ששת המהלכים שעיצבו את שוק ההון ב־2018

1 - רשות ני"ע עברה ידיים - השתיקות של גואטה החליפו את לחצי האוזר

שמואל האוזר הודיע בסוף 2017 על סיום תפקידו כיו"ר רשות ניירות ערך, לאחר שהעביר את החוק לשינוי מבנה הבורסה בכנסת - גולת הכותרת של הכהונה שלו. ואז הפתיע שר האוצר משה כחלון כשהכריז על מחליפתו, ענת גואטה, דמות בולטת פחות בשוק ההון, שעמדה בראש חברת הייעוץ למוסדיים אנטרופי.

גואטה נכנסה לתפקיד בתחילת 2018, ומעבר לקלחת החקירות בפרשת בזק, היתה זו מבחינתה בעיקר שנת למידה וגיבוש אסטרטגיה. באחרונה החלה גואטה לחשוף את משנתה - הכוללת פחות התערבות רגולטורית, במטרה לאפשר לשוק לעבוד ולהשתכלל, והסטת האחריות וההשפעה מהרגולטור לגופים המוסדיים.

באחרונה סופגת גואטה מהשוק ביקורת נוקבת על כך שקולה לא נשמע מספיק, שכשלים בממשל התאגידי של כמה חברות עברו לידה, ושהתרסקות האג"ח של חברות הנדל"ן האמריקאיות התרחשה ממש מתחת לעיניה.

גם האוזר דיבר על הפחתת נטל הרגולציה, אך הקדנציה שלו לא זכורה ככזו שהקלה עם פעילי שוק ההון. גואטה באמת ובתמים מאמינה באג'נדה שלה, ולכן מבחינתה השקת מוצרים חדשים כמו איגוח ומוצרים מובנים לא צריכה לעורר חשש מעצם מורכבותם. לדעתה, המשקיע המתוחכם צריך לבחון אותם נכון ולתמחר אותם כנדרש. היו"רית קוראת היטב את המפה ואת המעבר האיטי אך עקבי מחברות עם בעלי שליטה דומיננטיים ליותר ויותר חברות הנסחרות ללא גרעין שליטה, ומשם מכוונת את מוקד השפעתה לעבר יצירת סט כלים לגופים המוסדיים, שלתפישתה צפויים לקבל תפקיד משמעותי הרבה יותר בהצגה. האם האמון שגואטה נותנת במוסדיים יוכיח את עצמו? הזמן יגיד. אך בינתיים השריפית של שוק ההון בוחרת מיוזמתה לתת לשיירה לעבור.

ענת גואטה צילום: אוראל כהן

2 - בוס חדש ברשות שוק ההון - ענף הביטוח לא מתגעגע לסלינגר

ברשות שוק ההון, הגוף המפקח על יותר מ־1.5 טריליון שקל של כספי החוסכים לפנסיה, התחוללה מהפכה. הממונה על שוק ההון דורית סלינגר נפרדה מהתפקיד, לא לפני שהשיגה לרשות עצמאות מכבלי משרד האוצר. הקדנציה שלה לוותה בחצי ביקורת מהשוק, שטען לעודף רגולציה, ריבוי חוזרים והוראות, פגיעה בעסקים ובמניות של חברות הביטוח, וכתוצאה מכך נוצרה רתיעה בשוק הפיננסים. סלינגר, שאי אפשר לקחת ממנה את הרצון לדאוג לציבור על חשבון בעלי ההון, ספגה גם ביקורת מבית - משרת המשפטים איילת שקד ומח"כים שלאוזניהם לחשו לוביסטים, שייצגו את אלה שאכלו מידיה חצץ.

שר האוצר משה כחלון מינה במקומה אדם שונה בתכלית השינוי - ד"ר משה ברקת, ששימש בעבר יו"ר הפניקס ומגיע לכאורה עם קו לוחמני הרבה פחות. לא בכדי קיבל אותו ענף הביטוח בזרועות פתוחות.

הממונה החדש כבר הצהיר שהגיע הזמן לבדוק גם את יציבות חברות הביטוח, ולא רק לחתור להוזלת תעריפים לצרכן. אבל ברקת הוא עדיין אניגמה. עוד בטרם הספיק לצלול לנושאים הרבים שעל הפרק, נאלץ להתמודד עם משבר ממשל תאגידי חמור בחברת הביטוח הגדולה בישראל מגדל. יו"ר החברה עודד שריג הגיש את התפטרותו ונימק את המהלך בחוסר יכולתו לשאת באחריות לגורל כספי החוסכים והמבוטחים.

