מנכ"ל דלק ישראל: "חברות דלק נמצאות על המדף, מחפשות בעלים ולא מוצאות"

ענף שיווק הדלקים בישראל תקוע. החברות המובילות, שנמצאות בשנים האחרונות על המדף, לא מצליחות להחליף ידיים. מאז הורדת מרווח השיווק של הדלקים, שהתרחשה באבחה אחת באוגוסט 2011, האטרקטיביות של החברות למשקיעים חדשים ספגה מכה קשה. חברת סונול מקבוצת עזריאלי מחפשת כבר שנים קונה, ובתקופה האחרונה נודע כי גם בפז שבשליטת צדיק בינו שוקלים העברת בעלות. המקרה דומה גם ברשת טן של קבוצת פישמן, ושמועות עיקשות גורסות כי גם בדלק ישראל מפנטזים על מכירה. 

בין המתעניינים כבר שורבבו שמותיהם של שלמה שמלצר, רמי לוי, אלי אלעזרא ואפילו חברת ישראל קנדה של ברק רוזן ואסי טוכמאייר. אך כל שם שעלה, התפוגג באותה המהירות.

ההחלטה על הפחתת מרווח השיווק ועל יישומה המיידי ובבת אחת תפסה את חברות הדלק בהפתעה. זאת אף על פי שכבר ב־2008 החל להיבחן גובה מרווח השיווק ושטיוטת הדו"ח, המציגה את המנגנון החדש, פורסמה כבר בפברואר 2011. המרווח הופחת באוגוסט 2011 מ־70 אגורות ל־ 59 אגורות (לפני מע"מ) כדי לסגור את הפער בין המחירים הנמוכים ששילמו ציי הרכב לבין המחירים שנגבו מצרכנים מן השורה. החברות ניסו לערער על ההחלטה בבג"ץ, אך הפור נפל.

עבור דלק ישראל והמנכ"ל שלה אבי בן אסאייג, שבקושי סגר שנה בתפקיד, התחושה היתה שהשמים נפלו עליהם. החברה נשאה חוב פיננסי של כמעט 3 מיליארד שקל וסיימה את הרבעון הרביעי של 2011 עם אפס בשורת הרווח התפעולי ממתחמי התדלוק והמסחר. מחזיקי האג"ח הביעו את חששותיהם בבורסה, ותשואות האג"ח של החברה זינקו לרמות דו־ספרתיות. המצב הצריך החלטות קשות - ומהר.

אבי בן אסייג צילום: אוראל כהן

"עצרנו את הדימום מהר"

"טיפלנו לא רע בקרב הבלימה שבו נמצאנו. עצרנו את הדימום מהר, הורדנו את המינוף ושיפרנו את הגמישות הפיננסית", מסביר בן אסאייג. דלק ישראל צמצמה את ההנחות לצי רכב, והחלה בהורדת האשראי ללקוחותיה מרמה של 80 יום אז לרמה של כ־50 יום כיום. בנוסף, חתכה החברה במספר העובדים בתחנות.

"אנחנו לא עוסקים בחיפושי גז ולא בטכנולוגיות שיכולות להשתנות בן לילה", מדגיש המנכ"ל. "מדובר בקמעונאות ובתעשיות כבדות, ונדרש אוסף של הרבה תהליכים קטנים כדי לראות שיפור. אף מהלך בודד לא יכול לייצר שינוי בחברה שכזו".

צילום: אוראל כהן

ועכשיו, אחרי שנתיים וחצי, אתה שלם עם אופן ביצוע המהלך?

"קשה לומר שהצעד היה חיובי, כי התשואות על ההון עדיין מאוד נמוכות. גם רווח של 40 מיליון שקל על הון עצמי של מיליארד שקל הוא תשואה לא מעניינת, בשביל זה לא קונים מניה. אם מציבים תשואה של 4% מול תשואת אג"ח, לא בטוח שהסיכון בכלל שווה".

לא מושך משקיעים

בן אסאייג מתריע על בעיה אמיתית בענף, שדלק ישראל ומתחרותיה ממשיכות להיאבק עמה. "הבעיה עשויה לנבוע מהתחרותיות האדירה בשוק הזה, וגם מהמרווחים הקטנים מאוד שאנו חיים איתם, וכן מנגד, התשומות שלנו הולכות ומתייקרות. ממשלת ישראל באה והורידה את המרווחים ב־20%, כשהפרמטר היחיד שיכולנו לשנות הוא כוח האדם. התשומות שלנו כוללות את כוח האדם, הנדל"ן — שהוא למעלה מ־40% מהמרווח, החשמל, עמלות הסליקה והארנונה. אני לא שולט בדבר מלבד במספר האנשים המועסקים בתחנה. מחירי הנדל"ן השערורייתיים בישראל השתרשרו למחיר הדלק".

