כורעים תחת הצריכה: ההלוואות מכספי הפנסיה זינקו פי שלושה

בעוד כמה שבועות ייכנסו לתוקף הוראות שיקשו על גופי הגמל להעניק לעמיתים הלוואות מתוך כספי החיסכון שלהם, באמצעות בדיקת רקע של הלווים. אלא שבשנים האחרונות חל זינוק עצום בהלוואות הללו.

מבדיקת "כלכליסט" עולה כי בשלוש השנים האחרונות נרשם זינוק של 180% בהיקף ההלוואות שהעניקו חמש חברות הגמל הגדולות מכספי הפנסיות (קופות גמל והשתלמות) לעמיתים עצמם. להראל, כלל ביטוח, פסגות, אלטשולר שחם ומיטב דש הלוואות בהיקף 3.6 מיליארד שקל, וזאת לעומת 1.3 מיליארד שקל במרץ 2013.

מינוף שמשרת את גופי החיסכון אם חשבנו שהלוואות מכספי הפנסיה הם רק כלי שימור, מתברר שבאחרונה גופי הפנסיה משתמשים בהן גם ככלי לגיוס עמיתים רחלי בינדמן, תגובה אחת לכתבה המלאה 

הזינוק החד ביותר נרשם בקופות הגמל של אלטשולר שחם שהיקף ההלוואות שהעניקו 783 מיליון שקל — פי שישה מאשר במרץ 2013. למיטב דש היקף ההלוואות הגדול ביותר — 1.2 מיליארד שקל במרץ 2016 לעומת 459 מיליון שקל ב־2013. כלל ההלוואות שהעניקו הגופים המוסדיים הוכפלו מאז 2013.

ההלוואות שלוקחים משקי הבית מכספי הפנסיה נמצאות בצמיחה מהירה, אך זו טיפה בים בהשוואה להלוואות שהם נוטלים מהמערכת הבנקאית. על פי דו"ח בנק ישראל, היקף ההלוואות של הבנקים למשקי הבית שלא לטובת רכישת דירה עמד על 129 מיליארד שקל, נכון לסוף מרץ. זאת בעוד ההלוואות שנלקחו מכל גופי הפנסיה והגמל עמדו על 8.3 מיליארד שקל (שלא עבור דירה).

ההלוואות מחברות הפנסיה הולכות ומדביקות את הפער לעומת הלוואות מחברות כרטיסי האשראי, שעמדו נכון לסוף מרץ 2016 על 13.9 מיליארד שקל. מדו"ח בנק ישראל ניכר גם כי שיעור הצמיחה של ההלוואות מכספי הפנסיה ברבעון הראשון של 2016 הוא הגבוה ביותר, 4.7%, לעומת צמיחה של 1.2% של החוב במערכת הבנקאית ושל 3.4% בחברות כרטיסי האשראי.

חלופה שאינה יקרה כמו אשראי חוץ־בנקאי

מה משקפים הנתונים האלה? מקורות האשראי של הציבור אינם גדולים מאוד. מלבד המקור המרכזי, הבנק, החלופות הן בדרך כלל יקרות משמעותית וכוללים גופי אשראי חוץ־בנקאיים הגובים ריביות דו־ספרתיות.

והנה, בחמש השנים האחרונות מצאו חברות הגמל שיטה חדשה לשמר לקוחות — להעניק להם הלוואות מתוך כספי החיסכון. החוק מאפשר לחברת גמל להעניק הלוואה לעמית בשיעור שלא יעלה על 50% מסכום החיסכון שלו אם מדובר בכסף לא נזיל ו־80% אם הכספים נזילים. רוב העמיתים שמבקשים למשוך את כספי ההשתלמות או הגמל מקבלים מיד הצעה להשאיר את הכסף בקופה ולקחת הלוואה במקום.

הסכום שייוותר אמור לשמש כבטוחה להחזר החוב, כך שעבור חברת הגמל מדובר בהלוואה מאוד בטוחה. אם העמית לא יפרע אותה, החברה תחלט לו את הסכום הנותר.

הריביות שמציעות חברות הגמל לעמיתים הן מאוד אטרקטיביות. אלה נעות סביב ריבית הפריים בלבד, גם מול החלופה הבנקאית שבדרך כלל עולה על ריבית הפריים. לא כל חברות הגמל מדווחות על שיעור הריבית הממוצע שהן גובות. פסגות, למשל, כן מדווח על כך ואצלו מח"מ ההלוואות הממוצע הוא שנתיים ושיעור הריבית הממוצע 1.21%. זאת לעומת ריבית פריים של 1.6%.

וכך, אף על פי שמדובר באפיק השקעה לכל דבר — לכאורה כמו לתת הלוואה באג"ח לחברות ציבוריות — התשואה הצפויה מאוד נמוכה. גופי הפנסיה רואים בהלוואות הללו בעיקר חלופה לאחזקת מזומן בתיק ההשקעות. מנגד, ככל הידוע שיעור הפיגורים של הלוואות אלה בשנים האחרונות היה נמוך, פחות מ־1%, וכשל מלא בתשלום שאף לאפס.

אחריי המבול: ההלוואות שלוקח הציבור מגופי החיסכון תופחות

יש חיסרון בהפיכת חברת הגמל למלווה

בפיקוח על הביטוח הבינו שחברות הגמל מצויות בניגוד עניינים מובנה כשהן מעמידות את ההלוואות הללו. זאת משום שמצד אחד הריבית המתקבלת היא אפסית, ולכן העמית בכובעו כחוסך לא ממש מרוויח מההשקעה הזו. מצד שני, חברת הגמל נהנית מהכלי הזה לשימורו כלקוח.

