להתפשט תמיד אפשר
החיפוש אחר הגברת הפופולריות של כדורגל הנשים עובר יותר מדי בקלות דרך פלייבוי. אולי הדרך להפוך את הספורט הנשי לפופולרי יותר היא שינוי ערכים ולא שינוי חוקי הספורט עצמו?
טורנירי כדורגל גדולים זוכים, על בסיס קבוע, לעניין רב בכל רחבי העולם. כמעט ללא הבדלים גיאוגרפיים ותרבותיים. אמת היא שמשחקים מערביים זוכים לעניין במזרח ובאפריקה יותר מאשר בכיוון ההפוך, אולם בעידן הגלובלי הפערים הולכים ונסגרים. לא בכדי זכה הענף הפופולרי כל כך לכינויים מגוונים, המשקפים את יכולתו לחבר בין ההמונים וליצור מכנה משותף רחב, ממש במונחים דתיים.
ובתוך כל זאת, בולטת ההתעניינות המוגבלת בכדורגל נשים, בדומה לענפי ספורט נשים רבים אחרים. כדורגל נשים אמנם זוכה לתשומת לב ציבורית ותקשורתית גוברת בשנים האחרונות, אך זו עדיין רחוקה עד מאוד מהמקבילה הגברית. בזמן שמשחקי כדורגל הנשים זוכים לחשיפה ועניין רב במדינות מסוימות, ההתעלמות הגורפת מהם בולטת במדינות אחרות.
בגרמניה, למשל, המדינה המארחת את אליפות העולם בכדורגל לנשים שמתקיימת בימים אלו, משחק פתיחת הטורניר נצפה בשיאו על ידי יותר מ־18 מיליון צופים, המהווים כ־58% מצופי הטלוויזיה באותן השעות. לעומת זאת במדינות אחרות, כמו ישראל, הטורניר, בהכללה, נעדר מסדר יומה של התקשורת, עד כי קשה לעתים אפילו לדעת מתי מתחיל ונגמר הטורניר ואיזו נבחרת משחקת ומתי.
הסיבות לכך רבות ומגוונות וטמונות ביחס החברתי לנשים בכלל ולנשים בספורט בפרט, במאפיינים הייחודיים לענף הכדורגל, אשר נתפס כמשחק אותנטי במיוחד וקשוח, אשר מצדיק, לכאורה, יתרון מובנה לגבריות ועוד.
אלין ומארטה שחקניות נבחרת ברזיל. 26 מיליון נשים משחקות כדורגל בעולם צילום: רויטרס
לשנות את החוקים?
העובדה שפוטנציאל ההתעניינות בכדורגל הנשים זוהה, לפחות בחלק מהמדינות בעולם, הולידה שורה של מאמרים והצעות כיצד ניתן יהיה לרתק קהלים נוספים ולהגביר את העניין הכולל בתחרויות.
הבעיה היא שמרבית ההצעות שעמדו על הפרק, בעלות כוונות טובות ככל שיהיו, מנציחות הלכה למעשה את העליונות הגברית בספורט, ועל כן תרומתן לקידום אמיתי של נשים בספורט בכלל ובכדורגל בפרט מוגבלת מאוד.
הצעות אחדות התמקדו בחוקי המשחק וביקשו להתאימם לנשים. ההבדלים המוכחים בין גברים ונשים ברמה הפיזיולוגית, הנוירולוגית, ההורמונלית ועוד, ניצבים כהנחה יסוד בבסיסה של ההצעה. לכן מתבקש, לדעת אחדים, ליצור תנאים הולמים ליכולות הספציפיות ולמאפיינים הייחודיים של הנשים. למשל, הקטנת שטח המגרש, הכדור והשער תחפה על האיטיות היחסית של הנשים ותעניק תחושה מלאכותית של משחק מהיר. יתרה מכך, ההבחנה בין המשחק של הגברים והמשחק של הנשים תיצור הפרדה ברורה בין המשחקים ותהפוך את כדורגל הנשים למשחק עצמאי, שלא מאיים על המשחק הגברי.
