פרויקט כלכליסט
פריון: הכירו את הסיבה לשכר הקפוא שלכם
שכרם של המנהלים הבכירים יורד בהתמדה בשנים האחרונות, וכך גם הפער לעומת שכרו של העובד הממוצע. אבל השינוי לא נובע משיפור במצב העובדים: ישראל מתקשה להיחלץ מהמלכודת של הפריון הנמוך, שוק התעסוקה מציע בעיקר משרות בשכר נמוך והכלכלה לא מבטיחה עלייה ברמת החיים בקצב מערבי. "כלכליסט" מציג: כך הפריון הנמוך גורם לשכר לדרוך במקום
07:0021.04.16
פרויקט "פי" השנתי של "כלכליסט", שבוחן את נתוני השכר ב־100 המעסיקות הגדולות ביותר בין החברות הציבוריות בישראל, חושף כיצד המשק הישראלי מתקשה להיחלץ ממלכודת הפריון הנמוך - וסוחף אחריו את שוק התעסוקה. בחמש השנים שבהן הפרויקט נערך, מספר העובדים בענפי המסחר והשירותים עלה בכמעט 20%, אולם השכר באותם ענפים עלה באותה תקופה רק ב־10.8%.
לקריאת כל הכתבות בפרויקט:
מה יקרה אם הגבלת השכר תורחב לכל המשק
"יש מנהלים שירגישו רע אם לא ישתכרו שכר מסוים"
לעומת זאת, בענפי התעשייה שמייצרים יותר ומתגמלים את עובדיהם הרבה יותר טוב, עלה מספר העובדים באותן חמש שנים בפחות מ־10%. התוצאה: המשק לא מתקדם, הפריון לא משתפר, יותר ויותר עובדים מועסקים במשרות לא יצרניות שמכניסות להם פחות כסף - והשכר עומד במקום.
הדאגה ממצב המשק עלתה גם בסקירה הארוכה, 211 עמודים, שפרסם בנק ישראל בתחילת החודש. "הפריון הכולל לא עלה בארבע השנים האחרונות", כתב הבנק ופירט את הסיבות, "תופעה זו משקפת בעיקר ניצולת נמוכה של גורמי הייצור, בפרט של ההון הפיזי: מצב שבו הון פיזי קיים אינו מנוצל במלואו. ייתכן שההאטה בפריון נובעת גם מכך שהתעסוקה והפעילות מתרחבות לאוכלוסיות ולענפים שמתאפיינים בפריון עבודה נמוך יחסית".
השורות האלה לא נשמעות דרמטיות מספיק, רק משום שהן כתובות בשפה של כלכלנים. בעברית הן אומרות דבר פשוט: מאז 2011 יש במשק הישראלי יותר עובדים, מכונות, משאיות, מחשבים, בניינים, משרדים וכלים אחרים לייצור ומכירה - אבל המשק מייצר פחות ממה שהיה אמור לייצר. משהו מונע מהתוספות הללו לממש את פוטנציאל התפוקה. משהו מושך את המשק הישראלי למטה ואיתו את רמת החיים של כל העובדים.
ובמילים הקצרות והיבשות, הבנק גם תיאר את התהליך המסוכן של המשק: הוא אכן צומח ומתרחב, אבל במקומות שבהם התפוקה נמוכה והשכר נמוך, ולא במקומות שמייצרים ערך גבוה ושמשלמים היטב לעובדים.
המערך הכלכלי הזה בא לידי ביטוי בתלוש השכר של העובד הישראלי הממוצע. השכר הריאלי - כלומר השכר שמפחיתים ממנו את עליית האינפלציה ומודד כמה העובדים יכולים לקנות עם הכסף שלהם - צמח בכל שנה בין 2000 ל־2015 ב־0.6% בלבד. אפשר גם להסתכל על זה כך: שכר של 10,000 שקל ברוטו בחודש ב־2000 שווה היום 10,980 שקל בלבד. הנקודה החיובית היא שבארבע השנים האחרונות נרשמה עלייה של כ־6% בשכר הריאלי הממוצע. אבל צריך לזכור שבמשך שנתיים היתה אינפלציה שלילית, ולכן קשה להסיק מכך שהיתה העלאה אמיתית בשכר כתוצאה משינויים חיוביים במשק.
המציאות, כפי שמשתקפת מהדו"חות הכספיים של 100 החברות הציבוריות שמעסיקות יחד כ־320 אלף עובדים - עשירית מאוכלוסיית השכירים - מאששת את החשש שבנק ישראל מתאר. פרויקט "פי" השנתי מודד את הפער בין מקבלי השכר הגבוה ביותר באותן חברות לבין העובד הממוצע, ומאפשר הצצה אל נבכי תלושי השכר של העובדים והבכירים בישראל כבר בפרספקטיבה של חמש שנים: אז למה השכר שלנו בקושי עולה?
