חיבור חדש בין רווחים לרווחה

רוב מנהלי ההשקעות בגופים המוסדיים לא מנהלים את הכסף. הם קיבלו סימוכין מהאקדמיה שאי אפשר להכות את המדד, וזה מספיק בשבילם כדי לא לנסות"הכות את המדד, וזה מספיק בשבילם כדי לא לנסות"

המגזר העסקי החל להפנים שהתכלית העסקית של חברה מסחרית אינה רק השאת רווחים לבעלי המניות, אלא השאת ערך משותף לבעלי העניין באותה חברה, ובהם העובדים, הספקים, הלקוחות והקהילה. המגזר החברתי מצדו הבין שגם מיזמים חברתיים יש לנהל באמצעות כלים עסקיים: מושג הרווח כבר אינו מילת גנאי, אלא תנאי הכרחי להמשך הפעילות המיטיבה.

החיבור בין המגזרים מציג פתרון אמיתי לכלכלה הנוכחית, שמתאפיינת בפערים הולכים וגדלים. הוא יוצר כלכלה חברתית שמבטאת את רחשי הציבור כפי שעלו במחאה החברתית ושוברת את סדרי העדיפויות: לא עוד עולם עסקים שאחריו נשרכת ההשקעה ברווחה ובחברה, אלא כלכלה וחברה שפועלות יחדיו.

לא רק הציבור הרחב רוצה לראות כלכלה אחרת, אלא גם הדור החדש של הפילנתרופים ואנשי העסקים, שמחפשים משמעות. הם רוצים להיות חלק משינוי תפיסתי אמיתי, ששובר את הכללים המקובלים עד ליצירת סינרגיה בין העולם הקפיטליסטי לסוציאליסטי.

למדוד את התרומה החברתית

שוק ההון החברתי דומה לשוק ההון הקלאסי: שניהם שואפים להשיא תשואה כלכלית באמצעות כלים פיננסיים, ופועלים להתאים את מקורות ההון לצורכי המימון והאשראי של העסקים. בדיוק כפי שחברות מסחריות פונות לשוק ההון הרגיל כדי לממן את צמיחתן על ידי הנפקת מניות, גם שוק ההון החברתי מקנה למשקיעים אחוזי בעלות על העסק, במטרה להחזיר את ההשקעה ולהשיג רווח. אך יש הבדל מהותי: שוק ההון החברתי אינו מתמקד רק בתשואה הפיננסית ומבקש למקסם רווחים, אלא מביא בחשבון גם את הרווח החברתי ודורש למעשה שורת רווח כפולה.

כלים כלכליים מאפשרים כיום לכמת את התשואה החברתית של הפרויקט. כך ניתן הן לייעל את הפעילות והן להציג למשקיעים את ההחזר החברתי על ההשקעה שלהם - בדיוק כפי שנעשה בחברות עסקיות.

אחת השיטות לבחינת התשואה החברתית קרויה SROI, ראשי תיבות של Social Return On Investment - תשואה חברתית על השקעה. השיטה מפתחת מדדים מהימנים לבחינת הערך הכלכלי של משתנים שונים, מהסוג שהכלכלה הפיננסית בדרך כלל אינה מתייחסת אליהם.

לראשונה בישראל יזמה קרן דואליס, קרן הון סיכון להשקעות חברתיות שבראשה אני עומד, הערכה מבוססת SROI לשני פרויקטים המפעילים תוכנית הכשרה מקצועית לנוער בסיכון - במסעדת לילית בתל אביב ובקפה רינגלבלום בבאר שבע. בבדיקה שערכה עמותת נובה נמדדה התשומה כעלות הכשרתו של הנער, והיא הושוותה לתפוקה, שהוגדרה כשינוי הצפוי בהוצאות ובהכנסות המדינה מהשינוי במצבו של הנער.

התוצאות היו מדהימות: עלות הכשרתו של נער בפרויקט עלתה כ־65 אלף שקל, בעוד התועלת השולית של הכשרתו היתה מיליון שקלים: סך החיסכון של המדינה בהוצאות על שיקום וקצבאות בתוספת ההכנסות ממסים שיתקבלו בשל הפיכתו לאדם עובד. מדובר בתשואה של פי 15 - או 1,400% - על ההשקעה. זהו ערך כלכלי משמעותי, שמהווה את ההחזר של בעל המניות על השקעתו. כך, עסקים חברתיים גם מקדמים אוכלוסיות חלשות, גם חוסכים בהוצאות רווחה וגם מגדילים את הכנסות המדינה. בתוכנית הכשרה משתתפים מדי שנה כ־15 בני נוער. איזו תשואה חברתית־כלכלית אדירה ניתן היה לקבל לו נערים רבים יותר היו יכולים ליהנות ממנה.

מיזם החצר הנשית ביפו

הפנסיה חוזרת לחברה

בישראל פועלים כיום מאות מיזמים חברתיים־עסקיים, העוסקים בין השאר בהכשרה מקצועית, טיפול, חינוך ואיכות הסביבה ומייצרים ערך אמיתי, כלכלי וחברתי. אך עדיין אין כאן מבנה חקיקתי התומך בתעשייה ההשקעות החברתיות, כפי שיש בבריטניה ובארה"ב, שם התעשייה מוערכת במיליארדי דולרים.

הממשלה החלה להפנים את השינוי ולהתוות כלים לענף החדש שנוצר. אחת הדוגמאות הבולטות היא ההכרה הממשלתית בקרן דואליס כמוסד ציבורי (עמותה רשומה) - הכרה בכך שעסקים חברתיים יכולים להתמודד עם אתגרי רווחה. כמו כן, לפני כשנה הכריזה הממשלה על הקמת קרן יוזמה חברתית. המטרה היא לחקות את הצלחתה של קרן יוזמה שהניעה את ההייטק הישראלי, כאשר השקיעה בתחילת שנות התשעים כ־100 מיליון דולר בעשר קרנות הון סיכון.

אבל זה עדיין לא מספיק. המדינה צריכה להביא לשילוב כספי ציבור בתעשיית ההשקעות החברתיות, כאשר כספי קרנות הפנסיה וקופות הגמל הם אחד המקורות המתאימים ביותר לכך: הציבור יזכה לתשואה סולידית, וייצא נשכר מהתועלת החברתית של השקעות כאלה. כדי שהדבר יתאפשר על הממשלה לפרוס רשת ביטחון שתבטיח את התשואה בהשקעות החברתיות, כך שהן יוכלו להפוך למנוע כלכלי־חברתי חדש, הזדמנות לספק את כל הצרכים יחדיו.