האם ייתן ברקת צ'אנס נוסף לשלמה אליהו, או שימנה מנהל מיוחד שיישב לבעל השליטה במגדל על הראש, כדי לוודא שהחברה מתנהלת כראוי? ולאחר שיטפל בסוגיה האקוטית הזו, האם יידע להתמודד עם האתגרים שלפתחו? האם כקודמתו יעז לצאת נגד לובי סוכני הביטוח ולהתאים את תפקידם לקדמה הטכנולוגית של המאה ה־21, האם ימשיך לחשוף את בורות השומן של ביטוחי המנהלים ויהפוך את החיסכון הפנסיוני לשקוף יותר? ברקת, כך מסתמן, מעוניין להחזיר את הברק לעיני בכירי ענף הביטוח, ולמנוע מהם לברוח ממנו ולהותיר עוד ועוד חברות ללא גרעין שליטה. לכן נראה כי הקדנציה שלו צפויה להיראות שונה מאוד מזו של סלינגר.

משה ברקת צילום: עמית שעל

3 - אריסון מכרה שתי אחזקות - אמרה ביי לעליהום הציבורי

שרי אריסון נפרדה ב־2018 מאחזקות משמעותיות, בדגש על שיכון ובינוי ובנק הפועלים - שתי פרידות שיכולות להתפרש כקשורות לאירועים שהתחוללו בשתי החברות הגדולות: חקירת השוחד בשיכון ובינוי וחקירת רשויות המס האמריקאיות בקשר להעלמות מס בבנק הפועלים. אך בפועל מדובר ברצונה של אריסון להיעלם מסדר היום המקומי. היא מאסה בו.

הוויתור שלה על השקעות בישראל מסמל את המיאוס שחשים אנשי עסקים רבים בישראל מהעליהום הציבורי על בעלי ההון בשנים האחרונות. זאת בעיקר כסוג של פוסט טראומה, הנובעת מגל הסדרי החוב של הפירמידות העסקיות הגדולות במשק, שקרסו בעקבות המשבר הפיננסי של 2008. ועדת כבל, שחקרה את האשראי שניתן לבעלי ההון, מסמלת את סלידת הציבור מהם, אך גם את השיימינג שנעשה להם, והוביל את אריסון להחלטה לנטוש את זירת העסקים המקומית.

שרי אריסון

4 - חברות ללא גרעין שליטה - פרמיית השליטה לא משתלמת

הפקת הלקחים מהמשבר הפיננסי, שהובילה להחלטה לפרק את הפירמידות העסקיות, לוותה בבליץ רגולטורי, שהופך אט אט את השליטה בחברות ישראליות ללא משתלמת והוריד את פרמיית השליטה בחברות הציבוריות לאפס כמעט. התופעה הזו בולטת בעיקר במערכת הפיננסית בישראל רווית הרגולציה, וכיום שלושת הבנקים הגדולים  הפועלים, לאומי ודיסקונט - נסחרים ללא בעל שליטה. חוק הריכוזיות כופה גם על בעליהן של חברות הביטוח כלל והפניקס למכור אותן, ועשוי להוביל גם את חברת כרטיסי האשראי ישראכרט לבורסה המקומית כחברה ללא בעלים, שכן לבעליה, בנק הפועלים, קשה לאתר לה קונה בפרמיה המתאימה. גם הבעלים של בית ההשקעות פסגות, קרן אייפקס, מתקשה לאתר לו קונה, אך היא אינה ששה להנפיקו בבורסה, מתוך הבנה שתתקשה לבצע כך אקזיט ברווח.

לצד הגופים הפיננסיים מתחיל חוק הריכוזיות לייצר בקיעים גם בחברות הריאליות, עם פז, שצדיק בינו החליט למכור בשוק, ושופרסל, שנהפכה באחרונה לחברה ללא בעל שליטה.