סיבה 1
אנחנו עובדים יותר במקומות שמשלמים פחות
בדו"ח של בנק ישראל נכתב שהתעסוקה והפעילות הכלכלית מתרחבות לאוכלוסיות וענפים שמתאפיינים בפריון עבודה נמוך. החלק הראשון מתייחס לכך שקבוצות ואנשים בגיל העבודה שעד כה לא יצאו לעבוד החלו לעבוד, כשהכוונה בעיקר לגברים חרדים ונשים ערביות - מה שמסביר את הגידול בשיעורי התעסוקה בישראל בשנים האחרונות. החלק השני הוא הבעייתי ביותר, כי הוא מראה שאותן אוכלוסיות נכנסו לעבוד בחברות וענפים שהפריון בהם נמוך מאוד, ומכאן שהשכר בהם נמוך מאוד.
בנק ישראל מתייחס למעשה לשנים שבהן מתנהל פרויקט "פי" של "כלכליסט", מאז 2011. ואכן, בחברות שבדקנו שמשתייכות לענפי המסחר והשירותים, מספר העובדים גדל ב־19.45% ועלות השכר הממוצע עלתה ב־10.8% ל־7,960 שקל בחודש. מנגד, הצמיחה בחברות שמשתייכות לענפי התעשייה היתה הפוכה: עלות השכר גדלה הרבה יותר, ב־16%, והגיעה ל־17.4 אלף שקל בחודש, יותר מפי שניים מענפי המסחר והשירותים. אולם מספר העובדים בחברות התעשייה גדל רק ב־8.6% בלבד. למעשה, לתחום התעשייה בארץ נכנסים אפילו פחות עובדים ממה שמופיע בדו"חות הכספיים, כי חלק מהגידול הוא בעובדים בחו"ל.
איך כל זה קשור לפריון? מחקר של בנק ישראל מצא שהפריון לעובד בענפי המסחר והשירותים (כולל ענף הפיננסים) קטן ב־10%–30% מהממוצע ב־OECD. והכיוון אינו חיובי: בשנים האחרונות הפער בינינו לבין המדינות המפותחות רק מתרחב. עוד התברר שהבעיה הזאת פוגעת בעיקר בענפים המקומיים שאינם מיועדים ליצוא. לעומת זאת, בענפים שמיועדים ליצוא, הפריון גבוה ותחרותי לעומת מדינות המערב המפותחות.
איור: דניאל גולדפרב הבעיה היא שלא מדובר בנתון סטטיסטי בלבד, אלא בבעיה אקוטית למשק הישראלי כולו. ראשית, הענפים שמתפתחים בקצב גבוה יותר הם הענפים שבהם הפריון נמוך וכפי שאנחנו רואים כבר עכשיו, יש קשר בין רמת הפריון לרמת השכר. כאשר הפריון של העובד הישראלי מפגר אחר מקבילו במערב ובמרחק שרק הולך וגדל, גם השכר של העובד יפגר יותר ויותר אחר המערב, ואיכות החיים של כולם נפגעת, על אף שיש קבוצה שמצליחה להסתכל למערב בעיניים.
סיבה 2
התוספות הולכות לביטוח לאומי במקום לברוטו
עם הטיעון עד כה יש לכאורה בעיה. איך יכול להיות שעלות השכר עולה בקצב גבוה הרבה יותר מאשר השכר שמופיע בתלוש? התשובה היא ככל הנראה שבשנים האחרונות העלתה המדינה את העלויות של התנאים הסוציאליים שלא באים לידי ביטוי בברוטו, ולמעשה יצרה מצב שבו העלויות הנוספות שהמעסיקים מוכנים או יכולים לשלם לעובדים הופנו למקומות אחרים - חשובים גם הם - אבל כאלו שלא מקבלים ביטוי בתלוש של העובד.
לדוגמה, מאז 2013 עלו דמי הביטוח הלאומי שהמעסיק מפריש על חשבונו בשם העובד בשיעור של 1.35%, ועלות המעסיק להפרשות לפנסיה בתחום המסחר והשירותים עלתה מכוח צו פנסיה חובה בכ־1.5% (בתעשייה ההפרשות היו גבוהות יותר ונשארו באותה רמה).
