הישראליות חוזרות לחלום באנגלית אוקספורדית

בשנים האחרונות נהגו חברות ישראליות להדיר את רגליהן מבורסת לונדון. אם במחצית העשור הקודם פנו חברות רבות, כמו אמבלייז, ויסוניק, אורפק, פילת ו־888, לבורסה המשנית — AIM — בלונדון, הרי שבשנים האחרונות נוטות חברות ישראליות לפנות בעיקר לוול סטריט, על רקע הסחירות הנמוכה במיוחד של החברות שהונפקו בגל הקודם בלונדון. אמבלייז היא הדוגמה הכואבת ביותר מבחינת החברות הישראליות שנסחרות או נסחרו בלונדון. ניסיונה של החברה, שהיתה אז בשליטתו של בני רייפמן, לפתח מכשיר סלולרי עם מסך מגע עוד לפני השקת האייפון הסתיים בכישלון צורב שעלה עשרות מיליוני דולרים.

אמבלייז הצליחה לגייס 366 מיליון דולר בשנת 2000, לפי שווי של 4.5 מיליארד דולר. היא הגיעה לשיאה ב־2004 כאשר נסחרה לפי שווי של כ־8 מיליארד דולר. כיום היא נסחרת לפי שווי של כ־100 מיליון דולר בלבד, ולמעשה היא נותרה קליפה ריקה מתוכן. לא פלא שישנם משקיעים בריטים שמעקמים כיום את האף כשהם שומעים על חברות ישראליות.

אלא שכעת, נדמה שהמגמה השלילית הזו מתהפכת. פלוס 500, שמספקת פלטפורמה למסחר במניות, גייסה 75 מיליון דולר ביולי 2013 בלונדון, לפי שווי של 200 מיליון דולר, וכיום היא נסחרת בשווי של 393 ליש"ט. עם או בלי קשר, כמה חברות ישראליות – מטומי של אילן שילוח, דלק אנרגיה של יצחק תשובה וסאמיט, חברת הנדל"ן של זוהר לוי – בוחנות בימים אלו הנפקה בלונדון לפי שוויים של מאות מיליוני דולרים.

הצבע חוזר ללחיים

"אנחנו נמצאים בלונדון כל חודש ונפגשים עם אנשים", אומר ל"כלכליסט" עו"ד נמרוד רוזנבלום ממשרד אפשטיין־רוזנבלום־מעוז, שליווה את ההשתלטות על אמבלייז ופעילויות נוספות כגון מכירת אחזקותיה של תיא תקשורת באווסקו הבריטית בתמורה ל־110 מיליון שקל. "מ־2009 ועד אמצע 2013 לא היו הנפקות או גיוסים גדולים. היתה תחושה שצריך לפתור את בעיות הכלכלה המקומית. מאז חזר הצבע ללחיי המשקיעים, בין היתר על רקע ההנפקה של פלוס 500. שינוי האווירה נובע בעיקר מהתאוששות בשוק ההון העולמי".

לדברי רוזנבלום, בקרב חברות ישראליות היתה תפיסה שבלונדון מחזורי המסחר קטנים, אבל הוא תולה זאת בנסיבות עולמיות. "החברות שהנפיקו ב־2006 וב־2007 נפגעו מהמשבר הכלכלי העולמי שפרץ ב־2008 ופגע בסחירות של הקטנות שבהן בעיקר. כיום יש בלונדון מחזורי מסחר של 9 מיליארד ליש"ט ביום, והתחרות היחידה היא מצד הבורסה בניו יורק".

זוהר לוי

לדברי עו"ד סיימון מרקס, שותפו של רוזנבלום, "כשהשוק נפל, הרבה מהחברות הקטנות שסבלו מחוסר סחירות ניצלו את ההזדמנות ונמחקו מהמסחר, אבל היו גם סיפורי הצלחה של חברות קטנות כמו פוטורוג'ין שהונפקה ב־2006 ונרכשה תמורת 100 מיליון ליש"ט ב־2010. לחברה קטנה בשווי 30 מיליון ליש"ט, בלי סיפור מעניין, כנראה שבכל מקום לא תהיה סחירות. יש חברות שמתלבטות אם להיות דג גדול בתל אביב או דג קטן בלונדון. בדיעבד, הרבה חברות שהנפיקו בלונדון מצטערות על כך, וגם הבורסה שם מצטערת ולמדה את הלקח".

יצחק תשובה, שמתעתד להנפיק בלונדון, יכול להתעודד מדבריו של רוזנבלום שאומר: "יש סיכוי שהשוק בלונדון יתמחר את תגליות הגז יותר טוב. יש שם חברות ייעוץ ואנליסטים שמתמחים בנפט וגז בכל רחבי העולם, ויש כל כך הרבה ידע, כך שאפשר להשיג שם תמחורים יותר טובים ונזילות יותר גבוהה. לחברות הקטנות אין מה לחפש שם, אבל לחברות הגדולות יש מה לחפש שם".

