סלינגר משהה את היתר השליטה לפוסון בהפניקס

"גם ככה התהפכה לסלינגר הבטן בשל מתן היתר שליטה לחברה סינית בכספי פנסיה ישראליים", סיפר גורם באוצר והעריך שכבר בתחילת השבוע תוציא סלינגר דיווח בנושא. בינתיים הסתפקו בפיקוח באמירה כי ההיתר "ניתן לאדם ולא לחברה" — מה שמבהיר כי מי שקיבל את ההיתר הוא גואו עצמו, ולא קבוצת פוסון. זו הפעם הראשונה שנשמעת התבטאות כזאת מהפיקוח — שלפיה היתר שליטה ניתן אישית ולא לחברה.

ל"כלכליסט" נודע כי ביום שישי שעבר, 4 בדצמבר, נפגש גואו בלונדון עם בעל השליטה בהפניקס יצחק תשובה וסיכם עמו שפוסון תקבל הנחה נוספת, זניחה כמעט, על מחיר החברה. דובר על הנחה בגובה הריבית השנתית מאז נחתמה העסקה בינואר ועד השלמתה בימים הקרובים. הפגישה החליפה ביקור שתכנן גואו לערוך בארץ, שבמהלכו היה אמור להיפגש עם גורמים פוליטיים, לחתום על עסקת רכישתה של חברת הקוסמטיקה אהבה ולקבל את היתר השליטה בהפניקס. טרם התברר מדוע הועברה הפגישה ללונדון, ותשובה היה ככל הנראה איש העסקים המערבי האחרון שפגש את גואו.

מלונדון היה אמור גואו לטוס לארה"ב, שבה רכשה פוסון את חברת הביטוח איירונשור במאי האחרון תמורת 1.84 מיליארד דולר, אבל במקום זה טס להונג קונג ומשם לשנגחאי, ושם נראה בפעם האחרונה בחברת שוטרים בשדה התעופה בעיר.

מסייע למשטרה בחקירה או נחקר בעצמו

ביום חמישי בערב פרסם האתר הפיננסי הסיני קאישין כי גואו אינו משיב להודעות הטלפוניות שלו, וכי החברה מטפלת בכך. עוד דווח כי מנכ"ל פוסון ליאנג שינג'ון ניסה ליצור קשר עם היו"ר באמצעות הודעת סמס ולא קיבל תשובה. למחרת בבוקר הודיעה פוסון לבורסה בהונג קונג כי עקב מידע רגיש שהגיע אליה היא משהה את המסחר במניותיה בבורסה. איגרות החוב של החברה צנחו ביותר מ־10%.

צילום: בלומברג

למחרת כבר התפרסמו בכלי התקשורת ידיעות כי גואו מוחזק בידי המשטרה הסינית, ובשישי בערב פרסמה פוסון הודעה כי הוא מסייע למשטרה בחקירה של פרשה מסוימת.

באוגוסט דיווח העיתון "וול סטריט ג'ורנל" שגואו נחשד בהענקת טובות הנאה לבכיר בחברה ממשלתית סינית לפני 12 שנה בתמורה להטבות שקיבל. בהודעתה כתבה פוסון כי הוא ימשיך להיות מעורב בהחלטות של החברה בשלב זה באמצעות צדדים שלישיים. כל הניסיונות ליצור קשר עם מחלקת המדיה של פוסון לא נענו.

גואו (48) מכונה גם 'וורן באפט הסיני', והונו האישי נאמד ב־7.8 מיליארד דולר. הוא הקים את פוסון ב־1990 עם שלושה שותפים שלמדו עמו באוניברסיטת שנגחאי. החברה החלה את הפעילות העסקית שלה בתחום הנדל"ן והתרופות והתפתחה לתחומים נוספים. כיום היא אחת החברות הפרטיות הגדולות בסין ועסקיה חובקי עולם. בשנה שעברה רכשה את רשת קלאב מד תמורת מיליארד דולר, ואת בניין צ'ייס מנהטן בניו יורק בכ־600 מיליון דולר. שליש מעסקיה הם בחברות ביטוח בארה"ב, גרמניה, אנגליה, פורטוגל ובמדינות אחרות. פוסון נסחרת בהונג קונג לפי שווי שוק של כ־19 מיליארד דולר, בבורסה שנחשבת לשקופה יחסית לבורסות במזרח.

גואו עצמו נחשב לאיש מפתח בכלכלה הסינית ולאחד השגרירים הבולטים שלה במערב, כמי שמבצע את עיקר השקעותיו מחוץ לסין. בחודשים האחרונים יצא נשיא סין שי ג'ינפינג למאבק גלוי נגד השחיתות במדינה (ראו מסגרת), ובמסגרתו נעצרו עשרות אנשי עסקים, ובהם גם סגן יו"ר ברייט פוד — החברה הממשלתית שרכשה את תנובה — שבינתיים נכלא.

מעמדו של גואו שונה מזה של הפקידות שמנהלת חברות ממשלתיות כמו ברייט פוד, שכן הוא היו"ר של חברה פרטית שלה אחזקות בחברות בינלאומיות רבות. לכן הממשל הסיני עשוי להעניק תמונה ברורה בנוגע למצבו, לעומת חוסר הבהירות שאפיין מעצרים אחרים. גם סביר להניח שהדיווח של פוסון, שלפיו גואו מסייע למשטרה בחקירה ולא נחקר בעצמו, עבר אישור של הממשל הסיני. השאלה הגדולה היא אם הוא יופיע שוב, ומתי. אם זה יקרה ממש בזמן הקרוב, הסערה הזאת עשויה לחלוף.

מו"מ של שלוש שנים עשוי לרדת לטמיון

פוסון אמורה לשלם לקבוצת דלק 1.8 מיליארד שקל תמורת כל מניותיה (52%) בהפניקס. בדלק קיבלו בהלם את הידיעות על היעלמו של גואו ועל האפשרות שהעסקה, שכבר נגעה בקו הסיום, לא תצא לפועל. המצב הזה מטריד את בעלי השליטה, שכן הפניקס מצויה על המדף זה שלוש שנים. המו"מ שנערך עם משפחת קושנר מניו יורק ב־2014 לא הבשיל לעסקה לאחר שקושנר ביקש הנחה. בשוק ההון העריכו כי תשובה יתקשה למצוא רוכש נוסף, ואכן גם המחיר שסיכם עליו עם פוסון היה פשרה מבחינתו.

דלק מנסה למכור את הפניקס כחלק מדרישות החוק לצמצום הריכוזיות במשק, המחייב בין השאר הפרדה בין אחזקות ריאליות לאחזקות פיננסיות מהותיות, וכן כחלק משינוי האסטרטגיה למיקוד בתחום חיפושי הגז והנפט.

למקרה של פוסון עשויות להיות השפעות על מכירת כלל ביטוח שבשליטת קבוצת אי.די.בי של אדוארדו אלשטיין, ועל כן גם היא מחויבת להימכר במסגרת חוק הריכוזיות. בהליך המכירה שנכפה על אלשטיין יש שלוש מתמודדות — כולן סיניות. סלינגר יכולה לפסול גם אותן, אבל אז עשוי אלשטיין לפנות לערכאות ולטעון שמצד אחד המדינה מאלצת אותו למכור, ומצד שני פוסלת לו רוכשים פוטנציאלים.