הסדרת משק הגז תקועה, ובסוף הציבור ישלם
שלוש שנים אחרי גילוי הגז במאגר לווייתן, המדינה נמנעת מלקבל החלטות מהותיות שישפיעו באופן דרמטי על מחיר האנרגיה במשק: לא הוכרע עדיין אם האחזקה של דלק בתמר ובלווייתן מהווה הסדר כובל, לא נקבע מנגנון לפיקוח על מחירי הגז, לא הופקעו רישיונות קידוח לא פעילים כדי לקדם תחרות, ואפילו סוגיית ההולכה לחוף טרם נפתרה
ביום חמישי האחרון ערכה ועדת הכלכלה דיון מיוחד בשאלה האם ההחזקה של בעל השליטה בקבוצת דלקיצחק תשובה, בשני מאגרי גז גדולים - תמר (31.25%) ולווייתן (45.34%) - מהווה לכאורה הסדר כובל. בסיום הדיון, ובאמירה שכמעט ונעלמה מאוזני הנוכחים, הסביר הממונה על הגבלים עסקיים פרופ' דיויד גילה שהוא לא רשאי להטיל חובת פיקוח מחירים על מחירי הגז הטבעי בישראל.
קראו עוד בכלכליסט:
- תשובה יוצא לאוסטרליה בלי הטבות המס ללווייתן
- בריטיש גז מעבירה את עסקת הרכישה למצרים - מתמר ללווייתן
- גילה: "הייתי רוצה תחרות בין תמר ולווייתן, אבל אין לי סמכות ליצור זאת"
קודמיו של דיויד גילה הגבילו את צעדיו
שאלת חוסר התחרות במשק הגז הטבעי עלתה מספר פעמים בשנתיים האחרונות והובילה להכרזה של גילה בספטמבר 2011 כי קיים חשש להיווצרות מונופול במשק הגז הטבעי. כפי שנחשף בדצמבר האחרון ב"כלכליסט", גילה הבין לאחר שנתיים של התדיינות שאם הוא יכנס למאבק "ראש בראש" עם בעלי לווייתן - נובל אנרג'י ודלק - הוא עלול להפסיד ולמצוא עצמו עם שני מונופולים מקבילים. הפתרון שהוחלט היה שתשובה ימכור את שני מאגרי הגז הקטנים כריש ותנין לגורם זר שאף יקים מערכת הולכה עצמאית למשק.
דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים צילום: אוראל כהן "אני מסכים שבטווח הקצר הכי טוב היה להוציא את לווייתן מתמר כיוון שמדובר בשני מאגרי גז גדולים שיתחרו על לקוחות, הבעיה היא שדלק ונובל נמצאים בלווייתן. אני לא שמתי אותם שם וגם אני הייתי מעדיף שהם יצאו משם כדי שתהיה תחרות אבל לפי החוק אין לי סמכות להוציא אותם משם", אמר גילה בדיון בוועדת הכלכלה, והסביר כי "כל מה שאני יכול להכריז הוא שתהיה הפרה וללכת להתיידונת משפטית ארוכה. זה יקח שנים ארוכות וגם אם ננצח יקח שנים למצוא קונה ללווייתן. כשזה יקרה מאגר תמר ישאר רק עם 20% והציבור ישאר בלי גז. העדפנו ליצור תחרות עם מתחרה עצמאי שיחזיק 100–70 מיליארד מ"ק (כ־10% מנפח המאגרים - ל"ג) שיכול לתפוס את השוק לשנים רבות".
אלא שההחלטה של גילה לוותר על יצירת תחרות ארוכת טווח במשק הגז הטבעי אינה נובעת רק מהחשש מההתדיינות הארוכה. לתדהמת הנוכחים בדיון חשף העו"ד המייצג את חברת דלק כי חברות הגז כבר פנו בעבר למשרד הממונה על ההגבלים העסקיים, שפסק לטובתן והצר את צעדיו העתידיים של גילה בתחום.
