דמי הניהול הכפולים בפנסיה מגיעים להכרעה סופית בוועדת הכספים

עוד רגע אנחנו מגיעים לאמצע השנה, וברשות שוק ההון נזכרו להגיש את התקנות להגבלת דמי הניהול הכפולים בפנסיה לאישור ועדת הכספים, שבראשה עומד משה גפני. מחר הן יובאו לוועדה ויוחלט מה העלויות הנוספות שמנהלי הפנסיה יוכלו לגלגל על הציבור, מעבר לדמי ניהול רגילים. העיכוב היה בשל לחצים שהופעלו על גורמים בממשלה לבטל את התקנות, לעומת לחצים להעצים אותן מצד פוליטיקאים.

עד לפני ארבע שנים וחצי יכלו מנהלי הפנסיה להעביר חלק מהאחריות לניהול ההשקעות של כספי החוסכים למנהלי השקעות חיצוניים תמורת תשלום נוסף הנגבה מהחוסכים ללא מגבלה. כך יכלו מנהלי הפנסיה לרכוש קרנות נאמנות של בתי השקעות זרים, קרנות גידור, קרנות השקעה וכו'.

אלא שאז הגיעה הממונה על שוק ההון דורית סלינגר, והחליטה להגביל את התופעה. היא פרסמה הוראת שעה המגבילה את אותן הוצאות נוספות ללא יותר מ־0.25% בשנה. דמי הניהול הממוצעים בשוק הפנסיה הם כ־0.25% מהצבירה וכ־2% מההפקדות השוטפות, כך שעוד 0.25%, שיהיו מהסכום הצבור, יכולים כמעט להכפיל אותם.

משה גפני צילום: אלכס קולומויסקי

לכאורה סלינגר היתה יכולה למנוע את התופעה, ולחייב את מנהלי הפנסיה לנהל את ההשקעות בעצמם או לספוג את עלויות הניהול החיצוני. אך מנהלי הפנסיה, כמו גם קרנות בינלאומיות, יצאו לקרב נגדה, בטענה שלמנהלים המקומיים אין יכולות כמו אלה של מנהלי קרנות זרות, עד שבהתערבות ראש הממשלה בנימין נתניהו הוחלט להתיר מגבלה של 0.25% בשנה (כשבמקור ביקשה סלינגר להגביל ל־0.15%). בתחילת השנה הוראת השעה פגה, וסלינגר צריכה לחדש אותה באופן קבוע דרך תקנות, שמשום מה עד כה לא הגיעו לדיון בוועדת הכספים.

דמי הניהול הנוספים לא מגיעים לגופי הפנסיה אלא למנהלי ההשקעות החיצוניים, בטענה שאלה פיתחו מיומנויות ייחודיות. בנוסף, החשש הוא שגופי הפנסיה שירצו לצמצם בעלויות המטה, יוציאו עוד ועוד השקעות למנהלים חיצוניים, במקום להשקיע בהגדלת צוות מנהלי ההשקעות והמחקר של אותו הגוף.

כבר לפני חצי שנה חשף "כלכליסט" איך בלאקרוק מפעילה לובי פוליטי במטרה לבטל את המגבלה. עם זאת, כרגע נראה שיש קונצנזוס להשארת הרף על 0.25%. כיום המוסדיים רחוקים מהתקרה ונמצאים על ממוצע של 0.15%.

אלא שכעת מתברר שח"כ מיכל בירן (המחנה הציוני) הגישה הצעת חוק שעלולה לעורר סערה בדיון. היא מציעה להוריד את תקרת דמי הניהול הכפולים ל־0.15%, אך לאפשר לגופים שהציגו ביצועים טובים בשנה מסוימת (מעל 20% מהממוצע הענפי) לגבות עוד 0.1%. לטענתה רק אם העברת ההשקעות למנהלים חיצוניים אכן יצרה ערך לחוסכים, היא מצדיקה את גלגול ההוצאות.

אלא שסלינגר מתנגדת להצעה, ובמידה מסוימת של צדק. מנהלי הפנסיה לא יכולים לדעת מראש אם יבריקו בביצועים, ולכן לא ייקחו את הסיכון של העברת ניהול ההשקעות בתמורה לעלות נוספת, שעלולה ליפול לבסוף על הגוף עצמו.