חגי בדש לא מחכה לאקזיט של זהבית כהן בפסגות

 חגי בדש, מנכ"ל בית ההשקעות פסגות, יעזוב את תפקידו לאחר ארבע שנים בתפקיד ו־16 שנים בבית ההשקעות. בדש הודיע למנהליה של קרן אייפקס, המחזיקה בשליטה בבית ההשקעות פסגות, כי בכוונתו לעזוב את התפקיד כבר לפני כמה שבועות וכי הוא צפוי להישאר בתפקידו עד לסוף השנה הקרובה ועד שיימצא לו מחליף.

אף שהפרישה של בדש הפתיעה רבים מהשחקנים בשוק ההון, מי ששוחח איתו בשנים האחרונות הבין שבדש בא לקדנציה אחת ולא כדי להישאר בפסגות שנים רבות. אלא בעוד ההערכה הרווחת היתה כי בדש יישאר בתפקידו עד למכירת פסגות על ידי קרן אייפקס, מכירה שצריכה להתבצע בשנים הקרובות, הפתיע המנכ"ל ופרש לאחר שבית ההשקעות שבראשו הוא עומד מסיים את אחת השנים המוצלחות שלו.

למה החליט בדש לפרוש דווקא עכשיו, למה העיתוי עבור פסגות וקרן אייפקס הוא בעייתי במיוחד, ועל מה בדש מוותר בדרך ולמה? הנה הניתוח של "כלכליסט" לאירוע המדובר ביותר בשוק ההון אתמול.

1. ארבע שנים של יציבות שלטונית

מבחינת בדש תזמון הפרישה הוא כמעט מושלם. פסגות מציג תוצאות שיא. היקף הנכסים שהוא מנהל זינק מ־140 מיליארד שקל ערב כניסתו לתפקיד ל־190 מיליארד שקל היום. ה־EBITDA, הנתון שאליו נוהגים קרנות כמו אייפקס להתפלל לפחות פעמיים ביום זינק בתקופתו מ־270 מיליארד שקל ל־390 מיליארד שקל (עלייה של 45%) ובית ההשקעות חווה ארבע שנים של יציבות שלטונית, לאחר שנתיים שבהן ידע בעיקר טלטלות. החל מחקירה מסועפת שערכה רשות ניירות ערך, שבוודאי לא הוסיפה למוניטין של פסגות, וכלה במינויו שלא צלח של מנכ"ל (רונן טוב) ושהותירו את בית ההשקעות במצב שביר.

כל אלו נתמכו בשנות גאות בשוק ההון שלא בטוח כלל שיחזרו בשנים הקרובות, אם לשפוט על פי פתיחת השנה הסוערת שחווים שוקי ההון בארץ ובעולם. מבחינת אייפקס לעומת זאת מדובר בעיתוי גרוע. בדיוק כשהקרן רוצה שקט תעשייתי, כשהיא מתחילה לחשוב על חיפוש קונה או לצאת בהנפקה, השדרה הניהולית מזדעזעת. רק בחודש שעבר חשף "כלכליסט" את דבר עזיבתו הדרמטית של מנהל ההשקעות הראשי של הגמל אמיר גיל, שערק לאקסלנס אחרי שהשיג לפסגות את ההובלה בתשואות הגמל בשלוש השנים האחרונות. אליו מצטרף כעת גם בדש. בבית ההשקעות מדובר בשני תפקידי מפתח. מנהל ההשקעות אחראי על התשואות. המנכ"ל אחרי לראות שהתשואות מתורגמות להכנסות. מנכ"לית אייפקס זהבית כהן תצטרך לפעול ומהר כדי להרגיע את הרוחות ולשדר יציבות והמשכיות.

2. הוויתור על האופציות

בדש אמרנו, עוזב בשיא, אבל על מה הוא מוותר בדרך? כהן ריפדה אותו בחבילת אופציות יפה וההערכות בשוק מדברות ששוויין עומד על 25-10 מיליון שקל. גם אם מדובר ברף התחתון, לכאורה מדובר בוויתור על מיליונים רבים שהיה זוכה להיפגש עמם אם היה מחכה ליום שבו יימכר פסגות. וויתור על סכום שכזה הוא לא טריוויאלי ויכולות להיות לו כמה סיבות. הראשונה היא שעלות שכרו של בדש בפסגות עמדה על 9-5 מיליון שקל בשנה, לכן האופציות שלו שוות שכר של כמה שנים ספורות. גם זה כסף, אפילו בשבילו, אבל אם שמים את הוויתור הזה אל מול הסיכונים למוניטין שלו שעלול להיסדק במקרה שבו התוצאות יורעו והוא ייאלץ לעזוב בקולות צורמים, כנראה שבדש מעדיף את האפשרות הראשונה. הסיבה השנייה, והמעניינת יותר, היא שיש כאן אולי איתות של בדש לכך שמחיר המימוש של האופציות שלו הוא כנראה כזה שלא מצדיק את הישארותו.

אם אלו הונפקו במחיר שקרוב אפילו למחיר המפולפל של 2.7 מיליארד שקל שבו רכשה אייפקס את השליטה בפסגות, כנראה שבדש בעצמו ספקן באשר ליכולת של איפקס למכור את בית ההשקעות ברווח משמעותי שירפד גם לו עוד קצת את הכיס. ואם המנכ"ל לא מאמין שניתן יהיה לצאת כאן ברווח גדול, בעיית העזיבה של בדש היא הקטנה שבבעיותיה של אייפקס.

