הבנקים המרכזיים מאבדים את אמון השוק

מאז פרוץ המשבר הכלכלי ב־2008 נאבקים הבנקים המרכזיים בעולם בכלים יצירתיים, חדשניים ויש שיאמרו מסוכנים והרסניים כדי להכיל את המשבר המתגלגל: מניפולציית מטבע, רכישות אג"ח, חילוץ בנקים, הזרמת הון בחירום, הקמת מנגנוני הלוואות ונזילות ורכישת חוב בעייתי. הבנקים המרכזיים ניסו הכול. האם הם מנעו אסון כלכלי כבד יותר? התשובה לכך לא ידועה, אך החשבון על צעדים קיצוניים לתקופה כה ממושכת עדיין לא הוגש. ייתכן מאוד שתפקידם של הבנקים המרכזיים בטיפול במשבר הסתיים, אבל בהיעדר תוכנית יציאה מסודרת קשה לראות איך הסיפור הזה ייגמר בטוב.

מחכים לצעדים יצירתיים

ארבעת הבנקים המרכזיים החשובים בעולם מתמודדים עם בעיות שונות, אך כולן בעלות מכנה משותף אחד: אשראי האמון מהציבור הולך ואוזל.

הפדרל ריזרב (הפד) האמריקאי הוא הראשון שניסה לנרמל את המצב. סיום ההרחבה הכמותית ב־2014 והעלאת ריבית בודדה ב־2015 הביאו איתן רוחות של תקווה. 2016 נפתחה בציפייה, שאותה תדלק הפד עצמו, לשלוש־ארבע העלאות ריבית נוספות השנה.

עם זאת, השוק עדיין ממתין. כעת הפד, בראשותה של ג'נט ילן, הולך על חבל דק. מחד, הבנק מעדיף שבשוק תמיד תהיה ציפייה להעלאת ריבית כדי שתהיה לו את האפשרות לעשות זאת מבלי להפתיע את השווקים. מאידך, ההססנות שלו מתחילה לגרום לשווקים לחשוב שמדובר בשקר במקרה הרע או בפספוס הזדמנות במקרה הקצת פחות גרוע. בינתיים המדיניות של "מחר כך" מתחילה להישחק.

השווקים מתחילים להתאכזב

הבנק המרכזי היפני, בראשותו של הרוהיקו קורודה, כבר נמצא עמוק בבוץ. בניגוד לכלכלה האמריקאית שהראתה סימני שיפור מתונים ואפשרה לפד להדק טיפה את המדיניות המוניטרית, ביפן הרסן המוניטרי משוחרר לחלוטין. מבחינת התוצר המקומי הגולמי (GDP) תוכנית ההקלה הכמותית במדינה היא לא רק הגדולה בעולם, אלא גם מוגדרת לפי כמה מומחים כניסוי מסוכן שעלול להתפוצץ לכולם בפנים.

השוק העריך ששיתוף הפעולה ההדוק של הבנק המרכזי עם הממשלה, בראשותו של שינזו אבה שהוביל את תוכנית שלושת החצים, יניב שינוי. תוכנית שלושת החצים, שהיתה חלק ממצע הבחירות של אבה ב־2012, כללה הקלות מוניטריות, הגדלה של ההוצאות הממשלתיות ורפורמות כלכליות ומבניות בכלכלה היפנית, שנמצאת בקיפאון. הציפיות היו להאצת הצעדים המקלים תוך שימוש בכלים חדשים שלא נראו, אלא שבפועל בוצעה רק הגדלה של תוכנית הרכישות, שכבר נתפסת כלא יעילה.

בינתיים לא רואים תוצאות בשטח, והשווקים מאוכזבים מהבחירה של הממשלה והבנק המרכזי בכיוון של "עוד מאותו הדבר". בהיעדר אפקטיביות או צעדים חדשניים משבר האמון בלתי נמנע. לראיה, הין רק מתחזק מתוך תחושה שהתחמושת של הבנק המרכזי היפני הולכת ואוזלת.

אין מי שימכור אג"ח

יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי נפלה על הבנק המרכזי הבריטי, בראשותו של מארק קרני, בעיתוי גרוע מאוד. ההזדמנות להעלות ריבית ב־2015 כבר פוספסה, והחשש מהברקזיט הספיק לחבל בצמיחה בממלכה בחצי הראשון של 2016. לכן הורדת הריבית מ־0.5% ל־0.25% לא הפתיעה את השוק, אבל הרחבת תוכנית רכישות האג"ח נתפסה על ידי השוק כנועזת ואגרסיבית.

עם זאת, תוכניות לחוד וביצועים לחוד: ב־9 באוגוסט, פחות משבוע לאחר הרחבת תוכנית הרכישות, נאלץ הבנק המרכזי להודות במבוכה שהוא לא הצליח לקנות את כמות האג"ח המתוכננת. כלומר, לבנק המרכזי הבריטי יש בעיה דומה לזו של עמיתו היפני: אין לו מספיק סחורה. נכון שהם רוצים להציף את השוק בנזילות באמצעות רכישת אג"ח, אבל בהיקפים האלה אין מי שימכור.

לבנק המרכזי האירופי (ECBׂ) יש בעיה סיסטמטית: בנק אחד שמנסה לתמרן מול כמה ממשלות. כעת, כשהקיטוב והניכור בתוך הגוש האירופי הולכים ומתעצמים, הנכות המובנית של ה־ECB, בראשותו של מריו דראגי, הופכת למכשול של ממש. צעדים מוניטריים לבדם, שלא מגובים במדיניות קוהרנטית של מיסוי, הוצאות ממשלה ועידוד הצמיחה בצעדים פיסקאליים, נידונים מראש לכישלון.

קשה להעריך מתי משבר האמון המתגבר, שאיתו מתמודדים הבנקים המרכזיים, יקבל ביטוי בשווקים, אך עלייה של יותר מ־30% במחיר הזהב מתחילת השנה מרמזת לבאות ומעידה שמפלס החרדה עולה.

השורה התחתונה: עלייה של 30% במחיר הזהב מתחילת השנה מעידה שמפלס החרדה בשווקים עולה. בינתיים הבנקים המרכזיים הגדולים לא מצליחים להציג שיפור מהותי.

הכותב הוא מנהל דסק מסחר מט"ח בלאומי שוקי הון