סוד העושר הנעלם: אחד בעקבות 7.6 טריליון

גבריאל זוקמן חושב שכל אחד מאיתנו צריך להיות מוטרד מקיומם של מקלטי המס — מדינות כמו שוויץ או איי קיימן שבהן מסתתרים טריליוני דולרים של עשירי העולם, חבויים מעיניהן הבולשות של רשויות המס. כולנו צריכים להיות מוטרדים מסיבה פשוטה: מדובר בגניבה, וכולנו הקורבנות.

"מה שעושות מדינות שמאפשרות לאנשים להתחמק מתשלום מס במדינות שלהם, הוא לגנוב מאנשים אחרים", אומר ד"ר זוקמן (Zucman), מרצה לכלכלה באוניברסיטת ברקלי קליפורניה. "המדינות האלה יוצרות מצב שבו חלק מהאנשים צריכים לשלם יותר, בגלל שאנשים אחרים משלמים פחות. את המסים שאותו שבריר מהאוכלוסייה שהכסף שלו נמצא במקלטי מס מצליח לא לשלם, מישהו אחר צריך לשלם. התוצאה היא מסים גבוהים יותר עליי ועליך - על מעמד הביניים בישראל, באירופה או בארה"ב. לכל מדינה יש, כמובן, זכות לבחור את החוקים שלה ואת שיעור המס שהיא רוצה להטיל, אבל אין שום דרך להצדיק את זה שחלק מהמדינות יעזרו לחלק זעיר של האוכלוסייה לגנוב הכנסות של מדינות אחרות".

גבריאל זוקמן

זוקמן טוען כי לא פחות מ־190 מיליארד דולר כספי מסים היו יכולים להגיע לידי הרשויות ברחבי העולם מדי שנה אם ההון לא היה מוסתר בחשבונות זרים - סכום עתק שהיה יכול לשמש לבניית בתי חולים, בתי ספר או כבישים חדשים. וזה עוד לפני שסופרים את מאות מיליארדי הדולרים שחברות מצליחות לא לשלם במסים באמצעות שימוש מתוחכם במקלטי מס. אבל המספרים האלה מתגמדים אל מול כמות העושר הכוללת שמסתתרת במקלטי המס. לפי החישובים של זוקמן, שזוכים להדים אדירים בעולם בשבועות האחרונים, לא פחות מ־7.6 טריליון דולר מופקדים בחשבונות דיסקרטיים בהרי האלפים או באיים רחוקים, ברוב המקרים מבלי שאף אחד דיווח עליהם.

אל המספרים האלה הגיע זוקמן באמצעות עבודת נמלים מפרכת, שמהווה את הבסיס לרב־המכר שלו "העושר החסר של האומות", שיצא לאור באנגלית בחודש שעבר, תורגם כבר ל־14 שפות ונקרא לפעמים כמו סיפור בלשי מרתק. בזכות הספר והמחקרים החדשניים שלו על חלוקת העושר, הכלכלן הצרפתי הצעיר, בן טיפוחיו של כוכב הרוק הכלכלי פרופ' תומס פיקטי, הפך בן לילה לאחד הכלכלנים המדוברים בעולם, כשהוא עדיין לא בן 29. הממצאים שלו זכו לדיונים נרחבים באכסניות יוקרתיות כמו "פייננשל טיימס" ו"האקונומיסט", והוא עצמו הציג את המחקר שלו לא רק בשורה ארוכה של אוניברסיטאות, אלא גם בבנקים המרכזיים הגדולים בעולם ובפני קובעי מדיניות באירופה ובארה"ב.

זוקמן, כך ניכר בשיחה איתו, חדור תחושת דחיפות. בשנים האחרונות, בין היתר בזכות המחקרים שלו, הפכו מקלטי המס לנושא לוהט שעומד בראש סדר היום של קברניטי הכלכלה העולמית, ושלל יוזמות מנסות להגביל את השימוש בהם. אבל זוקמן חושב שמה שנעשה עד כה לא מספיק. כי מה שעומד על הפרק הוא לא רק כסף, אלא הדמוקרטיה עצמה, וזה גם המסר שהוא מבקש להעביר בראיון ל"כלכליסט". "אם תהיה לציבור הרגשה שמיליארדרים, או אנשים ממש עשירים, יכולים לחמוק לחלוטין מתשלום מסים", הוא אומר, "אז אף אחד לא יהיה מוכן לשלם מסים כדי לממן שירותים ציבוריים כמו בריאות או חינוך. אם מאוד קל לעשירים באמת לחמוק מתשלום מסים, אז החוזה החברתי הבסיסי שלנו נמצא בסכנה".

