החברה להשבת נכסי שואה נגד אוה"ה: הסכסוך מגיע לביהמ"ש

מחריף הסכסוך בין בעלי המניות של חברת אוצר התיישבות היהודים להנהלת החברה. החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה המחזיקה בכ-17% ממניות אוה"ה והפועלת להשבת נכסים של נספי השואה ומתן סיוע לניצולי שואה נזקקים, פנתה היום למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה להורות לאוצר התיישבות היהודים (אוה"ה) לחלק את מניות בנק לאומי כדיבידנד בעין לבעלי מניותיה. הכספים יועברו לטובת ניצולי שואה נזקקים.  

בכתב התביעה מודגש "שהפניה לסיועו של בית המשפט הינה בעלת דחיפות רבה בשל חובתה של החברה להשבה, על פי חוק, למקסם את שווי נכסיה ולעשות בהם שימוש עבור ניצולי שואה שמספרם הולך ומתמעט; מדובר בכ- 11 אלף ניצולי שואה נזקקים. התביעה בשם החברה הוגשה על ידי משרד עוה"ד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות'.

"בהתאם לחוק על פיו הוקמה ופועלת החברה להשבה - עד לתום שנת 2017 היא אמורה להתפרק וקודם לכן לממש את כלל נכסיה שלא יאותרו להם יורשים, ככל שהדבר ניתן, ומהתמורה לתמוך בניצולי השואה הנזקקים בסכום של 135 מיליון שקל בשנה, ובשנת 2015 - 150 מיליוני שקלים", נאמר עוד בכתב התביעה.

לפני חודשיים דרשו בעלי המניות באוה"ה שלא נמנים על בעלי מניות המייסדים (ההסתדרות הציונית המחזיקה בשליטה בזכויות ההצבעה בחברה) לחלק את מניות הבנק, הנכס היחידי כמעט של אוה"ה, כדיבידנד בעין. זאת על רקע הפער בין שווי המניות הבורסאי לשווי מניות אוה"ה (פער של כ-25%). באוה"ה הצטיידו בחוות דעת משפטית של פרופ' אסף חמדני שקבע כי חלוקה בעין אסורה כיוון שלאוצר התיישבות היהודים אין די רווחים הראויים לחלוקה לפי חוק החברות. מי שהוביל את המערכה והדרישה נגד או"הה היו החברה להשבה וכן חברות הביטוח הראל וכלל.

לפי כתב התביעה, סירוב אוה"ה וההסתדרות הציונית לחלוקת המניות כדיבידנד בעין תאלץ את החברה להשבה למכור את מניותיה באוה"ה, דבר שיסב נזק רב לניצולי השואה הנזקקים, נוכח הדיסקאונט העמוק בו נסחרת מניית אוה"ה.

בכתב התביעה נטען כי "החזקת מניות לאומי ה"כלואות" בידי אוה"ה במשך תקופה כל כך ארוכה, מבלי שיש לה יכולת להשיא מהן ערך מוסף עבור בעלי מניותיה, הביאו לכך שמניותיה נסחרות לאורך שנים בדיסקאונט הולך וגדל ביחס לשווי מניות לאומי. כך, למועד פרסום הדוחות הכספיים האחרונים של אוה"ה (לשנת 2014) לו יחולקו לציבור בעלי המניות הרגילות של אוה"ה, מניות בל"ל שמוחזקות על ידה החזקה פאסיבית, יהא שווי התמורה שיתקבל בידי בעלי המניות ממימוש מניות בל"ל גבוה בכ-50% משווי מניות אוה"ה שבידיו. משמעות הדבר הינה כי אם יבקשו בעלי המניות הרגילות לממש את השקעתם באוה"ה ולמכור את מניותיה, הם יפסידו במצטבר כ-313 מיליוני שקלים ביחס לחלופה של מכירת מניות בנק לאומי על-ידם, לו היו אלה מחולקות להם כדיבידנד בעין".

לפי התביעה, הנזק שייגרם לחברה להשבה לאור חלקה בהפסד האמור הוא כרבע מהסכום האמור - בהתאמה לשיעור החזקתה באוה"ה - קרי כ-77 מיליון שקלים. "המדובר בכ-77 מיליון שקלים שאמורים להגיע לידיהם של 11,000 ניצולי שואה נזקקים, קרי כ-7,000 שקלים לכל ניצול נזקק" נכתב בתביעה.

תביעה (אילוסטרציה) צילום: שאטרסטוק

כתב התביעה מזכיר כיצד "במרץ האחרון כונסה האסיפה הכללית של אוה"ה לבקשת החברה להשבה, כאשר על סדר יומה הצבעה על חלוקת מניות בל"ל בעין. למרות ניסיון של אוה"ה למנוע הצבעה באסיפה הכללית, רוב מוחץ של בעלי המניות הרגילות באוה"ה שהגיעו להצביע (כ- 99%!) קבעו כי יש לחלק את מניות בנק לאומי כדיבידנד בעין. על כן נטען בכתב התביעה, כי כל בעלי מניותיה של אוה"ה - למעט בעלת השליטה בה, ההסתדרות הציונית העולמית - מוחזקים בני ערובה, במצב בלתי מתקבל על הדעת שבו הם מחזיקים במניות של אוה"ה שאינה פועלת להשאת רווחיהם".

לבסוף נטען כי "המסקנה היא כי ההסתדרות הציונית ודירקטוריון אוה"ה פועלים יחד למקסם את טובתם האישית וזאת על חשבון יתר בעלי המניות באוה"ה, ובעניינה של החברה להשבה גם על חשבון ניצולי שואה נזקקים שאינם יכולים ליהנות מהשווי האמיתי של הנכס שאמור להיות מופנה לתמיכה בהם. מניות אלו שקולות לכסף מזומן היושב בקופת אוה"ה ללא כל תועלת כבר שנים רבות, מבלי שישמש לא לטובת אוה"ה ולא לטובת בעלי מניותיה. מניות אלו משמשות כעלה תאנה לאי פעילותה, כהצדקה להחזקת דירקטוריון מנופח (15 דירקטורים) ויקר שחבריו ממונים על-ידי בעלת השליטה בהתאם לאינטרסים האישיים שלה וכפתח לקבלת "פרמיית סחיטה" בעתיד בהסכמת יתר בעלי המניות שיחפצו להימלט מהמלכוד שבו הם שרויים זמן רב בהחזיקם את מניות אוה"ה. רק חלוקת מניות אלו תיתן מענה לדיסקאונט בו נסחרות מניות אוה"ה ולקיפוח המיעוט הזועק בחברה" נאמר בכתב התביעה.

מחברת אוצר התיישבות היהודים נמסר בתגובה: ״זהו עוד צעד קנטרני ומיותר של גוף שמתיימר לסייע לניצולי שואה ובמקום זאת עוסק במלחמות מיותרות. אם כל כך חשוב היה לחברה להשבה לממש את מניות אוצר התיישבות היהודים שהיא קיבלה ללא תמורה, מדוע לא מכרה אותם בבורסה? הרי האופציה הזו עומדת בפניהם בכל עת, אך הם מעדיפים משיקולים זרים לפנות לבית המשפט. גם המספרים המועלים בתביעה על נזק כביכול שנגרם מנותקים מהמציאות ומעידים על חוסר תום. זאת ועוד; הטענה כאילו נציגי החברה להשבה ניסו לבוא בדין ודברים עם ראשי אוה"ה מופרכת.אנחנו סמוכים ובטוחים שבית המשפט יידחה על הסף את התביעה הזו״