בן ברננקי: האיש שטובי הכלכלנים בעולם נאבקים לרשת

למרבה המזל, ברננקי התגלה כאיש הנכון במקום הנכון. הוא הקדיש חלקים נרחבים מהקריירה שלו לחקר השפל הגדול, ולכן ניגש למשבר האחרון כשהוא מצויד בכל התותחים. הוא הוריד את הריביות, אפשר לבנקים המסחריים ללוות מהבנק המרכזי ללא הגבלה, והזרים כסף לשווקים באמצעות קניית איגרות חוב - צעד שבעיני רבים נתפס כהדפסת כסף מסיבית. החדשנות של ברננקי לא מסתכמת בכך: בשנה שעברה הבנק המרכזי הפך את הורדת האבטלה ליעד מפורש של ההקלה הכמותית. בעולם השמרני של הבנקאות המרכזית, שזה עשורים מתמקדת רק באינפלציה, מדובר בהתפתחות מהפכנית.

ברננקי. האיש שטובי הכלכלנים בעולם נאבקים לרשת אותו צילום: בלומברג

מזיז את כלכלת העולם

לכל הצעדים האלה היתה השפעה מכרעת על כלכלות העולם, וגם על זו שלנו. במישור המיידי, המדיניות של הפד דחפה את הריביות בשאר העולם כלפי מטה ואילצה שווקים זרים להתמודד עם זרימות כספים אדירות, "כסף חם" שמחפש תשואות. התופעה הזו דחפה גם את השקל כלפי מעלה, ויצרה כאב ראש לא קטן לבנק ישראל.

ברננקי שימש גם כמי שמסמן את הכיוון, ומראה לעולם כיצד אמורה להיראות מדיניות אגרסיבית מוצלחת לטיפול במשבר. את הנחישות האמריקאית אפשר להשוות לרפיון האירופי: גוש היורו, שיש לו בעיות נוספות משלו, הפגין אוזלת יד בטיפול במשבר, ולכן עדיין שקוע בו עד צוואר.

כל זה לא אומר שהמדיניות של ברננקי זכתה רק לתשואות. נביאי הזעם מימין חוזים כבר ארבע שנים שהדפסת הכסף של הפד תוביל לאינפלציה משתוללת (אבל לא ממש מסבירים איך זה אמור לקרות כשהכלכלה בקיפאון עמוק). משמאל, בינתיים, תוקפים את ברננקי על שלא עשה מספיק לעזור למובטלים. ויש גם פרשנים שטוענים שהאקטיביות של הפד אפשרה לפוליטיקאים לא לעשות מספיק ולא לבנות מדיניות ממשלתית. גם בפד עצמו ניכרים סימני אי־נחת מתפקידו המשודרג של הבנק, וברננקי עצמו שחרר בחודשים האחרונים המהומים לא לגמרי ברורים על אפשרות לסיום ההקלה הכמותית. מהומהמים ככל שהיו, הדברים יצרו גלי הדף בשווקים - תזכורת חד־משמעית לכך שהם עדיין לא מוכנים להיגמל מהתלות בבנק המרכזי.

הקרב של הקיץ

אז מה עושים? על השאלה הזאת יצטרך לענות מי שיחליף את ברננקי עם פרישתו בסוף השנה. בוושינגנטון, בדרך כלל מקום מנומנם בקיץ, מתחולל בחודשים האחרונים קרב אדירים בין תומכי שני המועמדים המובילים. מצד אחד ניצבת סגניתו של ברננקי, פרופ' ג'נט ילן, כלכלנית מבריקה שהיתה גם יו"ר מועצת היועצים הכלכליים בממשל קלינטון ובשנים האחרונות קלעה פעם אחר פעם בניתוחים שלה (ב־2005 היא דיברה על בועת נדל"ן, וב־2007 הזהירה מהתרסקות המערכת הפיננסית). אלא שילן נחשבת ליונה, התומכת בהמשך מדיניות ההקלה הכמותית וסופגת ביקורת מצד נצי האינפלציה.

מול ילן ניצב מצד שני פרופ' לארי סאמרס, גם הוא כלכלן מבריק ללא עוררין, לשעבר שר האוצר של ביל קלינטון והיועץ הכלכלי הראשי של ברק אובמה. אפילו תומכיו מודים שהוא אדם בעל יחסי אנוש בעייתיים שנוהג להותיר אחריו אדמה חרוכה, אשר שיחק תפקיד מרכזי בהסרת הרגולציה מוול סטריט בשנות התשעים - וראינו איך זה נגמר. סאמרס, חביבה של וול סטריט, זוכה להערכה גם מצד אובמה ונחשב לכלכלן יצירתי במיוחד. ייתכן, כפי שקורה לעתים, שהוא עוד יעקוף את הסגנית הנאמנה בסיבוב, ויגיע לראשות הבנק המרכזי עם מחויבות נמוכה למדי להקלה הכמותית. שם שלישי שעולה כמועמד אפשרי הוא דונלד קוהן, סגנו של ברננקי בימי המשבר, שפרש בינתיים.

היורש, מי שלא יהיה, יצטרך להתמודד לא רק עם נעליים גדולות אלא גם עם אתגר ענק: איך לסיים את הניסוי המוניטרי חסר התקדים שהבנק המרכזי ביצע מבלי למחוק את ההתאוששות המבצבצת. התשובה לשאלה הזו תורגש היטב גם הרחק מוושינגטון, בבנק ישראל ובחשבון הבנק של הישראלים.