שאלה של איזון

אל המחקר פורץ הדרך שלו על מקלטי המס הגיע זוקמן כמעט במקרה. "התחלתי את הדוקטורט שלי ב־2009, במהלך המשבר הפיננסי", הוא מספר. "רציתי להבין מה קורה בעולם, והתחלתי להסתכל על נתונים מאקרו־כלכליים בינלאומיים, למשל של קרן המטבע. כשמסתכלים על הנתונים האלה, מיד רואים מאות מיליארדי דולרים שזורמים פנימה והחוצה ממקלטי מס כמו איי קיימן. כמובן שכבר הייתי מודע למציאות הזאת מקריאת עיתונים. אבל כשאתה רואה את זה במידע הרשמי, זה זועק. אני רק רציתי להבין מה עומד מאחורי זרימות ההון האלה. ככה הכל התחיל".

בעידודו של פיקטי, חוקר אי־השוויון הנודע, שהיה המנחה שלו לדוקטורט בבית הספר לכלכלה של פריז, זוקמן החליט לנסות ולצלול אל הנתונים ולגבש מהם תמונה ברורה. בדרך הוא הצליח לפתור את אחת החידות שמטרידות כלכלנים כבר שנים ארוכות: איך ייתכן שבעולם יש יותר התחייבויות מנכסים?

כדי לפתור את החידה, צריך לזכור שבמאזנים חשבונאיים שני צדדי המאזן חייבים להתקזז. ההתחייבויות תמיד מתאזנות עם הנכסים — לכן קוראים לזה מאזן. זה נכון גם ברמה הכוללת: ההתחייבות של חברה א' שצריכה לשלם ריבית, למשל, היא הנכס של חברה ב' שאמורה לקבל את התשלומים. כשמחברים הכל ביחד, כל ההתחייבויות הפיננסיות בעולם אמורות להתקזז עם כל הנכסים הפיננסיים. אבל כשבוחנים את הנתונים הגלובליים, משהו לא מסתדר: בסטטיסטיקות הרשמיות נראה כאילו יש בעולם הרבה יותר התחייבויות מנכסים. למעשה, בעולם חסרים נכסים בשווי 6.1 טריליון דולר. "זה כאילו שחלק מהבעלות על כדור הארץ היתה בידי מאדים", כפי שזוקמן מנסח את זה.

חידת הנכסים החסרים מוכרת לכלכלנים מאז שנות השבעים. זוקמן הוא שמצא את הפתרון. הנכסים הפיננסיים החסרים לא מוחזקים על ידי חייזרים ממאדים. הנכסים החסרים, כל אותן מניות ואיגרות חוב, פשוט רשומים בחשבונות השקעה במקומות כמו שוויץ, ברמודה, לוקסמבורג, סינגפור או פנמה, ולא מדווחים לאף אחד. אל המסקנה הזו זוקמן הגיע, בין היתר, באמצעות הצלבות מתוחכמות של הנתונים הרשמיים של לוקסמבורג, אירלנד ואיי קיימן, שלוש המדינות שבהן רשומות רוב קרנות הנאמנות בעולם, והנתונים הרשמיים של הבנק המרכזי של שוויץ, שבה ממוקם חלק ניכר מחשבונות הבנק שמחזיקים בקרנות האלה. לסכום שזוקמן מגיע אליו, 6.1 טריליון דולר במקלטי מס שמושקעים בנכסים פיננסיים, אפשר להוסיף עוד 1.5 טריליון דולר שמושקעים בפיקדונות, על פי הערכות רשמיות. כך מתקבל הסכום הכולל שעליו מדבר זוקמן: 7.6 טריליון דולר שיושבים בחשבונות בנק במקלטי מס.