לדברי בן אסאייג, חוסר ההלימה בין הגידול בעלות התשומות לקיטון במרווחים, הוא שיוצר תשואות נמוכות. "ביצענו מהלך ענק בחברה, דרמה בכל המובנים, אבל מבחינת התשואה זה ממשיך להיות עסק לא מספיק מעניין עבור שוק ההון".

הרבה חברות על המדף. איפה הקונים?

"יש כאן אתגר גדול. כשמשקיע פלוני, שצריך לקחת 400 מיליון שקל כדי לקנות את סונול לדוגמה, מבין שהתשואה שהוא יוכל להניב עשויה להגיע ל־3%–4% — עליו לחשוב היטב איך להתקדם. זה המצב שבו אנחנו נמצאים היום, אין עודפים".

שוברים לתחום הקמעונאות

בן אסאייג גם לא ממש אופטימי לגבי הבאות. "אני לא רואה את זה משתנה בעתיד הקרוב", הוא אומר. "במהלך שאנחנו עושים כרגע, השבירה ימינה לתחום הקמעונאות ובתי הקפה (רשת ג'ו שאת השליטה בה רכשה דלק בספטמבר 2011 ומאז הכניסה סניפים למרבית תחנות הדלק שבבעלותה — א"ג), יש ערך רב. הפיכת מתחמי התדלוק למשהו שונה, שהוא הרבה מעבר לדלק, יוצרת עודף רווח. בעולם הגז הראשוניות יכולה לייצר עודף רווח בטווח הקצר, וגם תחום התעשייה מהווה אופציה טובה. משם השינוי יבוא. ספק אם ניתן להשיג עוד 2 אגורות ממתחם הדלק. הדלק הוא הלחם והחמאה, וסביבו יש לבנות את הקצפת. אנו מנסים לנצל את הפיזור האדיר של התחנות ולמנף אותו לכיוונים קמעונאיים חדשים, להמציא את עצמנו מחדש".

המחוקק עוקב בדאגה

הצרכנים, אומר בן אסאייג, הם המרוויחים העיקריים מהשינויים. "הרבה מגולגל לצרכן. בשורה התחתונה, המחיר ירד בהיקפים ניכרים. המרווח היה 67–68 אגורות לליטר וכיום הוא זול ב־12–13 אגורות לליטר, שינוי שבהחלט שורשר לצרכן. זה התאפשר כי ההפרש בין המחיר ששילם אזרח מן השורה לבין צי הרכב בדלקנים התכווץ לאגורות ספורות בלבד".

אז המחוקק השיג את המטרה שלו?

"אם זו היתה המטרה היחידה שלו, המחוקק יגיד שהוא השיג אותה. לדעתי, המחוקק עוקב בדאגה אחרי חברות הדלק שמחפשות להחליף בעלות ולא מוצאות בעלים. המצב מעיד על היעדר חוסן בענף ושבו עלולים לחדור אליו גורמים לא רצויים.

"האפקט החברתי הושג, אין ספק. מחיר הבנזין לגברת כהן ירד. הצרכן קיבל את הערך שלו, הפער בין הצרכן הקטן לבין הגופים הגדולים שנהנו מהנחות הצטמצם. מנגד, ישנם סימני שאלה לגבי פני הענף הזה והבעלים שבו בעוד כמה שנים".

כיום יש פחד מהסביבה הרגולטורית?

"אחרי המכה של מרווח השיווק, הרגולטור הרפה לעת עתה מהתחום. אבל לפנינו עומדים כמה מהלכים רגולטוריים נכבדים שמצריכים התארגנות. הפיקוח על הסולר, הדלקן האוניברסלי, תעריפי תשתית, המיסוי הירוק. כל שינוי כזה יכול לזעזע את נקודת שיווי המשקל שבה אנחנו נמצאים".

הרווחיות כיום מייצגת?

"אם כיום ניכר שיפור שנתי של 10–20 מיליון שקל ברווחיות, אני רוצה להאמין שאנחנו יכולים להניע את הספינה הזאת קדימה לתשואות יותר אטרקטיביות. הודענו על חלוקה של דיבידנד (כ־100 מיליון שקל — א"ג), וזה אחרי שלוש שנים שלא חילקנו. זה בהחלט מקור לגאווה — אחרי 1.2 מיליארד שקל של צמצום חוב, אפשר לשתף גם את בעלי המניות בשיפור בעסק".

ואז החברה תחזור להיסחר בבורסה?

"זה כבר תלוי בבעלי הבית שלי".