צבי סטפק: "הסיכון באג"ח גרמניה, ארה"ב וישראל הוא סכנת נפשות"

סוף 2008. המשבר הפיננסי העולמי רק התפוצץ. האג"ח הממשלתיות הארוכות בטווח של 10–20 שנה העניקו תשואה שנתית של 5.5%. במונחים של ינואר 2015, מדובר בתשואה חלומית. האג"ח הארוכות ל־10 שנים של ממשלת ישראל נסחרות היום בתשואת שפל של כל הזמנים, ומעניקות תשואה שנתית של 1.90% לאחר שרשמו זינוק של 3.16% מתחילת 2015.  

בחמש השנים האחרונות האג"ח הממשלתיות הארוכות נעות כמעט רק בכיוון אחד — כלפי מעלה, והאמיצים בקרב המשקיעים שבחרו להחזיק באג"ח במח"מ ארוך שיחקו אותה ובגדול. הסיבה: הבנקים המרכזיים בעולם הפחיתו את הריביות במטרה לתדלק את הכלכלה המדשדשת ולעודד את המשקיעים והצרכנים להוציא את הכסף שנשחק בריבית האפסית בבנק ולצרוך. הריבית האפסית עודדה מעבר מאג"ח קצרות שנתנו תשואה אפסית לאג"ח ארוכות שהעניקו תשואה גבוהה יותר בשל המח"מ הארוך, מה מה שתרם לעליית המחיר שלהן.

מדי שנה, מאז 2009, צפו הכלכלנים ומנהלי ההשקעות כי הריבית האפסית השוררת בשוקי העולם היא מענה זמני למצב לא נורמלי, וכי בכל רגע, הנגידים של הבנקים המרכזיים יעלו את הריביות חזרה. לפיכך, כמעט כל שנה המליצו רוב מנהלי ההשקעות לא להחזיק אג"ח ממשלתיות ארוכות מחשש להפסדי הון. אלא שבחמש השנים האחרונות הריבית פשוט לא עלתה, בעיקר בגלל עומק המשבר הפיננסי העולמי. מנהלי ההשקעות השמרניים, שהיו משוכנעים שהעלאת הריבית נמצאת מעבר לפינה, אכלו את הכובע, בזמן שהאמיצים שבהם קטפו את הפירות.

היום, לאחר שהאג"ח הממשלתיות הארוכות בעולם נמצאות במחירי שיא והתשואה שלהן בשפל כל הזמנים, האם האמירה כי הסיכון הגלום בהן גבוה נכונה, או ששוב התחזיות להעלאת ריבית יתבדו והאג"ח ימשיכו לשבור שיאים חדשים?

צילום: אוראל כהן