רונן טוב: "כל השנים תמיד הייתי נסיך, פעם ראשונה שקרתה תקלה"

"היתה סיבה שבגללה זהבית כהן הביאה אותי לפסגות. לכן הרגשתי שהעיתוי, דווקא עכשיו ללכת, היה הכי לא הגיוני. זה דבר שקשה להבין", כך אומר רונן טוב, מנכ"ל פסגות היוצא, בראיון ראשון מאז שהודח במפתיע על ידי זהבית כהן, מנכ"לית אייפקס ישראל השולטת בפסגות. הראיון המלא עם טוב יופיע מחר במוסף "כלכליסט".

הדחתו של טוב הפתיעה לא משום שזה המקרה הראשון שבו כהן מדיחה מנכ"ל שעבד תחתיה, אלא מכיוון שאת טוב היא עצמה מינתה רק שנה וחצי קודם לכן כדי שיעמוד בראש בית ההשקעות הגדול בישראל.

היית באבל?

"הייתי באבל במובן זה שחסרים לך האנשים שאתה אוהב, שהיית בתחילת העשייה בפסגות והעסק התקדם יפה".

בבית ההשקעות יש מי שטוענים שחגי בדש, מנכ"ל פסגות גמל ופנסיה שהחליף אותך בתפקיד, חתר תחתיך

"נו, אז מה? חתר או לא חתר, זה מה ששינה? זאת החלטה של זהבית אם זה יהיה אני או מישהו אחר. זה לא מטריד אותי, אני לא מסתכל אחורה".

זהבית הדיחה אותך אחרי שהכחישה כוונות כאלה לאורך כל הדרך. הסתכלו לך בעיניים ואמרו שאין כוונה להחליף אותך, ואחרי שלושה חודשים אתה נזרק החוצה.

"אני לא שונא ולא אשנא את זהבית. למרות מה שקרה לי אני אמשיך הלאה ולא אפסיק לאהוב אנשים".

בכל זאת, מה הלקח שלמדת?

"שאולי אני צריך להיות בעתיד קצת יותר זהיר, פחות חביב במקומות מסוימים. שאלה של מינון, לא שינוי".

והקושי האישי?

"ברור שיש פגיעה, זה יהיה ילדותי להגיד שלא. היה שבוע של אבל, נסעתי עם אשתי לטייל. אבל אתה מיד ממלא את עצמך בדברים אחרים והאנרגיות חוזרות. אני חושב שההזדמנויות רבות. בסך הכל עד היום פונקתי. ב־22 השנים שלי בתחום תמיד הייתי נסיך, בכל מקום שעזבתי עזבתי בטוב, זו פעם ראשונה שקרתה תקלה. אני לא עוזב על רקע איזו פרשה, כישלון גדול או הפסד ענק. זו קונסטלציה שנוצרה".

טוב. "עד היום פונקתי" צילום: עמית שעל

"אנשים ברמה הכי גבוהה במשק מוכנים ללכת איתי"

בעקבות ההדחה, שכר טוב את שירותי עו"ד דוד חודק, ירד למחתרת וניהל משא ומתן עיקש מול כהן על פיצוי מוסכם, בהתחשב בצורך של אייפקס ב"פרישה שקטה" שתמזער את הנזק התדמיתי. החבילה שהוסכם עליה לבסוף כללה תשלום בגובה של 200 אלף שקל בחודש למשך 19 חודשים, שאליו יצטרף בונוס של 1.2 מיליון שקל, שיעמיד את הסכום הכולל על כ־5 מיליון שקל. אין מה לומר, טעמה המר של ההדחה הומתק. בתמורה, אומרים אלה שבקיאים בפרטים, טוב יהיה מנוע מלדבר על נסיבות העזיבה.

בדש. "חתר או לא חתר, אני לא מסתכל אחורה"

אתה מגונן על פסגות בגלל הסכם הפרישה הנדיב שנחתם איתך?

"מה זה נדיב? הם לא נדבנים וזה לא עניין של הסכם נדיב".

התחייבת לא לדבר?

"לא הייתי עושה את זה גם אם לא הייתי מתחייב. אני טיפוס כזה, שלא אגיד שום דבר רע על מקום שעבדתי בו. אני רוצה להמשיך הלאה. מה ייתן לי עכשיו לשפוך אש וגופרית, להגיד 'שתו לי אכלו לי'? יגידו 'בכיין, יללן, בטח היה שם משהו', למה אני צריך את זה? אני מאמין שאני אמשיך בענף הזה בעוד חצי שנה מהיום, כי זאת תקופת הצינון שסוכמה. אני מלא באנרגיות של עשייה ואופטימיות, אני הולך קדימה".

"בענף הפנסיה אין דרך להגיע לתשואה בלי סיכון"

אחד הנושאים המרכזיים שעלו על סדר יום בשנה האחרונה הוא חוסר היכולת של של המעמד הבינוני החוסך לפנסיה להגיע לסכום כסף שיספיק לו בשנות הזקנה. "אני שותף לחשש הזה", אומר טוב. "זה מפני שתוחלת החיים התארכה מאוד, ונדרש יותר כסף לגיל פרישה. נוסף על כך, בגלל המצב בשווקים הריביות על הכסף לטווח ארוך ירדו משמעותית והן כמעט אפס. בריביות כאלה קשה לייצר פנסיה ראויה. החיבור של שני אלה הוא באמת איום גדול מאוד על הפנסיה העתידית של כולנו".

אז מה אפשר לעשות?

"לשלם יותר. להעלות את שיעורי ההפרשה לפנסיה במקומות העבודה, להתחיל להפריש מוקדם יותר, עוד כסטודנט או מיד כשמסיימים צבא, ולהימנע ממשיכת כספים מקרן הפנסיה.

"הדבר הנוסף שצריך לעשות הוא כנראה לקחת יותר סיכונים. קראתי ב'כלכליסט' בתחילת השבוע ראיון עם מנהל קרן הפנסיה של המורים בטקסס, שמשקיעה 80% מהכספים בהשקעות סיכון: מניות, קרנות גידור וחברות פרטיות, משום שהמנהל רוצה להגיע לתשואה של 8% בשנה. בענף החיסכון לפנסיה אין דרך להגיע לתשואה בלי סיכון

"וכשלוקחים יותר סיכונים חשוב מאוד שלגוף המוסדי שלוקח אותם יהיו מערכות תמיכה ומערכות ניהול סיכונים ברמה גבוהה. לפני 30 שנה לא היה סיכון בניהול הפנסיה, כולה היתה ממשלתית. עם השנים הסיכון נכנס לתיקים של כולנו והיום הוא קיים בכל תיק או מוצר פנסיוני. אתה לא יכול לבנות פנסיה על תשואות אפס, אתה חייב לקחת סיכון".

הראיון המלא מחר במוסף השבועי של "כלכליסט"