7.6 טריליון דולר זה הרבה כסף. למעשה, זה סכום עתק שקצת קשה לתפוס. "האופן הכי סביר לחשוב על המספר הזה", אומר זוקמן, "הוא להשוות אותו לסך כל העושר הפיננסי של משקי הבית בעולם. וכשעושים את ההשוואה הזאת, מגלים ש־7.6 טריליון דולר שווים ל־%8 מכלל העושר של משקי הבית בעולם. כלומר, חלק משמעותי מהעושר העולמי מוחזק במקלטי מס".

מפגינים מוחים נגד מקלטי המס בבריטניה צילום: איי אף פי

"צריך לזכור גם ש־8% הם נתון מצרפי, שמאחוריו מסתתרת מציאות מגוונת. בחלק מהמקומות זה הרבה יותר מ־8%, ובחלק זה קצת פחות. בארה"ב, למשל, בערך 4% מהעושר מוחזק במקלטי מס, ואילו באירופה אנחנו מדברים על 10%. בדרום אמריקה יותר מ־20% מהעושר הפיננסי מוחזק במקלטי מס, ואילו במדינות כמו רוסיה, או רוב המדינות האפריקאיות, יותר מ־50% מהעושר הפיננסי של המדינה מוחזק במקלטי מס. ואלה כבר מספרים ממש גדולים". החזקת חשבון במקלט מס, אגב, אינה אומרת בהכרח שמדובר בהעלמת מס. יכול להיות שהכסף הזה מדווח לרשויות. אבל לפי ההערכות של זוקמן, 80% מהכסף שיושב במקלטי מס אינם מדווחים לרשויות המס, אלא מוחבאים מהן.

כשמביאים בחשבון את כל הכסף שמסתתר במקלטי מס, נפתרות חידות נוספות. למשל, כיצד ייתכן שבחשבון כולל מדינות אירופה, היבשת העשירה ביותר בעולם, נמצאות במינוס? על פי הנתונים הבינלאומיים, מסביר זוקמן, "נראה כאילו יש למדינות אירופה יותר התחייבויות מנכסים. זה מאוד מוזר. אבל כשמנסים לחשב את כל ההון שיש בבעלותן ונמצא בחשבונות Off-Shore (במקלטי מס), ושלא מופיע בנתונים הרשמיים, מסתבר שהמדינות האירופיות הן מלוות נטו". אירופה, מתברר, בכל זאת עשירה.

100 שנה של הונאה שוויצרית

יש מדינה אחת ששבה וחוזרת בסיפור של זוקמן: שוויץ. "זאת המדינה שהמציאה את העסק של ניהול עושר Off-Shore. שוויץ היתה המדינה הראשונה שעשתה את זה, ובמשך הרבה מאוד זמן היא היתה גם המדינה היחידה שעשתה את זה". מדובר בהיסטוריה של כבר כמעט 100 שנה: אחרי מלחמת העולם הראשונה מדינות אירופה עמוסות החובות העלו דרמטית את שיעורי המס, ושוויץ הניטרלית הציעה לבעלי ההון מקלט שבו יכלו להסתיר את כספם. כך נולדה תעשיית הבנקאות השוויצרית המודרנית, שבתחילת הדרך הציעה ללקוחות צרפתים וגרמנים כספות שבהן יכלו להפקיד בחשאי את איגרות החוב שלהם ובהמשך הפכה למרכז פיננסי משוכלל שגם שולח זרועות לכל רחבי העולם.

כיום שוויץ כבר לא לבד. בעשרות השנים האחרונות מאות רבות של מיליארדי דולרים מצאו את דרכם למרכזים פיננסיים כמו סינגפור, הונג קונג ואיי בהאמה. "אבל עד עצם היום הזה", אומר זוקמן, "שוויץ היא מקלט המס מספר אחת בעולם, שבו מוחזק שליש מהון Off-Shore העולמי. שליש מ־7.6 טריליון הדולרים מוחזק בשוויץ". מעבר לזה ההפרדה בין שוויץ ומקלטי המס האחרים היא פעמים רבות מלאכותית. חלק גדול מהנכסים שנמצאים בסינגפור ובהונג קונג, קובע זוקמן בספר שלו, מנוהלים על ידי בנקים שוויצריים, לעתים ישירות מג'נבה וציריך.

