למה משרד הבריאות מתנגד ל־FDA ישראלי?

על אף הזיהומים שאותרו לאחרונה במוצרים של תלמה, טחינת הנסיך וסלטי שמיר הבהיר אתמול מנכ"ל משרד הבריאות שהמשרד מתנגד להקמת רשות מזון מרכזית שתשים קץ לביזור האחריות בתחום בין גורמים רבים. בדיון שהתקיים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, הכריז משה בר סימן טוב: "אני מתנגד להקמת רשות מזון. הרבה פעמים נוהגים לזרוק רעיונות לחלל האוויר ולתלות בהם את יהבנו. אין פתרונות קסם ורשות שאף אחד לא יודע כיצד היא עובדת, לא היתה פותרת הרבה מאוד מהתקלות שיש כאן".

תחום המזון כולל את ענפי החקלאות, הייצור, העיבוד, הייבוא והשיווק של המזון וכן את ענפי האירוח וההסעדה. הפיקוח על עשרות אלפי העוסקים בתחום מפוזר בין משרדי הבריאות, החקלאות והכלכלה, הרשויות המקומיות ומשטרת ישראל. גם החקיקה מפוצלת בין כ־200 חוקים וצווים.

כבר שנים רבות שהממשלה והכנסת מתניעים תהליכים להקמת רשות מרכזית, בדומה למינהל המזון והתרופות האמריקאי, ה־FDA, אלא שהמהלך מעולם לא הגיע לצעדים מעשיים - בעיקר בגלל התנגדות משרדי הממשלה שמעדיפים להחזיק באחריות בעצמם.

מימין: מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב בוועדת הבריאות, אתמול צילום: עמית שאבי

לתת לחוק החדש לעבוד

אתמול אמר בר סימן טוב שהמודל של רשות מזון לא הוכיח את עצמו בעולם. "אפילו בארצות הברית המהוללת עם ה־FDA יש גם את משרד החקלאות, ה־USDA, ויש ביניהם אבחנה ברורה מאוד ואני אומר לכם: הייתי מעדיף להיות במשטר פיקוח של ישראל כל בוקר".

בר סימן טוב ביקש מחברי הוועדה להמתין לכניסתו לתוקף של חוק בריאות הציבור (מזון) החדש. החוק שמוכר בעיקר בשל רפורמת הקורנפלקס המתירה יבוא מקביל של מזון, כולל בתוכו שינויים רבים בפיקוח על מזון בישראל. "הכנסת עשתה מהלך גדול ששינה את כל הרגולציה. תנו לזה להיכנס לתוקף. עשינו שיפור גדול בפיקוח על המזון. צריך לתת לזה להתבסס ולא לשגע את הרגולטור והתעשייה".

התנגדותו של בר סימן טוב להקמת הרשות היתה יכולה להתקבל בהבנה אם המשרד היה מודיע על כוונתו להעמיק את הפיקוח על תעשיית המזון. אלא שכפי שפורסם ב"כלכליסט", המשרד אינו רואה עצמו מחויב לכך. בתגובה לפרשיות הזיהום מסר המשרד כי "חלק מהיצרנים מעבירים את האחריות לכשלים למשרד הבריאות כדי לא לאבד את אמון הציבור בהם, בעוד האחריות נופלת עליהם בלבד".

אולם נוכח הביקורת ובשל הכשלים בדיווח של מעבדות פרטיות, חשף אתמול בר סימן טוב שהמשרד שוקל להגביר את חובת הדיווח. עם זאת הוא הבהיר ש"אין לי עדיין מסקנה סופית האם צריך לשנות אותה" והוסיף שהדבר יחייב הגדלה של תקציב משרד הבריאות משום ש"כל אירוע כזה שואב את כל משאבי המערכת למקום מסוים ואם נרצה להיות בעוד מקומות בעוצמה גבוהה, יש לזה משמעות".

עשור של דחיות

בשל הביזור הרחב בפיקוח ובחקיקה על שרשרת המזון, כבר עשרות שנים שבה ועולה ההצעה להקים רשות מזון עצמאית שתעסוק בחקיקה, תקינה, ביקורת ואכיפה. חברות המזון תומכות מאוד בהקמת הרשות שאמורה לצמצם את הביורוקרטיה בתחום, אך משרדי הממשלה מטרפדים את היוזמות הנשנות מבלי שנרשמת התקדמות.

כבר ב־1966 החליטה הממשלה שיש להקים רשות מזון, אולם דבר לא קרה. ב־1998 הח"כ לשעבר ראובן ריבלין הגיש הצעת חוק פרטית להקמת הרשות ובהמשך הונחו עוד שתי הצעות פרטיות, האחת על ידי ח"כ יהודית נאות ז"ל והאחרת על ידי איתן כבל, שלום שמחון ואחרים.

ב־2005, בעקבות פרשת רמדיה שבה מתו נפגעו תינוקות שניזונו מתרכובות מזון שחסרו מרכיבים, הוקמה "מועצת מזון עליונה" המשותפת למשרדי החקלאות והבריאות והיא מתאמת את פעילויות המשרדים בתחום האכיפה והפיקוח.

ב־2011, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר רוני גמזו הורה לאנשי משרדו לבחון הקמה של רשות מזון לאומית. בהמשך טען המשרד שהוא מכין הצעת חוק בנושא, אך זו מעולם לא הונחה על שולחן הכנסת והנושא נעלם במסדרונות הממשלה.

עם הקמת הממשלה האחרונה, קבע ההסכם הקואליציוני בין כולנו של שר האוצר משה כחלון לליכוד, כי הצעת חוק להקמת הרשות תהיה חלק מחוק ההסדרים הקודם. אולם נראה שכחלון העדיף להתרכז ברפורמת הקורנפלקס בשיתוף משרד הבריאות מאשר להילחם על הרשות נגדו.

את הכישלון סיכם מבקר המדינה בדו"ח שפרסם השנה, כשקבע ש"פיקוח מבוזר, ריבוי תקנות וצווים ודרישות של גורמי פיקוח שונים עלולים לייקר את המזון ולסכן את בריאות הציבור". הוא ציין שחוק המזון החדש אמנם מסדיר את הטיפול בתחום, "אולם אינו מייתר את הצורך שהטיפול יתבצע על ידי גוף מרכזי אחד, רשות לאומית למזון, כנהוג במדינות מפותחות".