רגולציה קלה יותר לזרות

רוזנבלום מוצא שקיימים הבדלים גדולים בין הבורסה של לונדון לבורסה של תל אביב בכל הקשור לרגולציה. "השוק הבריטי מבוסס על עקרונות ולא על כללים ורגולציה פרטנית. בישראל יש תקנות מאוד מפורטות על כל פיפס, ושם זה נתון לשיקול דעתם של הרשות או של הגופים המוסדיים. המוסדיים בארץ מאוד פסיביים, בעוד באנגליה המוסדיים מוציאים כל שנה ניירות עמדה לגבי נושאים ספציפיים, כמו איך חברות מתנהלות. אם חברה לא עומדת בקריטריונים מסוימים, הם לא ישקיעו בה.

"בנוסף, עלות ההנפקה בלונדון נמוכה יותר וגם הדיווחים יותר פשוטים. למשל, בעסקת אמבלייז היינו צריכים להוציא הרבה דיווחים. כל דיווח בתל אביב גרר צירוף דיווח של 80 עמודים, ובלונדון רצו רק עמוד וחצי של העיקר. לישראלים זה לפעמים נשמע מוזר". ומרקס מוסיף: "הרבה מהרגולציה שם זה המלצות. הלקוח הישראלי שואל: 'האם אני חייב לעשות משהו?'. כשאנחנו אומרים שזו רק המלצה, אז הישראלים לא רוצים לעשות, וחייבים להסביר להם שאם לא עושים מה שהבריטים אומרים, הם פשוט לא ישקיעו בך".

"הבורסה הראשית בלונדון היא מדורגת", אומר רוזנבלום. "ישנה שם רשימת הפרימיום שמורכבת מהחברות הבריטיות הוותיקות, ורשימת הסטנדרט, שנקראה בעבר הרשימה המשנית, שלחברות הזרות שבה הרגולציה קצת יותר קלה". לדברי מרקס, "יש מוסדיים שמשקיעים רק ב־AIM או בשוקי צמיחה ויש כאלה שרק בפרימיום. זה עניין של ניהול סיכונים". לדברי רוזנבלום, "הבריטים בנו פתרון לכל סוג של חברה, ובארץ עדיין עובדים על זה. אתה יכול להיות טבע או חברה קטנה, הכללים די דומים".

באשר לדימוי של החברות הישראליות בלונדון אומר רוזנבלום כי "יש כמה חברות ישראליות שלא עשו שירות טוב מדי לישראל, אבל זו לא דעה קדומה שאי אפשר לשנות אותה. יש חברות ישראליות שהרבה חתמים ובנקים רודפים אחריהן וחברות אחרות שרודפות אחרי חתמים. בסיכומו של דבר, להיות רשום בלונדון זה משדר משהו אחר מבחינת העסקים שלך. לברקליס יותר נוח להלוות כסף לחברה שרשומה בלונדון מאשר לחברה שרשומה בתל אביב".

רו"ח רונן ברקוביץ', המלווה מטעם PwC את ההנפקות בלונדון, אומר: "אני יודע שיש משקיעים בריטים שמסתכלים בעניין רב על תחום הגז והנפט בישראל. אחת הסיבות שחברות ישראליות מסתכלות יותר על לונדון בשנה האחרונה קשורה גם להנפקה המוצלחת של פלוס 500. מישהו אמר לי פעם שאם אתה רוצה לעשות עסקים עם האמריקאים, אתה עושה הנפקה בניו יורק, ואם אתה רוצה לעשות עסקים עם היפאנים, אתה עושה הנפקה בטוקיו, אבל אם אתה רוצה לעשות עסקים בשאר העולם, אתה עושה הנפקה בלונדון".

האמריקאים יותר שמרנים

לדברי ברקוביץ', בריטניה סימנה את ישראל כספקית חברות טכנולוגיה עתידיות לבורסות השונות. "יש מיזם של בריטניה בישראל שנקרא פיוצ'ר 50", הוא אומר, "שדרכו הבריטים רוצים לסמן 50 חברות הייטק ישראליות, לעודד אותן ולהשקיע בהן כדי שהן יונפקו בעתיד בבורסת לונדון. הם כבר איתרו כ־25 חברות מהסוג הזה. יש כל מיני עניינים רגולטוריים — שלחברה תהיה פעילות אמיתית והנהלה בבריטניה — אבל זה יעודד בעתיד הנפקות ישראליות בלונדון".

אבל יש גם מי שמנסה לצנן מעט את ההתלהבות. לדברי לן רוזן, מנכ"ל ברקליס ישראל: "השוק הטבעי לחברות ישראליות היה והוא עדיין השוק האמריקאי, זה נכון בעיקר לחברות טכנולוגיה, אך עלויות ההנפקה והרגולציה בארה"ב גבוהות יותר, אז טוב שיש אלטרנטיבה. בנוסף, ישנן תעשיות, כמו הימורים, שארה"ב לא פתוחה להן מסיבות רגולטוריות. יש תחומים שהאמריקאים הם יותר שמרנים בהם והאירופים הרבה יותר מוכנים לקחת סיכונים. אני חושב שהבורסה בלונדון היא שוק גלובלי חשוב, וזה יהיה שלב חשוב בהתפתחות של חברות ישראליות".