"אחרי שהסטארט-אפ שלך מצליח פתאום כולם רוצים להשקיע בך"

רם משלב את סיפור חייו הספורטיבים עם העסקים שהוא פיתח לאחר שפרש מטניס מקצועי: "בגיל 7 ראיתי בפעם הראשונה תחרות טניס בטלוויזיה. בזמן ההמנון אמרתי לעצמי שהלוואי ויום אחד אני יהיה זה שיעמוד על הבמה ואייצג את ישראל בגמר גביע המדינה. 15 שנה לאחר מכן, מצאתי את עצמי עומד על המגרש בגמר גביע המדינה עם ההמנון ברקע". אותו רגע מרגש היה סגירת מעגל בשביל אנדי שאמר לעצמי כי ניתן לעשות הכל רק אם משקיעים את הזמן והאנרגיה הנחוצים לכך.

רם המשיך: "כל החיים שלי היו סביב הטניס. יצאתי מהבית בגיל מוקדם יחסית, גיל 14, והתאמנתי שעות על גבי שעות במגרש הטניס. במהלך הקריירה עברתי 3 פציעות משמעותיות ואיבדתי את אבא שלי. לא קל להתאושש מהדברים האלו, העולם שלך מתהפך".

בשנת 2014, לאחר קריירה של כמעט 30 שנה, מתוכן 17 שנים כספורטאי מקצועי, החליט אנדי לפרוש וחיפש מה לעשות. לדבריו, אחר מספר חודשים פנה אליו יזם עם רעיון וביחד החליטו השניים להוציא את הרעיון לפועל.השניים הקימו את חברת הסטארטאפ pulse-play המתמקדת בפיתוח שעונים חכמים לספורטאי כדור מחבט. לפיתוח המוצר תרם הניסיון של רם בשילוב חוקרים בטכניון בחיפה. דרך השעון החכם ניתן לעקוב אחר תוצאת המשחק ולסנכרן אותה עם אפליקציה ולהשוות אותה למשחקים קודמים ואף בין השחקנים השונים בעולם.

אנדי רם. "ניתן לעשות הכל רק אם משקיעים את הזמן והאנרגיה הנחוצים לכך" צילום: צביקה טישלר

רם סיים בדוגמה מהמשחק שלו ברוסיה המזכיר לו את הרגע המאושר בחייו: "רוסיה היא מעצמת טניס עולמית. הגענו לרבע גמר מול הצמד הרוסי. זה אירוע ענק שהגענו אליו רק עוד פעם אחת לפני זה. אני זוכר שהתרגשנו נורא. רבע שעה לפני שהתחיל המשחק, אני ויוני עשינו את שיחת המוטיבציה שלנו ופתאום שמענו את צעדת הקהל דוהר פנימה וממלא את המגרש. המשחק התחיל וניצחנו במערכה הראשונה וגם בשנייה. במערכה השלישית, במשחקון האחרון, עמדתי עם הכדור ורגע לפני שזרקתי אותו באוויר כדי לחבוט בו, הדבר היחיד שעבר לי בראש זה שאם אנחנו מנצחים במערכה הזו אנחנו זוכים ועולים לחצי גמר. אני רק מקווה שהם לא הוציאו את השמפניה לפני הזמן כי אז היא תהייה חמה. המחשבה שאנחנו הולכים לנצח גרמה לי לרעוד עם היד ולזרוק בטעות את הכדור לכיוון הקהל. הפסדנו את המערכה השלישית, והרביעית.  במערכה החמישית, הקובעת, ניצחנו. זה היה הרגע הכי מרגש בחיים שלי. אני בחיים לא אשכח את זה. עמדתי מול קהל של 11 אלף איש וכולם צעקו את השם שלי".