כך למשל, בשנת 2000 פנו חברות נובל אנרג'י ודלק לממונה דאז דודי תדמור וקיבלו ממנו פטור מהסדר כובל לפיתוח מאגר ים תטיס הקטן. במעמד זה ביקש תדמור שלא יבואו אליו בדרישות שונות אלא אם כן מדובר ב"תגלית גז", כלשונו. כלומר במאגר מוכח ולא בפוטנציאל לקיומו של מאגר. וראה איזה פלא, משרד האנרגיה נזכר להכריז על לוויתן כתגלית רק לפני כשבועיים, שלוש שנים לאחר שהוא התגלה בפועל וסומן במסגרת ועדת צמח לייצוא הגז כמאגר העיקרי של מדינת ישראל. במילים אחרות, למישהו היה אינטרס לחכות עד כמה שניתן עם ההכרזה של לוויתן כתגלית, בהתאם לדרישות הממונה על ההגבלים העסקיים דאז.
מכשלה נוספת שהגבילה את צעדיו של גילה הייתה פסיקה נוספת של הממונה על ההגבלים, הפעם משנת 2006, עליה חתומה רונית קן. זו קבעה כי יש חשש להסדר כובל מחיבור דלק וישראמקו למאגר תמר, אך כן נתנה להן פטור לבסוף. אלא שקן לא אמרה דבר לגבי נובל אנרג' ולא ראתה בבעלותה בתמר כל בעיה. זאת בשל העובדה היבשה שב־2006 אף אחד לא ידע על קיומו של מאגר לוויתן. יצוין שבספטמבר 2013 מונתה קן כדירקטורית בחברת רציו, שמחזיקה ב־15% במאגר לוויתן, אותו מאגר שעומד לקבל פטור מהסדר כובל עבור דלק ונובל אנרג'י.
"הממונה משוכנע שיש הסדר כובל. לדעתו החבירה של נובל אנרג'י ותשובה במאגרי תמר ולוויתן היא הסדר כובל וכי החבירה הזאת היא בעיתית", מודה עו"ד מיכל הלפרין, ראש מחלקת הגבלים עסקיים במשרד מיתר לקוורניק גבע שלם טל. הלפרין שימשה בין השנים 2002–2006 כיועצת המשפטית של רשות ההגבלים העסקיים, כך שנושא ההסדרים הכובלים מוכר לה היטב. למרות הבעייתיות, לטענתה גילה הבין שיש הגיון "בניסיון לסיים בפשרה. קודם כל הממונה צודק שאף אחד לא יפיק הנאה מלטלטל את זה שנים ארוכות בבית המשפט. הניסיון שלי הוא זה שאתה מגיע אל הפשרה בהסכמה אתה לפעמים משיג יותר ממה שרצית", היא אומרת.
הלפרין טוענת שגילה הגיע למאבק "כשידיו קשורות" כיוון ש"יש ממצוקת גז מאוד חמורה ותוך שנתיים לא יהיה פה גז. אז גם אם הממונה צודק ויאבק למען הצדק האבסולוטי, אז המשק ילך אחורה שנות דור ותעריפי החשמל יעלו ואז מי ירוויח מזה?", היא אומרת.
לגבי הדרישה של תדמור משנת 2000, שלא לבוא אליו אם אין תגלית אומרת הלפרין כי "האמירה של תדמור נראת מיושנת ולא רלוונטית. היינו קטנים בתחום אז ולא ידענו איך זה מתפתח. קן אישרה לתמר וישראמקו לפתח יחד ויכול להיות שאנשי נובל ודלק הסתמכו על זה ואני לא חושבת שאין להם טענה בעניין זה", היא מסכמת.
יצוא הגז עשוי לעבור מתמר ללווייתן
התביעה של ישראמקו נגד המדינה עשויה להכריע בשאלת יצוא הגז למצרים
ליאור גוטמן,
2 תגובות
לכתבה המלאה 
החשש ממחסור בגז מכתיב את התנהלות המדינה
אפשרות שנייה שהיתה בידי המדינה להתמודד עם בעיות מונופול הגז היתה לפתח מאגרים חדשים או לחייב את הרגולטורים השונים לעודד יצירת מאגרי גז חדשים. המדינה לא יכולה לעזור ליזמים למצוא גז, אבל היא כן יכולה להפקיע מידם רישינות שלא פותחו ולהעביר אותם לאחרים.
