלוויזיה בערבית.

תזכיר החוק יופץ כעת להערות הציבור עד לתקופה קצרה עד סוף החודש וצפוי לעלות לאחר מכן לאישור הממשלה ובהמשך לאישור הכנסת.