רק שינוי חקיקה יכול למנוע את מכירת תנובה לסינים

בשבוע האחרון החלו להתגבר הקולות נגד מכירת השליטה בתנובה מקרן אייפקס הזרה לידיו של תאגיד המזון הסיני ברייט פוד. על רקע חשיפת "כלכליסט" כי הצדדים קרובים לסיכום על מכירת חברת המזון הגדולה בישראל לפי שווי של 2.5 מיליארד דולר, הגדיר ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי את תנובה כנכס אסטרטגי והזהיר מפני מכירתה לידי ידיים זרות, ובפרט לידי חברה שנמצאת בבעלות ממשלת סין.

על רקע ניסיונה של קרן אייפקס ונציגתה בארץ זהבית כהן לקדם את מכירת תנובה, ממפה "כלכליסט" את האינטרסים סביב העסקה, ובוחן האם ניתן למנוע אותה.

מאיר שמיר (מימין) וזהבית כהן. אינטרס משותף? צילום: איציק בירן

האם המדינה יכולה למנוע את ביצוע העסקה?

התשובה היא לא. תנובה איננו גוף שהשליטה בו נתונה לרגולציה כלשהי. החוק הישראלי לא מבדיל בין שליטה של קרן השקעות פרטית זרה כמו אייפקס, שרכשה את השליטה בתנובה ב־2007 יחד עם מאיר שמיר לבין תאגיד מזון סיני. תנובה היתה חברה בבעלות הקיבוצים והמושבים, ומרגע שהם החליטו למכור אותה לא ניתן היה למנוע את העברת הבעלות. המדינה יכולה לעצור עסקת רכישה רק כאשר יש לה מניית זהב, או כשחברה נתונה לרגולציה. בזכות מניית הזהב עצרה המדינה את מכירת כיל שבשליטת עידן עופר ליד פוטאש הקנדית. לעומ כיל, תנובה היא חברה פרטית ולמדינה אין פלטפורמה חוקית לעצירת העסקה.

למה את מכירת כלל ביטוח ניתן לעצור ואת תנובה לא?

כלל ביטוח, שקונצרן אי.די.בי מעוניין למכור לידי משקיעים מסין והונג קונג, היא חברה בשליטת פרטית, אך מפוקחת על ידי הממונה על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, שבסכמוכתה לאשר או לפסול את מכירת השליטה בחברת הביטוח.

למה קיים חשש כל כך גדול מבעלות סינית?

יש לכך מספר סיבות: הראשונה היא החשש בכל העולם, ולא רק בישראל, מבעלות זרה על נכסים אסטרטגיים מקומיים. אייפקס היא קרן עם אוריינטציה יהודית, מחזיקה גם בנציגות ישראלית גדולה בראשות זהבית כהן ופעילה בארץ זמן רב. אייפקס גם החזיקה בעבר בבזק – חברה אסטרטגית שהשליטה בה נרכשה מידי המדינה ולא מגוף פרטי.

חשש נוסף הוא מכך שלמשק הישראלי אין ניסיון רב עם שליטה סינית בחברות מקומיות. גורמים במשק הביעו חשש כי הרכישה נועדה בעיקר להעתיק את הטכנולוגיה המקומית ולהשתמש בה.

האם לחששות מבעלות סינית יש בסיס?

לא בטוח. ישראל והשוק המוקמי לא מאוד עניינים את ברייט פוד. החברה הסינית מעוניינת קודם כל בטכנולוגיה של תנובה, שכן ישראל נתפסת כמובילה עולמית בשוק החלב ובמוצריו. הסינים רוצים לקחת את הידע של תנובה, להעתיקו למפעלים בסין – ושם להגדיל את הכנסותיהם. זו הסיבה שהם היו מעוניינים בשותף ישראלי מקומי, שייקח על עצמו את הטיפול ואת הייצוג מול הצרכנים, הספקים והציבור.

ברייט פוד מצויה בהליך התרחבות גלובלית מאז ב־2012 וביצעה בשנים האחרונות רכישות בהיקף של יותר ממיליארד דולר של כמה חברות בבריטניה, אוסטרליה וניו זילנד. תנובה היא עסקה גדולה יותר ומשמעותית יותר עבורה, אך משתלבת במגמת ההתרחבות של ברייט פוד.

איך בכל זאת יכולה המדינה לעצור את העסקה?

על ידי חקיקה. אלא שכניסה להליך חקיקה יכולה לארוך חודשים, ואילו עסקת תנובה צפויה להיסגר הרבה קודם. בנוסף, ראש הממשלה בנימין נתניהו רואה חשיבות גדולה ביחסים עם סין ועשוי להתנגד לחקיקה כזו, שעלולה לגרור תגובות חריפות מצד הממשלה הסינית, שברייט פוד שייכת למעשה לה.

למה אייפקס מעדיפה למכור ומה עמדת מאיר שמיר?

מכירה היא תהליך מהיר יותר ובטוח יותר מהנפקה בבורסה. השווי שהיא עתידה לקבל מהסינים, לפחות 2.5 מיליארד דולר, גדול יותר מהשווי שיושג מהנפקה בארץ. בנוסף, בהנפקה יכולה איפקס למכור רק חלק מהאחזקות שלה, ואילו במכירה היא מבצעת אקזיט מלא.

שמיר, שמחזיק בכ־20% מתנובה, מקבל כאן הזדמנות לבחור בין שתי אפשרויות קורצות. מצד אחד הצטרפות לאקזיט תספק לו הכנסה של כ־1.5 מיליארד שקל. מצד שני, אם יחבור לסינים הוא יהיה בעל השליטה דה־פקטו בחלק הישראלי של תנובה, והיא יקבל גם הזדמנות להתרחב בסין. כפי שנחשף באתר "כלכליסט", שמיר יצא השבוע לסין כדי לקבוע את מדיניות החברה בעסקה.