"שוויץ היא מקרה שמעניין לחקור אותו", מוסיף זוקמן, "גם בגלל שאפשר ללמוד ממנה על האופנים שבהם הבנקאים התחמקו מהניסיונות הקודמים להילחם במקלטי מס. בגלל שיש לנו מידע טוב לגבי שוויץ, אפשר לראות שבכל פעם, לפחות עד כה, הבנקאים הצליחו לשרוד על ידי מציאת דרכים חדשות להימנע מתשלום מסים ולחמוק מרגולציה".

איך למשל?

"לאזרחים צרפתים היתה כמות משמעותית של הון שהוסתרה בשוויץ, עוד משנות העשרים של המאה הקודמת. ב־1945, אחרי מלחמת העולם השנייה, ארה"ב וצרפת ניסו למסות את ההון הזה, לגרום לו לעזוב את שוויץ ולחזור לצרפת. כחלק ממאמצים אלה הן ביקשו מהרשויות השוויצריות לוודא שההון שמופקד במדינה לא שייך לאזרחים צרפתים. מה שהבנקאים השוויצריים וגם הרשויות עשו הוא לייצר אישורים, בקנה מידה מאוד מאוד גדול, שקובעים שהעושר הצרפתי בשוויץ לא שייך לאזרחים צרפתים אלא לחברות קש שיושבות בפנמה. ככה הם הצליחו לחמוק מהלחץ האמריקאי והצרפתי".

"על התרגיל הזה", ממשיך זוקמן, "הם חזרו כמה פעמים. ב־2005, למשל, האיחוד האירופי השית מס על הכנסה מריבית של אזרחי האיחוד שמחזיקים בחשבון שוויצרי. ובדיוק אותו הדבר קרה. הבנקאים השוויצרים העבירו את הבעלות על ההון הזה לחברות קש שמאוגדות במקומות כמו איי הבתולה או האי ג'רזי, רק כדי לעזור ללקוחות שלהם להימנע מתשלום המס. בארה"ב היתה ב־15 השנים האחרונות מדיניות מאוד שאפתנית שבמסגרתה כל המוסדות הפיננסיים, כולל כל הבנקים השוויצריים, היו אמורים לשלוח אוטומטית מידע לרשויות המס האמריקאיות לגבי ההכנסה והעושר של הלקוחות האמריקאים שלהם. אבל הם לא עשו את זה. מה הם עשו במקום זה? אותו דבר: הם העמידו פנים. 'לא, אין לנו שום לקוחות אמריקאים. יש לנו רק לקוחות מאיי הבתולה, מהאי ג'רזי, וכן הלאה'. חלקם הודו בדיעבד בקנונייה להונות את רשות המסים האמריקאית. וככה זה נמשך ונמשך. זה נמשך כבר כמעט 100 שנה, והגיע הזמן ללמוד מדפוס ההתנהגות הזה".

נדידת רווחי התאגידים

בשנים האחרונות היה זוקמן מעורב במחקרים נוספים שעלו לכותרות, ומנסים למפות את העושר בעולם וחלוקתו. יחד עם פיקטי, הוא הראה איך כמות העושר ממדינות המערב חזרה בעשורים האחרונים לרמות שלא נראו מאז מלחמת העולם הראשונה. ויחד עם פרופ' עמנואל סאאז מאוניברסיטת ברקלי, הוא מצא שהאלפיון העליון בארה"ב מחזיק בלא פחות מ־%22 מהעושר במדינה, כמו ערב השפל הגדול.

לתפיסתו של זוקמן המחקרים האלה קשורים אלה באלה. למקלטי מס, הוא מסביר, יכולה להיות השפעה גדולה על אי־השוויון. "אחד הדברים שקובעים את רמת אי־השוויון בטווח הארוך, כפי שפיקטי מראה, הוא הפער בין התשואה על ההון אחרי מס לבין קצב הצמיחה". זה הטיעון המפורסם של פיקטי, שלפיו אם התשואה נטו על ההון (שאותה הוא מסמן באות r) גדולה יותר מקצב הצמיחה (g), המשמעות היא שבעלי ההון מתעשרים מהר יותר מכל השאר - וזה בדיוק מה שקורה היום.