אולם גם פה נראה שכשלה המדינה: כך לדוגמה, ב־2008 הוכרז מאגר גז דלית כמאגר מסחרי, אולם עד היום, חמש שנים לאחר הגילוי, לא נעשה דבר במטרה לפתח את המאגר. באופן לא מפתיע, בעלי המאגר העיקריים הן נובל אנרג'י ודלק, שיכלו - אם היו מכריחים אותם - לפתח את המאגר הקטן שיכול היה לספק בעיתות המחסור של הגז הטבעי ב־2012 את צרכי המשק כולו. ומדוע הוא לא פותח? גם כאן משרד האנרגיה "נרדם בשמירה", העלים עין וחסך לתשובה מאות מיליוני דולרים בפיתוח.
משק האנרגיה ממשיך להתנהל באופן שבו המציאות מקדימה את הרגולציה, והמדינה צריכה להתאים את עצמה לצרכי ורצונות היזמים. כך, בשנת 2017 צפוי להירשם מחסור בגז בשל מגבלות מערכת ההולכה, כך שלמדינה אין ברירה אלא להגיע להסדר לגבי מאגר לוויתן ולו בשל העובדה שהמדינה חייבת שהוא יפותח בזמן.
יצחק תשובה צילום: נימרוד גליקמן האלטרנטיבה היא ללכת לבית משפט, לנסות למצוא קונה למאגר, לוותר על הכנסות ממיסים ממכירת 30% מהמאגר לוודסייד האוסטרלית ולהתפלל שתעריפי החשמל לא יעלו בעקבות העיכוב בפיתוח המאגר. במציאות של היום, בה רבים מהישגי הפוליטקאים נמדדים בהתאם להשפעתם על יוקר המחיה, מדובר במהלך השקול כמעט להתאבדות הפוליטית.
אם לא די בכך, הרי שמועצת הנפט - הגוף שמנהל את תחום חיפושי הגז ואחראי עליו - פועל מזה כשנה ללא יו"ר קבוע ובניגוד לכאורה לחוק. מנכ"לית עמותת צלול מאיה יעקבס פנתה לאחרונה לשר האנרגיה והמים סילבן שלום והזכירה לו ש"חוק הנפט קובע כי על השר למנות את אחד מחברי מועצת הנפט ליו"ר המועצה. עוד קובע החוק כי אם חבר מועצה חדל לכהן בתפקידו לפני תום כהונתו יש למנות לתפקיד חבר אחר, ובהקדם האפשרי. יתר על כן, החוק קובע כי קיום המועצה, סמכויותיה ותוקף פעולותיה עשויים להיפגע במידה והשר אינו פועל בהקדם האפשרי למינוי חלופי במקום חבר שחדל לכהן בתפקידו במועצה. עם זאת, בניגוד להוראות חוק הנפט ולמרות שחלפה כשנה מאז חדל רון נחמן ז"ל לכהן כיו"ר מועצת הנפט, לא מונה עד היום יו"ר קבוע למועצה".
המדינה לא מצליחה לאשר את תוואי צנרת ההולכה
אבל גם אם המדינה היתה מכתיבה את הרגולציה באופן נכון ואפקטיבי, מחייבת פיצול מאגרים ודואגת לפיתוח מאגרים, היא לא הייתה יכולה לחבר את צנרת ההולכה מהמאגרים בים לחוף: המדינה מנסה כבר שנה לאשר שהגז מהים יתחבר ליבשה בעמק חפר ובאלייקים, זאת כדי לפתור את בעיית המחסור בגז שהתעורר ב־2012.
אלא שאתמול, לקראת דיון בנושא שאמור להערך בקרוב במועצה הארצית לתכנון ובנייה, הוגשו למעלה מ־7,000 התנגדויות מטעם תושבי האזור לחוקר הממונה מטעם המועצה הארצית נגד הכוונה להקים מתקני גז ביבשה. מדובר בכ־2,200 התנגדויות מעמק חפר, כ־2,400 מחוף הכרמל ו־2,800 ממגידו. מאחר וכל דיון יהיה פרטני, הסיכוי שהמדינה תעניק היתרי בניה במהלך שנת 2014 הולך וקטן.
