ההכרעה בשאלת שכר הבכירים עוברת לידי המיעוט

■ ניתוח "כלכליסט": 4 תמיהות על האסיפה הכללית של בנק לאומי

הדיון בשכרו של ברודט הוכרע על ידי קבוצה גדולה של בעלי מניות שיש להם מערכת קשרים עם בנק לאומי, ולפיכך בעלי עניין אישי שעשוי להעמיד אותם בניגוד עניינים פוטציאלי ביחס להחלטות הקשורות בבנק.

חוק החברות אינו פוסל השתתפות של בעלי עניין אישי בקרב בעלי המניות באסיפה לאישור שכר דירקטורים גם לאחר התיקון. החידוש בחוק הוא הדרישה כי שכרם של נושאי המשרה, ובכללם הדירקטורים, ייקבע בהליך שראשיתו בקביעת מדיניות תגמול. מדיניות התגמול צריכה להיקבע על ידי ועדת התגמול, המורכבת ברובה מדח"צים, ולאחר מכן צריכה לקבל את אישור הדירקטוריון ואישור האסיפה הכללית של בעלי המניות. מדיניות התגמול החדשה טעונה אישור מחדש אחת לשלוש שנים בהרכב האישורים הנ"ל.

הגדרה מעגלית וחסרה לעניין אישי

נקודת התורפה בחידוש זה היא בכוח שנותן התיקון לחוק לבעלי מניות המיעוט, באמצעות הקביעה כי "במניין הקולות באסיפה הכללית, ייכללו רוב מכלל קולות בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה או בעלי עניין אישי באישור מדיניות התגמול". מה שעולה מכך הוא כי כוח הרוב באסיפות ניתן לקבוצת מיעוט, אשר היא גם זו הבוחרת את הדח"צים ברוב של בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי. בעלי המניות שיש להם עניין אישי מנועים מלקחת חלק בקביעת מדיניות תגמול לבכירים בחברה שהם בעלי המניות המרכזיים בה.

הפרשנות המרחיבה של מונח השסתום "עניין אישי", כפי שעולה מעמדת רשות ניירות ערך, שמצאה ביטוי בשנים האחרונות במקרה של החברה לישראל־צים־בנק לאומי ובמקרה של בנק הפועלים־דלק נדל"ן, היא כי גם אם אין לבעל המניות עניין אישי באותה עסקה ספציפית המובאת לאישור, הרי קיומם של קשרים מחוץ לעסקה בין החברה ובין אותם בעלי מניות נגועה בעניין אישי. לכן, באותם מקרים סברה רשות ניירות ערך כי בנק לאומי ובנק הפועלים יסווגו כבעלי עניין אישי. אך במבנה המשק בישראל, למי מבין הגופים הגדולים והמוסדיים אין קשרים ישירים או עקיפים עם הגופים הפיננסיים הגדולים במשק?

למושג "עניין אישי" אין הגדרה וכמוהו כחומר ביד היוצר. זהו מונח העושה שימוש ב"הגדרה מעגלית" וקובע מספר מצבים העשויים לעלות כדי "עניין אישי", אך אינו מגדיר אותו.

בפרשת ערד השקעות, שבה אושרה באסיפה הכללית עסקת מכירת אחזקותיו של בעל השליטה בחברה אחרת לערד השקעות במחיר הגבוה פי 3 ממחיר השוק, נקבע מבחן "הזיקה העודפת", שלפיו ניתן לזהות עניין אישי כעניין המשפיע באופן מהותי על שקול דעתו של מקבל ההחלטה, כך שאין הוא רואה לנגד עיניו את טובתה של החברה כולה. גם בעניין צינורות המזרח התיכון, שבו העבירו בעלי השליטה מניות לאיש קש על מנת להעביר באסיפה הכללית החלטה לקבלת דמי ניהול מהחברה, נקבע כי יש לבחון האם במקרה נתון, בהתאם לנסיבותיו הספציפיות, מתקיימת זיקה משמעותית ועוצמתית לבעל השליטה, באופן שמתקיים חשש ממשי להטיית שיקול דעתו של בעל מניה לגבי אופן הצבעתו באסיפה הכללית. מענה חיובי יביאנו לידי מסקנה כי לבעל המניה "עניין אישי" בעסקה.

אם הוראות החוק החדש היו כבר בתוקף, הרי שהשכר של יו"ר לאומי היה חייב להיות מותאם למדיניות התגמול שאושרה ברוב של אלה שאינם בעלי עניין, ואזי ברוח פרשנות הרשות היתה ודאי נפסלת קבוצה גדולה של בעלי מניות בבנק לאומי בשל העובדה כי יש להם קשרים עסקיים עם הבנק, ובכך הם נגועים, לכאורה, בעניין אישי.

דויד ברודט, יו"ר בנק לאומי צילום: פלאש 90

תקרת השכר נשארה מחוץ לחוק

התיקון לחוק, העומד בפני אישור מליאת הכנסת, מביא עימו מהפכה בדרך הטיפול בשכר הבכירים. מעתה חברה ציבורית תחויב למנות ועדת תגמול אשר תמליץ לדירקטוריון על מדיניות תגמול לכל נושאי המשרה בחברה, והמדיניות תאושר על ידי הרוב הלא נגוע באסיפה הכללית. רוב חברי ועדת התגמול יהיו דירקטורים שאינם מועסקים על ידי בעל השליטה או נותנים שירותים לחברה ויכהנו בה כל הדח"צים.