מקלטי המס, אומר זוקמן, מחריפים את המגמה הזאת: לא רק שבעלי ההון נהנים מהזדמנויות השקעה טובות יותר מהאדם הממוצע, אלא שאלה מהם שמשתמשים במקלטי מס גם לא משלמים עליהן מסים. "אם שבריר מהאוכלוסייה מצליח לשלם שיעורי מס מאוד נמוכים, או לא לשלם מס בכלל על ההון שלו, בגלל מקלטי המס הפער בין r ל־g גדל. עם הזמן יכולות להיות לזה השפעות דרמטיות על ריכוז העושר ולשאלה האם העושר מתחלק באופן שוויוני או שהוא מרוכז באופן קיצוני בידיהם של קומץ בעלי הון. יש השלכות גם על הצמיחה הכלכלית והתפקוד התקין של המוסדות הדמוקרטיים שלנו".

אבל ההון שאותו מחביאים עשירים במקלטי מס הוא לא כל הסיפור. גם תאגידים עושים שימוש נרחב במקלטי מס. התוצאה, לפי, זוקמן, היא דרמטית. "מס החברות נמצא כיום במגמת ירידה עולמית. הוא מניב פחות ופחות הכנסה עבור המדינות יחסית לרווחי החברות". במילים אחרות, רווחי החברות גדלים, אבל כמות המסים שהן משלמות לא גדלה באותה מידה. כתוצאה, "שיעור המס האפקטיבי על רווחי חברות יורד. התפתחות זאת נובעת במידה רבה מכך שחלק עצום, וגדל, של רווחי התאגידים מועברים באופן מלאכותי למדינות שיש בהן שיעור מס נמוך, או שאין בהן מס בכלל, כמו ברמודה ודומותיה".

באופן מדהים למדי, מסתבר למשל שלא פחות מ־55% מהרווחים של תאגידים אמריקאיים מגיעים משש מדינות קטנות שבהן שורר שיעור מס אפסי: הולנד, ברמודה, לוקסמבורג, אירלנד, סינגפור ושוויץ. לפי החישובים של זוקמן, התאגידים בארה"ב לבדה מצליחים להימנע מתשלום 130 מיליארד דולר מסים בשנה. "זה משהו שלפעמים אנשים לא מבינים: מס החברות הוא אחד המסים החשובים ביותר על ההון. אם המס הזה קטן, אם הוא יורד עד לאפס, מדובר בעצם בזכייה עבור בעלי המניות, ויכולות להיות לזה השלכות מאוד גדולות על אי־השוויון"

זוקמן מבקש להדגיש את הנקודה האחרונה: החברות שייכות למישהו. "התאגידים נמצאים כמובן בבעלותם של בעלי המניות, ובעלי המניות, ובעלי ההון באופן כללי, הם אלה שמרוויחים מהירידה במס החברות. צריך לזכור שהאחזקה במניות היא מאוד מרוכזת, אפילו אם מביאים בחשבון אחזקות של קרנות פנסיה וקרנות נאמנות במניות. ולכן יכולה להיות למגמה הזאת תרומה לגידול מאוד משמעותי של אי שוויון בעושר".

השימוש במקלטי מס לא רק מאפשר לחברות גדולות להימנע מתשלום מסים, הוא גם גורם למדינות אחרות להוריד את שיעורי המס שלהן כדי להשאיר את החברות בתחומן. "ככה נוצר מירוץ עולמי אל התחתית", אומר זוקמן. "כל מדינה מרגישה שהיא צריכה להוריד את המסים שלה או להציע תקנות חריגות עבור סוגים מסוימים של רווחים או סוגים מסוימים של חברות. זה נהדר עבור בעלי המניות של החברות האלה, אבל מנקודת המבט של החברה ככלל, של העולם כולו, פחות ברור שזה דבר טוב. למעשה, אני חושב שזה די רע, בגלל ההשפעה על אי־השוויון".