בדרך כלל עמית מתקשר לבקש למשוך את כספי הקופה או קרן ההשתלמות שלו כדי לצרוך אותם או להעבירם לגוף אחר. במצב כזה מחלקת השימור של חברת הגמל מציעה לו להותיר את הכסף, בטענה שהסכום הצבור ימשיך לצבור תשואה פטורה ממס על רווחי הון, ולקבל בתמורה הלוואה בריבית אטרקטיבית. התופעה בולטת במיוחד בגופים המתמודדים עם פדיונות גבוהים, בשל אכזבת הלקוחות מהביצועים ומחשבות לעבור לגוף מתחרה.

על פניו, ההצעה לעמית בכובעו כלווה היא פנטסטית. הוא מקבל הלוואה זולה, שמאפשרת לכסף שלו להמשיך "לעבוד" עבורו בשוק ההון, הוא לא מבזבז את החיסכון אלא רק "לווה" אותו, ואם הוא די מתוחכם, ביכולתו להשתמש בהלוואה כדי להכפיל את חשיפתו לשוק ההון דרך השקעתה בשוווקים הפיננסיים.

אבל בתהליך הזה טמון גם חיסרון. ברגע שחברת הגמל הופכת למלווה, מתכווצת יכולתו של החוסך להתמקח מולה על דמי ניהול או לעבור לחברה מתחרה. כמו כן, החשיפה לאפשרות הזו עלולה לפתות לקוחות שהיו מסתדרים בלעדיה להשתמש בה, וכך למשכן את כספי החיסכון שאמורים לשמש אותם בגיל הפרישה.

שתי הסיבות הללו עומדות בבסיס הקשחת ההוראות של המפקחת על הביטוח דורית סלינגר. החל מאוגוסט הקרוב יידרשו חברות הגמל לשמש כבנק לכל דבר ולבצע תהליכי חיתום. בניגוד למצב הנוכחי, יהיה עליהן לבדוק את זהות הלווה, את השכר שלו, את הביטחונות העומדים לרשותו ואת יכולת החזר החוב.

יתרה מכך, עד כה לווה שלא החזיר את ההלוואה לא נתקל בהליכי אכיפה כלל, אלא פשוט נלקח ממנו הסכום שנותר בחיסכון ושימש כבטוחה. מעתה דורש הפיקוח כי חילוט כספי החיסכון יהיה מוצא אחרון, וקודם כל נדרשת חברת הגמל לנסות לגבות את החוב, בין היתר באמצעות הליכי הוצאה לפועל.

מבחינת חברות הגמל, ההוראות החדשות הן סוג של חיסול ממוקד לתופעת ההלוואות מהחיסכון לטווח ארוך. זאת משום שאין להן כלים ורצון להשקיע משאבים בהליכי החיתום והגבייה הנדרשים. אלא שבאחרונה חשף "כלכליסט" כי הן מצאו לכך פתרון: החברות הגדולות - אלטשולר שחם, אקסלנס, מיטב־דש ופסגות - התקשרו עם קבוצת הטכנולוגיה אמן מחשבים, והיא תספק להן מערכת תפעול וגבייה של ההלוואות הללו.

עד שהריבית תעלה החגיגה נמשכת

לפני שלוש שנים בדיוק ביצע "כלכליסט" בדיקה דומה של התפתחות היקף ההלוואות לעומת שנה קודמת (2012). גם אז נרשם זינוק של כ־27% בממוצע בתוך שנה, אך כפי שניכר בבדיקה התלת־שנתית הנוכחית, היקפי העלייה משמעותיים הרבה יותר. הסיבה לכך נעוצה בשלל גורמים, שלהם מקור עיקרי - סביבת הריבית הנמוכה במשק. זו שינתה את הלך הרוח בציבור ודחפה להגדלת רמות המינוף של משקי הבית.

צילום: הילה ספאק

בתקופה של ריבית אפסית, הכסף בפיקדון סולידי בבנק מניב תשואה אפסית. מנגד, הכסף "הזול" שמציעים הבנקים, וכעת גם חברות הפנסיה, מוריד את הלחץ מנטילת ההלוואה והופך אותה לפעולה פשוטה, שלא מצריכה מחשבה יתרה נוכח העלות הנמוכה.

תמונת מצב זו עשויה להשתנות כשהריבית תעלה וההלוואות הללו יהפכו לנטל על הציבור, אך בינתיים החגיגה נמשכת. הבעיה היא שבעוד נטילת הלוואה מהבנק נתפסת כתהליך לא קל שהופך אדם ל"בעל חוב", לקיחת הלוואה מכספי הפנסיה, תוך ידיעה שניתן לא להחזירה (שכן יתרת הסכום שמשמש כבטוחה יכול לפרוע אותה), הופכת אותה מבחינה פסיכולוגית לפשוטה יותר - כאילו לא מדובר בהלוואה, אלא בשימוש עכשווי בכספי חיסכון שנועדו לעתיד הרחוק, בבחינת "אחרי המבול".

המפקחת אמנם מנסה להגביל את התופעה, אך בהתחשב בתיאבון של הציבור ובאינטרס של חברות הגמל למנוע עזיבת לקוחות, סיכויי הצלחתה נמוכים.