אין זה אומר שהשכר ברוטו בענפי המסחר והשירותים לא עלה כלל, אלא שהעלייה לא נגרמה בהכרח מהיצע וביקוש בשוק התעסוקה, אלא בשל כיפופי ידיים ברמת הפוליטיקה הארצית שהביאו לכך ששכר המינימום עלה. העלאת שכר המינימום השפיעה באופן דרמטי על הענפים בהם משלמים אותו או שכר קרוב אליו. כלומר, ענפי המסחר והשירותים. ביולי 2011 עלה שכר המינימום ב־5%. גם ב־2012 עלה שכר המינימום בשיעור דומה. ב־2014 עלה שכר המינימום ב־8%. כל עלייה כזו גורמת למשתכרים מעל שכר המינימום להעלות את שכרם בהתאם, וכך היא מובילה להעלאת שכר בכל הענף. אך המדדים הכלכליים השליליים בשנתיים האחרונות, יחד עם האינפלציה הנמוכה, מיתנו את הדרישות להעלאת שכר גורפת יותר במשק.
סיבה 3
כשהשכר של הבכירים יורד, גם שכר הזוטרים לא עולה
זה אולי נשמע קצת מוזר, אבל עלות השכר של האלפיון העליון של המנהלים בישראל ירדה בארבע השנים האחרונות בכ־11%, מעלות שכר ממוצעת של 364 אלף שקל לחודש לכ־320 אלף שקל בחודש. בהתאם, גם הפער בינם לבין העובד הממוצע שלהם ירד ב־20%: שכר של פי 25.8 מהעובד הממוצע.
אין סיבה אחת ברורה לירידה הזו, וכל ניחוש הוא טוב. האם היה זה תיקון 20 לחוק החברות שנכנס לתוקף בסוף 2012 ונתן גם לבעלי מניות המיעוט זכות לקבוע את שכר הבכירים? לדעת רשות ניירות ערך זו בוודאי סיבה מרכזית אחת. האם זהו מס היסף בשיעור של 2% על בעלי משכורת של מעל ל־800 אלף שקל ברוטו בשנה? האם שתי ההשפעות הללו ביחד גרמו לירידה של 15% בעלות השכר של המנהל הבכיר בכל חברה, כפי שאפשר לראות מהנתונים שאספנו מאז 2011? האם אלו הן השפעות של המחאה החברתית שגרמה לשכר גבוה במיוחד להיראות לא ראוי?
כל תשובה יכולה להיות נכונה, אבל התופעה שנצפית בדו"חות הכספיים משפיעה כנראה גם על העובד הזוטר. משום שכאשר קוטמים מלמעלה את פירמידת השכר בחברה מסוימת אז עם הזמן ההשפעה יורדת למטה. לדוגמה אם שכר המנכ"ל יורד - ולא משנה מאיזו סיבה - הסמנכ"לית לא תבקש העלאת שכר ובתורה גם לא מנהלת החטיבה שכפופה לה וכך הלאה, עד שיהיה קשה יותר לתת העלאת שכר לעובדים שבתחתית הפירמידה.
כך ביצענו את החישוב: תמונת שכר של 320 אלף עובדים
בשביל לקבל תמונת מצב רחבה כמה שיותר על העובדים והשכירים הבכירים במשק, לקחנו את הדו"חות הכספיים של 100 החברות שמעסיקות את מספר העובדים הגדול ביותר. למעשה התחלנו עם מספר חברות גדול אף יותר, אך ניפינו חברות שאין להן פעילות משמעותית בישראל או שהן חברת אחזקות.
נותרנו עם רשימה שמכילה חברות במנעד שבין וילי פוד שמעסיקה 137 עובדים, לתעשייה האווירית שמעסיקה 18,460 עובדים, וכך קיבלנו נתונים הנוגעים לקבוצה גדולה של 320,859 עובדים - כעשירית מסך כל השכירים בישראל.
לאחר מכן איתרנו בדו"חות את הנתונים על הוצאות השכר בחברה, מספר העובדים ועלות השכר של חמשת נושאי המשרה הבכירים בעלי השכר הגבוה ביותר. חישבנו את היחס בין עלות השכר החודשית הגבוהה ביותר מבין בכירי החברה לבין עלות השכר הממוצעת של שאר העובדים (הוצאות השכר על חמשת הבכירים לא נכללו בחישוב הממוצע). כך קיבלנו את המכפיל - אותו "פי כמה".
את הנתון הזה ונתונים נוספים השווינו לנתונים המקבילים שאספנו בכל שנה מאז 2011, חילקנו לענפים וביצענו חיתוכים נוספים כדי לקבל אומדן טוב ככל הניתן על מצב התעסוקה במשק שמעבר לסטטיסטיקה הרשמית.