מימין: כהן ובדש. המנהלת שריפדה את המנכ"ל בחבילת אופציות יפה בשווי מוערך של 25-10 מיליון שקל צילום: אוראל כהן

3. רשימת המועמדים להחלפה מתעדכנת

אחרי שהוכו בהלם מהודעתו של בדש, הפכו אתמול פעילי שוק ההון בשאלה המתבקשת: מי יחליף אותו? אם יש משהו שכהן למדה על בשרה באחזקה שלה בפסגות הוא שלמנהל מבחוץ לוקח הרבה זמן להתאקלם בבית ההשקעות. כשכהן החליפה את רועי ורמוס, אחד המנכ"לים הקודמים בפסגות, ברונן טוב, היא זעזעה את המערכת. כהן חשבה שכמו בתנובה אפשר להביא מנהל שבזבנג וגמרנו יעלה דמי ניהול ויציף לה ערך. אוי, כמה שהיא טעתה. השילוב הקטלני של טוב, בחור ראוי שנכנס לגוב האריות של עולם בתי ההשקעות, יחד עם מעורבות יתר של כהן עשו נזק גדול לתדמית ובהמשך לתוצאות של בית ההשקעות.

העובדים איבדו מגאוות היחידה שלהם והחלו לפזול החוצה, והזוהר של פסגות כבית השקעות מוביל דעך. כהן הבינה את זה ועשתה את אחד המהלכים המבריקים כשמינתה את בדש, שניהל את חברת הגמל, להחליף את טוב. בדש צמח מבפנים וזוהה עם ורמוס. הוא השכיל לקדם מנהלים מתוך הבית ולהחזיר לפסגות את אמון העובדים. אם כהן תחזור ותעשה את הטעות של הבאת מנהל חיצוני היא עלולה להרוס את מה שבדש עמל לבנות מחדש בעבודה קשה ובתזמון הגרוע ביותר – כשהמערכת עובדת כמו מכונה משומנת.

כדי שהעסק ימשיך לתקתק, במיוחד כשאייפקס מפנטזת למכור את פסגות במחיר שיתקרב לתמחור המפולפל שבו נרכש – 2.7 מיליארד שקל – היא צריכה לקדם מנהל מבפנים. טל קדם, מנהל המכירות הראשי של פסגות ומקורב לבדש, הוא המועמד האידיאלי לשמור על הגחלת. חבל לתקן את מה שלא מקולקל. לעומת המועמד הפנימי, רשימת המועמדים החיצוניים – חלקם מטעם עצמם – כבר החלה לזרום למערכות העיתונים. בהם ניתן למצוא את דב קוטלר, לשעבר מנכ"ל ישראכרט ובית ההשקעות הכושל פריזמה, ויעל אנדורן לשעבר מנכ"לית האוצר ומנכ"לית עמיתים.

ועוד משהו: לבחירה של מנהל חיצוני, בכל ארגון יש מסר עבור אלו הנותרים בו. במיוחד אם הבחירה במנהל חיצוני אינה על רקע משברי: לכולכם יש תקרת זכוכית וכשזה מגיע לעמדת המנכ"ל נמצא כבר מישהו מבחוץ שיעשה את העבודה.

דב קוטלר (מימין) וטל קדם, בין המועמדים להחלפתו של בדש ואמיר גיל, שערק במפתיע מפסגות לאקסלנס צילומים: צביקה טישלר, בועז אופנהיים, גיא חמוי

4. לא נראה שבדש יאפסן את העניבה

מעבר לוויתור של בדש על האופציות, בדש עוזב, כבר אמרנו, משרה מכניסה ובעלת השפעה. מנהלים רבים בשוק ההון שמתקנאים בשכרו של בדש תהו אתמול כיצד הסכים לוותר על שכר המיליונים. אלא שבדש הוא איש מחושב ומדויק. את השכר של 2016 הוא ייקח גם ייקח, שכן תאריך העזיבה הרשמי הוא ב־2017. הוא גם מתכנן להקים קרן השקעות כפי שאצרו אתמול הודעות מקורביו. מה אכפת לו לשבת קצת מחוץ לאור הזרקורים כשבאמתחתו קורות חיים מעולים שממתינים – בנחת יש לומר – למשרת מנהל של בנק גדול שעליה הוא חולם. אבל מי שמכיר את בדש יודע שמדובר באיש שחי, נושם והולך לישון כמנהל. הוא פשוט מת על זה והתוצאות העידו שהוא גם די טוב בזה. מעתה ועד ליום שבו יעזוב רשמית את התפקיד שמו של בדש, הרשו לנו לנחש, יככב כמועמד לפחות לחלק מהתפקידים הבכירים שיתפנו במשק. קשה מאוד לדמיין את בדש מניח בצד את העניבה, עולה על ג'ינס ופותח משרד קטן בהרצליה פיתוח. מי שמכיר אותו יודע שהרבה יותר הגיוני לדמיין אותו כמנהל של איזה בנק. אבל מי יודע? אולי ארבע שנים אינטנסיביות כמנכ"ל פסגות, עוד כמה מיליונים בכיס ובמיוחד ארבעה ילדים עשו לו איזה סוייץ' בראש. נחיה ונראה.