החוק גם מדריך כיצד תקבע המדיניות בשורה ארוכה של עקרונות, בהם קידום מטרות החברה, תכנית העבודה שלה ומדיניותה בראייה ארוכת טווח; יצירת תמריצים ראויים לנושאי משרה בהתחשב במדיניות ניהול הסיכונים; גודל החברה ואופי פעילותה ותרומתו של נושא המשרה לשיפור הביצועים ארוכי הטווח של החברה, לרבות ביצועים לא־כלכליים.

בקביעת המדיניות קיימת חובה להתייחס גם לאמות מידה כגון השכלה, כישורים, מומחיות, ניסיון מקצועי, הסכמי שכר קודמים, היחס שבין תנאי השכר לשכר הממוצע ולשכר החציוני של עובדים המועסקים על ידי החברה, רכיבי שכר משתנים ומענקי פרישה.

את רכיבי השכר המשתנים יש לבחון בראייה ארוכת טווח ועל פי קריטריונים מדידים.

שאלה שטרם נפתרה היא הדרישה המופיעה בהצעת החוק שלפיה יש לקבוע תקרה לרכיבי השכר. המחוקק טרם מצא את הדרך לקבוע תקרה זו. מעבר לכך, התיקון לחוק מאפשר לחברה לקבוע כי חלק לא מהותי מהרכיבים המשתנים יוענק על פי קריטריונים שאינם ניתנים למדידה, ובהתחשב בתרומתו של נושא המשרה לחברה. החברות יצטרכו להגדיר רף מהותיות לצורך קביעת הרכיבים המשתנים.

מדיניות התגמול תובא לאישור רוב בעלי מניות המיעוט באסיפה הכללית - רוב אשר הולך ומצטמצם בשל כמה סיבות: פסיקה אחרונה של בתי המשפט שפיתחה את המושג "עניין אישי שלילי" והנחיית רשות ני"ע המפרשת בהרחבה את מושג העניין האישי. כך, נוצר מצב שבו בנושא המהותי של תגמול נושאי משרה, כוח ההכרעה נמצא בידי מתי־מעט, בעוד שאין הצדקה למניעה מבעל שליטה בחברה את הכוח להשתתף בהצבעה באסיפה הכללית, שהיא האורגן המאשר, ולהיות שותף בקביעת מדיניות השכר בחברה בה השקיע את הונו ומרצו.

מורכבות האישורים מחייבת הבהרה כיצד יפעלו החברות מכאן ואילך. התיקון מתייחס לשלוש קטגוריות - מנכ"ל החברה, הדירקטורים ונושאי המשרה בחברה - וקובע מערכת אישורים שונה לתנאי ההעסקה של כל אחד מהם, לאחר שהאסיפה הכללית אישרה את המדיניות ברוב המיוחד האמור.

חריגה ממדיניות התגמול

אישור תנאי העסקה של נושא משרה (שאינו דירקטור ואינו המנכ"ל) ייעשה באמצעות אישור ראשוני של ועדת התגמול בהתאם למדיניות התגמול ולאחר מכן אישור הדירקטוריון. במקרים מיוחדים ניתן לאשר בחריגה ממדיניות התגמול, ואז נדרש אישור האסיפה הכללית ברוב מקרב בעלי מניות המיעוט. במקרה שהאסיפה הכללית מתנגדת לאישור בחריגה מהמדיניות, יוכלו ועדת התגמול והדירקטוריון לאשר את תנאי ההעסקה במקרים מיוחדים, על סמך נימוקים מפורטים ולאחר דיון מחדש בעסקה תוך בחינת הסיבות להתנגדות האסיפה הכללית.

תנאי העסקה של מנכ"ל החברה יאושרו על ידי ועדת התגמול בהתאם למדיניות התגמול, הדירקטוריון והאסיפה הכללית ברוב מקרב מניות המיעוט. אישור תנאי העסקה ללא הסכמת האסיפה הכללית ייעשה בדומה לאישור תנאי ההעסקה של נושא משרה.

ועדת התגמול רשאית לפטור מאישור האסיפה הכללית עסקה עם מי שמועמד לכהן כמנכ"ל ואין לו זיקה לחברה או לבעל השליטה, אם מצאה, על סמך נימוקים מפורטים, כי האסיפה הכללית תסכל את המינוי וכי תנאי ההעסקה עומדים במדיניות התגמול שנקבעה.

תנאי העסקה של דירקטור דורשים את אישור ועדת התגמול בהתאם למדיניות התגמול, ואת אישור הדירקטוריון והאסיפה הכללית ברוב רגיל, כאשר במקרים מיוחדים ניתן לאשר חריגה ממדיניות התגמול ואז נדרש אישור האסיפה הכללית ברוב מקרה מניות המיעוט.

התיקון מציע סעיף נוסף אשר שימוש נכון בו יסייע רבות לשיקום שוק ההון החבוט מעודף רגולציה. התיקון קובע כי שר המשפטים יוכל להחריג סוגים של חברות ציבוריות מתחולת תיקון זה. נכון ינהג השר, בתיאום עם רשות ניירות ערך, אם יחריג חברות ציבוריות קטנות בהן השכר, לרוב, אינו מנקר עיניים ואינו מנותק מביצועי החברה.