בית המשפט יבדוק: מיהו מוטי בן-משה
בדיון המכריע על גורל אי.די.בי שייערך היום יצטרך השופט איתן אורנשטיין להעלות בפני בן־משה את כל סימני השאלה שמעוררת הצעתו. מי הם שותפיו, מה מקור הונו, ולמה החברה־האם שלו רשומה באיי הבתולה?
מיהו מוטי בן־משה? זו השאלה שבה עסקו כלי התקשורת בסוף השבוע. על פניו, סיפורו יכול היה להצטייר כסיפור סינדרלה: נער ממשפחה קשת יום, שהקים בשתי ידיים אימפריה ועומד לקחת את השליטה על הקונצרן הגדול במשק מידיו של הגביר הגדול, לאחר שנים של בעלות.
- קבוצת אלשטיין: "משקיעים עומדים אצלנו בתור"
- השב"כ צפוי לדרוש מבן־משה גילוי מלא על נושי החברה שלו
- אורנשטיין לבן משה: התייצב בבית המשפט והסבר את מקורות ההון שלך
אורח החיים הצנוע של בן משה, הפרטיות שלה הוא קנאי לדבריו (שלא מנעה ממנו להתראיין שוב ושוב בסוף השבוע), והדרך שבה הוא רואה את ניהול הקבוצה היו אמורים לצייר דמות כובשת שקל להתחבר אליה. אז מדוע זה לא קרה? למה כולם עסקו בשאלה איך הוא עשה את הונו, ומי עומד מאחוריו?
רק אדם אחד אשם בכך – בן־משה עצמו. משפט שהכניס בתנאי ההסדר שהעביר, ולפיו לא יידרש לחשוף את מקורות הונו בתמורה ל־800 מיליון שקל שיעביר לאי.די.בי פיתוח, עוררו את הסערה, ובצדק. אי אפשר להעביר את אי.די.בי לאדם שמנסה להסתיר משהו. בן משה הבין את הטעות וכעבור כמה ימים ביטל את התנאי. אבל הרושם נשאר – מי שמנסה להסתיר משהו, תמיד ישאר בחזקת תעלומה.
איפה מרשם בעלי המניות
באופן מוזר, לא הנאמנים, לא נציגות האג"ח ולא בעלי התפקידים מטעם בית המשפט, נדרשו לכך בעצמם. הם הסתפקו באישור מעורך דין שקבע שבן־משה הוא בעל השליטה היחיד באקסטרה וטענו כי אין בידם אפשרות לבצע חקירה.
אורנשטיין לא התעלם ואפשר להבין אותו. זה הסדר הדגל של השופט שנכנס השנה לנעלי ורדה אלשיך. הוא לא רוצה להיות חתום על הסדר שבעוד חודש־חודשיים עלול להתברר ככזה שנשען על כרעי תרנגולת ומקורות מפוקפקים.
כדי להתגבר על החששות, אורנשטיין יוכל להעלות היום כמה שאלות שהתשובות עליהן יכולות לעשות אחד מהשניים: או להכשיר סופית את המציע, או לאושש את החששות ממנו ולחפש פתרון אחר לחוב העצום של אי.די.בי.
מוטי בן־משה. הנזילות שלו מעמידה בסימן שאלה את חיזוק אי.די.בי פתוח צילום: עמית שעל
השאלה הראשונה שאורנשטיין יידרש לשאול היא מיהם בעלי המניות בחברה־האם של אקסטרה הולדינג, ומדוע היא רשומה באיי הבתולה. הוא יוכל לשאול את בן־משה גם מדוע אינו מציג את מרשם בעלי המניות של החברה.
שאלה שנייה שוודאי תעניין את אורנשטיין היא אם מקורות הכסף של בן משה הם מטעמו בלבד: איך חברה שב־2011 הרוויחה 2.3 מיליון יורו, וב־2012 הרוויחה 14 מיליון יורו (בן־ משה טוען שהרווח ב־2013 צפוי לעמוד על 80 מיליון יורו), עומדת מאחורי העברה של 600 מיליון שקל לנאמן של ההסדר?
שאלה שלישית נוגעת לנזילות של החברה: גם אם היו לה בסוף 2012 נכסים נזילים בהיקף של 120 מיליון יורו, הרי שמולם עמדו התחייבויות של 113 מיליון יורו. ובהמשך: גם אם בידי החברה יש יכולת להעמיד 600 מיליון שקל, האם אין הדבר מערער את יציבותה הפיננסית של אקסטרה, ומעמיד בסימן שאלה גם את השלב המהותי בהסדר החוב - חיזוקה של אי.די.בי פתוח?
שאלה נוספת שניתן לשאול את בן־משה היא אם הוא שילם מסים בישראל, ואם כן אז באיזה היקף? סביר להניח שרשויות המס בודקות בימים אלה את הנושא.
יש שאלות נוספות שעדיין פתוחות כמו איך הקימה אתר אינטרנט רק לפני חמישה חודשים, למרות שהיא כה גדולה, ואיך באותו אתר מצויין שבן־משה היה רק חלק ממייסדי החברה.
נורה אדומה מהבהבת
יש סיכוי שבן־משה הוא באמת מטאור שצמח משום מקום והגיע לממדים מדהימים בגיל 39. רק הוא עצמו יכול להציג את התשובות והמסמכים, ובמקרה כזה - אפשר יהיה להסיר בפניו את הכובע ולשמוח שאי.די.בי עוברת לידיים של רובין הוד מסוג חדש.
אבל אם התשובות לא תהיינה מלאות, הנורה האדומה צריכה להבהב בעוצמה ושאלת הידיים החדשות שאליהן עוברת אי.די.בי תהיה לא פחות מהותית מהחשיבות העצומה בסדרת החינוך שעובר בעל השליטה הקודם, נוחי דנקנר, המאבד את החברה – באשמתו בעיקר.
כבר לפני שבוע התייחסנו לשאלה לאן אי.די.בי צריכה ללכת במקרה כזה. לקבוצת דנקנר־גרנובסקי יש בעיות משלה: ריבוי מחזיקים, הרבה דירקטורים, ניהול עם עשרות סימני שאלה, וכללי ממשל תאגידי שנופלים בהרבה מאלה של קבוצת אלשטיין־אקסטרה.
משכך, ובהמשך לטענות הקשות על הריכוזיות והמבנה הפירמידילי, אין מנוס מפתרון רדיקלי. גם אם משפטית הדרך עוברת בבחינת ההצעה השנייה, הרי שזו הזדמנות נדירה לפרק את הפירמידה הגדולה במשק, במקום להעבירה לפירמידה אחרת. לפרק את הקבוצה, ולמכור את נכסיה אחד אחד. זו צריכה להיות ההחלטה, והיא צריכה לחסום כל אפשרות אחרת, כולל העברת החברה לידיהם של ג'רמי בלנק וחגי בדש שאורבים לה בפינה.
