דודי ויסמן הגיש בקשה לפירוק השותפות עם שרגא בירן

הסכסוך המשפטי-עסקי בין דודי ויסמן לשרגא בירן, עולה מדרגה: ויסמן הגיש היום (ה') כתב תביעה לבית המשפט המחוזי (מחוז מרכז) לפירוק השותפות בחברת ביילסול שבה מחזיקים כיום בירן (80%) וויסמן (20%), ושבאמצעותה הם מחזיקים בעסקי קבוצת אלון. הידיעה על כוונתו של ויסמן לפנות לבית המשפט פורסמה ב"כלכליסט" לפני כשבועיים.  

בכתב התביעה דורש ויסמן, המיוצג על-ידי עורכי הדין איל רוזובסקי ומור פינגרר ממשרד צלרמאיר, פילוסוף, רוזובסקי, צפריר, טולידאנו ושות', לקבל סעדים להסרת הקיפוח שנוקט בירן כנגדו. בין היתר דורש ויסמן להביא לפירוק השותפות והפרדת השותפים זה מזה, על דרך של חלוקת מניות החברה המשותפת שלהם (השולטת בקבוצת אלון) כדיבידנד בעין ולחלופין ליתן צו המורה על התמחרות (BAMY) ביניהם ביחס לאחזקותיהם בחברה.

ויסמן ובירן, קרובי משפחה, החלו את עסקיהם המשותפים על יסוד יחסי האמון המלאים והיחסים המשפחתיים הקרובים, בשנות ה-70 וה-80. וויסמן היה זה שעמד מטעם השניים בראש החברה המשותפת ומי שהוביל אותה מחברה קטנה שבבעלותה חברת דלק אחת לקונצרן בינלאומי אדיר מימדים, המעסיק למעלה מ-15 אלף עובדים, בעל מחזור עסקים מאוחד בסך של למעלה מ-40 מיליארד שקל.

במשך עשרות השנים ניהלו השניים שותפות מלאה שהובילה לצמיחתו של קונצרן חריג בנוף הישראלי.

ויסמן הוא מי שהוביל את הקונצרן במשך עשרות השנים. לזכותו ניתן לרשום הישגים רבים. בין היתר, הוביל את קבוצת אלון בשנת 1999 (שהיתה באותה העת חברה קטנה) לרכישת חברת דור אלון, ובהמך את דור אלון להשקעה בשותפות תמר.כמו כן, ויסמן הוביל את חברת אלון להקים את החברה השולטת ומפעילה את כביש 6. כל הפעולות הללו בהנהגתו של ויסמן נעשו בהסכמה של בירן.

לטענת ויסמן, בשנת 2011, פרץ סכסוך משפחתי בין בירן ושניים מילדיו, כשזמן לא רב לאחר מכן החל בירן - כחלק מהמאבק בילדיו - לנקוט גם בפעולות שפגעו במארג היחסים המיוחד בינו ובין ויסמן. לטענת ויסמן בתביעה, בשנת 2013, בניסיון לקעקע את יחסי השותפות ומתוך מטרה לנתקו מניהול הקונצרן, שבר בירן את כללי המשחק שנהגו בשותפות מעת הקמתה, הכל תוך הפעלת לחצים ואיומים מצידו של בירן, כי אם לא ייעתר ויסמן לרצונותיו, "יהיה לו גהינום".

ויסמן מתאר בכתב התביעה, דרישות חמורות שהעלה בירן, כי דירקטורים בחברות ציבוריות בקבוצה יפקידו בידו מכתבי התפטרות (כדי שיוכל לכפות עליהם את אופן ההצבעה הראוי בעיניו), תוך איום מפורש שיעשה שימוש במכתבים במקרה שלא יפעלו כרצונו.

לטענת ויסמן, בירן מתעלם מכללי הממשל התאגידי הנוהגים באשכול חברות ציבוריות, בהפנותו דרישות בלתי סבירות. על פי התביעה, סופן של פעולות כוחניות אלה בהן נקט בירן בהדחתו של ויסמן מתפקידו כמנכ"ל אלון ואף התפטרותו מתפקידו כמנכ"ל אלון הריבוע הכחול.

את כתב התביעה חותם ויסמן באמירה, כי "ענייננו נמנה, לדאבון הלב, על המקרים בהם אבד האמון בין בעלי המניות בחברה הפועלת כמעין שותפות, באופן שאינו מאפשר עוד את פעילותה התקינה של החברה המשותפת. במקרה כאמור קמה זכותו של בעל מניות המיעוט לעתור לקבלת סעד הולם".