גם החלופה בדמות מתקני קליטת גז ימיים אינה ישימה, זאת כאשר לדברי המתנגדים, המנדט שניתן לאדריכל שילווה את התוכנית להקמת מתקני הקליטה ביבשה גידי לרמן כולל רק תכנון יבשתי. אם כן, המועד בו יחוברו המאגרים לחוף אינו ידוע. בינתיים היזמים על סף סגירת חוזי יצוא גז שיועברו באמצעות צנרת הולכה למצרים או טורקיה, כך שרוב הסיכויים שאזרחי קהיר או אנקרה יהנו מהגז הישראלי לפני שתושבי ישראל יראו ממנו ולו בלון גז בודד.
שורת אינטרסים חוסמת פיקוח על המחירים
האפשרות השלישית שעומדת בפני המדינה כדי להצר את צעדי המונופול המתהווה, הוא לפקח על מחירי הגז. פיקוח מסוג זה יכול להגביל את תמחור העסקאות במשק הגז, להוזיל את סל האנרגיה של חברת החשמל ולצמצם את כלל העלויות במשק. הרעיון לפקח על מחירי הגז אינו חדש ולמעשה כבר לפני כשנתיים קמה ועדה משותפת למשרדי האוצר והאנרגיה במטרה לבחון מהלך מסוג זה. למרות הכוונות הטובות, אלו הניבו עד עכשיו רק כותרות בעיתונים ונכון להיום יש למדינה הרבה יותר תמריצים להימנע מלפקח על מחירי הגז מלפקח עליו.
מבדיקת "כלכליסט" עולה שבשנה האחרונה בדק את תמחור העסקאות במשק הגז. אלא שאז קרו שני דברים במקביל שגרמו למשרד האוצר לוותר על הפיקוח על מחירי הגז.
ראשית, ביולי האחרון הכריז השר שלום על כינון רפורמה במשק החשמל והפרטת חברת החשמל באמצעות ועדה בראש מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב. אחת ממטרות הוועדה היא ייצוב איתנותה הפיננסית של חברת החשמל, אותה חברה שסוחבת על גבה התחייבויות על סך של כ־74 מיליארד שקל וסיימה את הרבעון השלישי של 2013 בהפסד של 368 מיליון שקל. נוכח מצבה הפיננסי של חברת החשמל ובהתחשב בעובדה שמחצית ויותר מהחוב הוא פיננסי - כלומר החוב לבנקים ולמוסדיים שמחזיקים באג"ח החברה - כל משחק עם תעריפי הגז עלול לערער את הרפורמה. הסיבה: תעריף החשמל הכללי - הוא מקור הכנסות החברה - נגזר מעלויות הגז שלה. הגבלת המחירים או התערבות בתמחור עלולה לערער את יכולת החברה לפרוע את התחייבויותיה ולחילופין לפגוע במימון תחנות הכוח הפרטיות שרק החלו לקום ולהתחרות בחברת החשמל על השוק. אם לא די בכך, באוצר מודים שהורדה חדה מדי של תעריפי הגז תוביל ליצירת תלות של מפעלי תעשייה חדשים בגז, מה שיקשה עליהם להתמודד עם תמחור בעולם של תחרות.
מלבד הקשיים שיוצרת חברת החשמל, מאז מרץ 2011 המדינה הפכה לשותפה של חברות הגז. זאת דרך חוק ששינסקי להעלאת המיסוי על חברות הגז, שקובע שמכל ליטר שיימכר תגבה המדינה מס בגובה 62%. לפי בנק ישראל, עד שנת 2040 יצטברו בקופת האוצר יותר מ־125 מיליארד דולר ממכירת גז, וזה אף מבלי לכלול בחישוב את פוטנציאל היצוא האדיר ממאגר לוויתן. לפיכך, באוצר מודים בחצי פה שהחלטה לקבע את מחיר הגז והסיכון שינבע מכך להכנסות מהמסים והתמלוגים ממכירתו תהיה משום שיגעון מצדם.