יו"ר רשות ני"ע ענת גואטה הכריזה כי תפעל לחקיקת חוק שיעניק הטבות מס לבעלי שליטה שימכרו חברות בבורסה, והכיוון ברור: יותר חברות ציבוריות ייסחרו בבורסה ללא בעלים דומיננטי, המנהלים השכירים צפויים להתחזק והגופים המוסדיים יצטרכו לקבל על עצמם תפקיד משמעותי יותר מול החברות, כדי לוודא התנהלות תקינה.

צילום: אוראל כהן

5 - ההבטחה הופרה - תעודות הסל הפכו לקרנות סל

לאחר עיכובים של כעשור יצאה לדרך אחת הרפורמות הממוסמסות ביותר בשוק המקומי. בוטלו תעודות הסל, שכמעט אינן קיימות בעולם, והוסבו לקרנות סל. ההבדל בין המוצרים הוא שתעודת סל מתחייבת להשיג למשקיע את תשואת המדד שאחריו היא עוקבת, ואילו קרן סל רק "משתדלת" לעשות זאת, דבר שמפחית באופן משמעותי את הסיכון ליציבות חברת תעודות הסל.

מבחינת המשקיע, הרפורמה לא אמורה לשנות הרבה, אבל יישומה יצר תוהו ובוהו. ראשית, רשות ני"ע הקפיאה את דיווחי הקרנות והתעודות על היקף הנכסים החודשי שלהן, באופן שמקשה לעקוב אחר יצירות ופדיונות ולזהות מגמות בענף. בנוסף, איגוד תעודות הסל פנה לבג"ץ, בגלל פערי רגולציה בין שני המסלולים, שכן רשות ני"ע מפקחת על קרנות הסל ורשות שוק ההון מפקחת על תעודות הסל. בינתיים משך האיגוד את העתירה, על רקע פשרות שאליהן הגיע מול שתי הרשויות, אבל סוגית הרגולציה עדיין לא באה על פתרונה.

6 - קרנות הייטק? חלום שיתוף הציבור נגוז

שר האוצר משה כחלון והיו"ר לשעבר של רשות ני"ע שמואל האוזר חלמו לשתף את הציבור באקזיטים הגדולים של הסטארט־אפים בישראל, ועל הדרך להגדיל את מחזורי המסחר במניות של חברות הטכנולוגיה בבורסה המקומית ולעודד חברות אחרות מהתחום להנפיק בתל אביב.

לכן הוחלט לסבסד בהיקף של 50 מיליון שקל קרנות נאמנות סחירות, שיצליחו לגייס מהציבור לפחות 400 מיליון שקל וישקיעו בסטארט־אפים מקומיים ובמניות סחירות של חברות הטכנולוגיה.

חמש קרנות התחרו על הסובסידיה הזו, אך רק אחת הצליחה, וגם זה בקושי, לגייס את הסכום המינימלי - קרן של בית ההשקעות אי.בי.אי, הנסחרת כיום ב־30% פחות משווייה בעת ההנפקה, אף שנכסיה איבדו רק 2%–3% משוויים, והיא טרם ביצעה השקעות משמעותיות בסטארט־אפים. באחרונה קיבלה הקרן מרשות ני"ע אורכה של שנה לביצוע ההשקעות.

כישלון תוכניתם של כחלון והאוזר לא מעיד על כך שהציבור אינו מעוניין להיחשף להצלחות הטכנולוגיה של הסטארט־אפ ניישן. הוא מעיד על כשל בהוצאתה לפועל ובהבנת השחקנים בתחום. ראשית, המודל של קרנות סחירות המשקיעות בנכסים לא סחירים הוא בעייתי, ומחייב הערכות שווי שנויות במחלוקת של נכסים שקשה לתמחרם. בנוסף, הציבור לא הסתער על אפיק ההשקעה הזה, כי הוא אינו מתאים לפרופיל הסיכון שלו, והיועצים בבנקים לא רצו לקחת אחריות על השקעה שלא תהיה בהכרח סחירה. זאת כיוון שבניגוד לקרנות נאמנות רגילות, אי אפשר לפדות את הכספים בכל עת, אלא רק מול קונה או מוכר מרצון. ולבסוף, מי שהשקיעו בקרן של אי.בי.אי היו בעיקר מוסדיים, שמלכתחילה היתה להם נגישות להשקעות הללו באמצעות קרנות ההון סיכון.

שר האוצר משה כחלון צילום: חיים צח, לע"מ