מימין: שרגא בירן ודודי ויסמן צילום: אוראל כהן עמית שעל

חברת ביילסול הוקמה בשנות ה-70 ע"י בירן ועו"ד אביגדור זיו, והחזיקה בתחנת דלק בפתח תקוה. ויסמן החל לעבוד כשכיר בתחנה עם שחרורו מצה"ל מספר שנים לאחר מכן ועל רקע שביעות רצונות של בירן מתפקודו קיבל 5% ממניות ביילסול המקורית. בהמשך יזם ויסמן והקים 8 תחנות נוספת באמצעות החברה.

ב-1987, עפ"י התביעה, החליטו בירן, זיו וויסמן לשתף פעולה גם בתחום הנדל"ן, בעסקאות יזמיות שהוביל ויסמן - בניית קריית רב בריח ביבנה וחברת שופרסל ביילסול השקעות  בכפר סבא, ולשם כך הקימו חברה חדשה, אחזקות ביילסול. ויסמן קיבל הקצאה ממניות החברהוסוכם כי הוא יפעיל אתהחברה וינווט את עסקיה.

ויסמן טוען בכתב התביעה כי "בירן לא היה מעורב כמעט בנעשה בחברה המשותפת והיה עסוק בענייניו - למעט בהחלטות מהותיות שהתקבלו כמעט כולן בהסכמה, אם באמצעותו ואם באמצעות בנו בועז מטעמו".

ויסמן טוען עוד כי מ-1987 ועד סוף 2013 לא קוימה ישיבה אחת של ביילסול, למרות שעסקיה התרחבו וכיום הם מונים את רשת מגה, תחנות הדלק דור אלון והשליטה בחברת הדלק אלון ארה"ב. ב-1991 חברה ביילסול לקיבוצים להחזקה משותפת באלון חברת הדלק שהפכה לחברת אחזקה מהגדולות בארץ.

על פי טענותיו של התובע, הוא ובירן הקפידו לנהל את ביילסול על יסוד יחסי אמון וקשרים אישיים ומשפחתיים מיוחדים וכל ההחלטות האסטרטגיות התקבלו יחד על ידם בלי קשר לשיעור האחזקות השונה ביניהם, וכי סוכם שויסמן יהיה אחראי לענייני היום יום. ויסמן טוען כי הבקיעים הראשונים ביחסים בינו לבין בירן התגלעו ב-2011. הוא תולה את המניע לכך ב"משבר משפחתי של בירן ובסכסוך קשה בינו לבין שני בניו יפתח וגרשום בירן".

בכתב התביעה נאמר בעניין זה כי "לראשונעה ביקש בירן לשנות סדרי בראשית הנהוגים בחברה 30 שנה, בין היתר כדי להתגונן מפני התביעה שהגישו נגדו ילדיו. השינויים שיזם בירן בחברה המשותפת נועדו גם (כך התברר בדיעבד) לפגוע בבסיס היחסים שנהגו בינו ובין ויסמן".

ויסמן טוען כי בירן החל לדרוש באופן כוחני שהחלטות בנושאים מהותיים תתקבלנה על ידו בלבד, כבעל שליטה בחברה המשותפת, ולהקים אקזקוטיבה פורנאלית שבה יש לו רוב ושתדון בכניסה לעסקאות חדשות ומינוי נושאי מישרה לחברה. לדברי ויסמן, הוא בחר שלא לשבור את הכלים ולא התנגד באופן אקטיבי לדרישות של בירן,מתוך דאגה לגורל החברות המשותפות, והשגת שקט תעשייתי תוך נסיון להימנע מסכסוך מר.

ויסמן טוען כי כל נסיונותיו להביא לרגיעה ביחסים עם בירן עלו בתוהו וכי התחוור לו כי "בירן הוציא אל הפועל תכנית רב שלבית, לקיפוחו של ויסמן ולנישולו מזכויותיו. החל להגיע לישיבות דירקטוריון של ביילסול מלווה ביועצים שאת שכרם דרש כי ביילסול תשלם, ומינה כיו"ר ביילסול את יונל כהן, מנכ"ל מגדל לשעבר, המזוהה עימו באופן מלא. בהמשך מינה את כהן בנציג בלעדי של ביילסול בחברות המוחזקות.

את כשלונה של חברת הנדל"ן רוזבאד, שבה ביילסול משמשת בעלת השליטה ואשר נאלצה להזרים הון רב כדי שתוכל לעמוד בהחזר לבעלי החוב, תולה ויסמן בבועז בירן, בנו של שרגא שלדבריו הוביל את רוזבאד לעסקאות באירופה שרובן ככולן נחלו כשלון וגרמו לחיברה הפסדים של מאות מייליונים. "ההלוואות והשקעת הכספים של ביילסול ברוזבאד בין השנים 2010-2014 הסתכמו בסך של למעלה מ-230 מיליון שקל" מציין ויסמן.