דרוש פיתרון קיצוני: המבנה והסמכויות של רשות המקרקעין הם פתח לשחיתות

החשדות נגד מנהל רשות מקרקעי ישראל בנצי ליברמן לא מעידים על כל עובדיה. ועם זאת, בגלל האטיות ובגלל הממשק הנרחב שיש לרשות מול הציבור הרחב בחלק מהפעילות שלה (החלק שנוגע לקרקעות שכבר הוחכרו ושהציבור רוצה לבצע בהן שינויים), נוצר פתח נרחב להיווצרותה של שחיתות. את חלקה היה ניתן לראות בפרשות כמו קרקעות המלח בעתלית או פרשת הולילנד.

אחד הפתרונות לבעיה זו הוא לבצע רפורמה מקיפה ברשות מקרקעי ישראל בכל אחד ממקטעי הפעילות שלה. הרשות היא מונופול לכל אורך שרשרת הייצור של קרקע למגורים. היא היזמית (כלומר, היא מאתרת מקומות שאפשר לבנות עליהם פרויקטי דיור), היא המתכננת (היא מגישה תוכניות לאישור מוסדות התכנון), היא המשווקת של הקרקעות לקבלנים, היא הגורם שאחראי על הפיתוח (כלומר, הנחת תשתית מתאימה בשביל שאפשר יהיה להקים שכונות), והיא גם הגורם המפקח והמתחזק לאחר שהפרויקטים כבר שווקו, פותחו ונבנו.

צילום: עומר מסינגר

בשנים האחרונות נעשו כמה ניסיונות לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. כמה מהרפורמות האלה עדיין מתנהלות, לאט, ואחרות פשוט לא הביאו את הסחורה המבוקשת. כך למשל, ב־2011 נערכה הרפורמה שבמסגרתה הפך מינהל מקרקעי ישראל לרשות. הרפורמה התמקדה בסוגיית כוח האדם ברשות, ובמסגרתה הוסכם כי 200 עובדים מתוך 700 יפרשו בתמורה לפיצויים שיסתכמו בכ־150 מיליון שקל, יתבצע שינוי ארגוני ובעיקר תתאפשר להנהלת הרשות מעין גמישות ניהולית. אלא שדו"ח מבקר המדינה מאפריל האחרון מצא שבפועל מצבת העובדים לא השתנתה מהותית, והמבנה הארגוני החדש דרש שרוב המשאבים יושקעו בשיווק קרקעות ופיקוח על נכסי מדינה. אולם למעשה רוב העובדים הופנו לעבוד בחטיבת השירות לציבור - אף שדווקא השירות היה אמור לצאת למיקור חוץ במסגרת הרפורמה.

מכיוון שגם הניסיון האחרון לטפל בכשלים המבניים של הרשות נכשל, כעת מוצעת תוכנית דרמטית יותר: פירוק הרשות. יו"ר מפלגת כולנו משה כחלון כבר הכריז בהרצאה בפני סטודנטים באוניברסיטת בן־גוריון בשבוע שעבר כי יש לו תוכנית מסודרת לפירוק הרשות, ושאם לא ייתנו לידיו את הטיפול בה הוא לא יסכים להיכנס לממשלה הבאה. כחלון צפוי להציג את התוכנית שלו בקרוב, אבל בינתיים שומר את הקלפים קרוב לחזה. "כלכליסט" ממפה ארבע אפשרויות בהן ניתן להשיג את המטרה הרצויה.

בנצי ליברמן צילום: נמרוד גליקמן

2. אפשרות אחרת שנבחנת בממשלה היא שינוי מבני מוחלט. השינוי הזה יכלול הפרדה של רשות מקרקעי ישראל ממשרד הבינוי (כיום שר הבינוי הוא יו"ר הרשות), ובמקביל הפרדה של מינהל התכנון שכפוף היום בכלל לשר הפנים. אחרי ההפרדה אפשר יהיה לחבר בין שני הגופים - רשות הקרקע ומינהל התכנון - לכדי גוף אחד שמכיל את כל המכלולים של הטיפול בקרקע, ולהכפיף אותו לשר עצמאי. מהלך כזה אמור להגביר את הסינרגיה בין שני הגופים, אם כי עדיין עלול לסבול מבעיות של יעילות תפעולית נמוכה.

בשנים האחרונות נעשו כבר כמה ניסיונות לביצוע רפורמה ברשות מקרקעי ישראל, האחרון ב־2011. אך דו"ח מבקר המדינה מאפריל האחרון גילה שגם הוא לא באמת יושם צילום: אריאל שרוסטר

3. אפשרות נוספת, שהוזכרה בקשר לתוכניתו של כחלון, היא הפרטת חלק מתהליכי הייזום והשיווק כך שייעשו בידי גופים פרטיים. למעשה, הממשלה היוצאת כבר הניעה מהלך דומה (אם כי במסווה) כשהקימה את החברה הממשלתית דירה להשכיר, שאמורה לפעול באופן עצמאי ולטפל בייזום, תכנון ושיווק של מתחמי בנייה שלפחות שליש מהדירות שבהם ייועדו להשכרה.

הממשלה החליטה כי דירה להשכיר תהיה אחראית על איתור מתחמים מתאימים של קרקע לפיתוח, תקדם תכנון של יחידות דיור, תאשר את התוכניות בוועדות התכנון המתאימות, תחליט באיזו שיטה לשווק את הקרקעות ובאילו מחירים, ותנהל את פיתוח המתחמים ואת שיווקם. החברה הממשלתית אמנם עדיין נמצאת בתהליכי הקמה ובסופו של דבר תלויה בחתימת ראש רשות מקרקעי ישראל (שחייב להיות זה שחותם על שיווק הקרקע), אולם בפועל היא אמורה לפעול במקביל לרשות ולהתחרות בה על ייזום, ניהול ושיווק קרקעות.

4. לבסוף, אפשרות יעילה במיוחד היא לפרק את הרשות כך שהאחריות על ייזום הבנייה והשיווק תהיה בידי גוף אחד, וענייני התחזוקה לאחר הבנייה יהיו בידי גוף אחר שיתמקד אך ורק במגע עם הציבור הרחב. כך, מי שיעמוד בראש הגוף החדש יוכל להקדיש את מלוא תשומת הלב הניהולית שלו לייזום ושיווק, ואם יהיה מתחתיו יותר מגוף אחד שעושה זאת - למשל, לצד חברת דירה להשכיר - ייתכן שהתוצאה תהיה אפילו מיטבית יותר. הפרשה הנוכחית ברשות מקרקעי ישראל, לצד הבחירות האלה, היא הזדמנות להניע שינוי מסוג זה.