אליטות עם לב חם

בשנים האחרונות, כפי שזוקמן עצמו מציין בספר שלו, היתה התקדמות במאבק העולמי נגד העלמות מס. ב־2010 העבירה ארה"ב חקיקה שמחייבת בנקים זרים להעביר אליה אוטומטית מידע על חשבונות של אזרחים אמריקאים, וחקיקה דומה אמורה להיכנס לתוקף במדינות ה־OECD בשנים הקרובות. זוקמן רואה בכך התקדמות אדירה, אבל מבחינתו, מדובר רק בתחילת המאבק נגד מקלטי המס. "למרבה הצער, בכל נושא מקלטי המס יש פער גדול בין ההצהרות של קובעי המדיניות, 'אנחנו מאוד רציניים, וזה יהיה הסוף של מקלטי המס', לבין הפעולות, שהן בדרך כלל מאוד נאיביות, חלשות, ומסתמכות על הרצון הטוב של אותם האנשים בדיוק שמרוויחים מהעמימות הפיננסית, שמתעשרים על ידי סיוע להעלמת מס. ואני חושב שזה חייב להיפסק. אנחנו צריכים לשנות את האופן שבו אנחנו מתמודדים עם הבעיות האלה".

כמו למשל?

"במקום סתם להסתמך על האינפורמציה שהבנקאים במקלטי מס מוכנים להעביר, בוא ננסה למדוד את העושר באופן שלא תלוי במה שהם מוכנים לגלות לנו. באופן ספציפי, ניתן לעושת את זה על ידי הקמת מרשם פיננסי עולמי". בחזון של זוקמן יוקם מרשם פיננסי שבו יפורט בדיוק מי הבעלים של כל מניה, איגרת חוב וקרן נאמנות - בדומה לאופן שבו הבעלות על נכסי נדל"ן רשומה היום - וכך הרשויות לא יצטרכו להסתמך על דיווחיהם של מקלטי המס. וזה לא הכל. זוקמן מציע למדינות העולם להפוך לאגרסיביות יותר, ו"להטיל סנקציות ועונשים מוגדרים היטב על מדינות, מוסדות פיננסיים ובנקאים שלא מצייתים לחוק הבינלאומי". אחרי הכל, הוא מזכיר, מדובר במדינות די קטנות, שהעולם יכול לכפות עליהן את רצונו. "איי קיימן הם רק כמה איים לא גדולים במיוחד. ג'רזי הוא אי לא גדול. לוקסמבורג היא מדינה לא גדולה, ואפילו שוויץ לא כל כך גדולה. יש דרכים להכריח אותן לשתף פעולה, ולהפסיק את העסק הזה".

יש מי שמטיל ספק ביכולת המצב להשתנות, ולו בגלל שמי שמרוויח ממנו הם אנשים רבי־העוצמה שיכולים לנסות לסכל כל ניסיון לשינוי. זוקמן חושב אחרת. "אני לא קונה את הטיעון שלפיו 'האליטות שלנו מושחתות ושום דבר לא יקרה'. נכון, יש אליטות שמרוויחות מהמערכת הזאת. אבל אני חושב שרוב האליטות, כמו גם רוב האנשים העשירים, מורכבות מאנשים ישרים, שמשלמים את המסים שלהם. אני לא פסימי לגבי היכולת להתקדם. תסתכל על ההיסטוריה, אפילו על ההתפתחויות האחרונות. לפני חמש או עשר שנים, אם היית שואל כל מומחה מס שהוא, 'האם אתה חושב שזה ריאלי לצפות להחלפה אוטומטית של מידע בנקאי?' - כולם, כל האנשים ב־OECD, כל עורכי הדין שמתמחים במיסוי, היו אומרים לך 'זה בלתי אפשרי. זה אף פעם לא יקרה. זה אוטופי. שום דבר לא משתנה, ושום דבר לא יכול להשתנות'. ועכשיו זה הופך למציאות. כך שדברים משתנים, דברים קורים, אפילו בתקופות זמן קצרות יחסית. וה נותן הרבה סיבות להיות אופטימי".