בדומה לענפים אחרים, כמו טניס וכדורעף, שבהם הותאמו החוקים ומבנה המשחק לנשים (למשל, על ידי אורך המשחק בטניס, או גובה הרשת בכדורעף), יוכל גם הכדורגל ליהנות מהצלחה מעצם העובדה שהוא אינו בתחרות מול הענף המקביל לגברים. אלא שבין השורות מסתתרת שוב העמדה המועדפת שמוענקת לספורט הגברים. ההנחה שהמהירות היא הקריטריון המרכזי לאיכות המשחק מבוססת על חשיבה גברית, ולכן נדרשות הנשים להתחקות אחר המדדים הגבריים להצלחה.
השוואה לגברים. בעירום
תחת אותה הקטגוריה של הדגשת אלמנטים נשיים אנו עדים לתופעה שמבטאת אפילו הקצנה של ממדים נשיים בניסיון למשוך תשומת לב תקשורתית.
תמונות העירום של שחקניות הכדורגל מגרמניה ומצרפת מבטאות את הרעיון, שעל פיו הפופולריות של ספורט הנשים תושג באמצעות הדגשת הנשיות. אלא שהנשיות המודגשת בתמונות העירום היא חד־ממדית ומכוונת בעיקר לרצות, שוב, את הקהל האוהדים הגברי.
בניסיון להגביר את העניין סביב אליפות העולם בכדורגל, ניתן לזהות גם מאמצים של חיפוש אחר המקבילה הנשית לכוכבי הכדורגל הבולטים ממשחק הגברים.
כך, למשל, אפשר למצוא בחלק גדול מהכתבות שעוסקות במונדיאל הנשים אזכורים של שחקנים גברים, כאמצעי לתיאור איכויותיה של הכדורגלנית. במילים אחרות, הביטויים "רונלדו של הנשים" או "מסי של הנשים", אינם אלא ביטוי לחיזוק של המודל הגברי, שהפך כאמור דווקא למנגנון ששוחק את פוטנציאל העניין בספורט הנשים.
הופ סולו, השוערת של נבחרת ארצות הברית. שינוי סדר יום בתקשורת הספורט? צילום: רויטרס
הפתרון בנו
הצעות נוספות הזכירו, מצד אחד, את הצורך לבנות סדר יום תקשורתי שונה, באמצעות העסקה של יותר נשים במערכות עיתוני הספורט, ומצד שני, את חשיבות של הגברת נוכחותן של נשים, כאוהדות כדורגל, במגרשים. משום שרק כך ניתן יהיה להכניס עוד נשים למעגל צרכני הספורט האמיתי ולשנות גם בו את האמונות והערכים היסודיים.
בבסיס, חשוב להדגיש כי אין כל קשר מחייב בין נשים, כאוהדות, ובין ספורט הנשים. מחקרים מוכיחים כי ההנאה מספורט הנשים אינה מוגבלת לנשים בלבד. להפך, במקומות ובענפים מסוימים גברים, יותר מנשים, צופים ומעריכים ספורט נשים. מחקרים בישראל ובעולם גם הצביעו בבירור על כך שעיתונאיות ספורט אינן מקדמות בהכרח, או מעוניינות לקדם, את ספורט הנשים כתפיסה. הנתונים מלמדים על כך שברוב הזמן המצב אפילו הפוך, ועיתונאיות הספורט הפנימו את הקודים הגבריים לשיפוט של המציאות הספורטיבית.
לצד הצעות אלו ישנם כמובן גם רעיונות אחרים ומעניינים, שיש להם ערך חשוב כשלעצמו. אולם המשותף לכולם הוא שמדובר בפתרונות קלים, שאינם מסוגלים לעקור את הבעיה מהשורש. ברוב המקרים הם אפילו משכפלים אותה. אולי הפתרון האמיתי טמון דווקא בקהל ובחברה, שלא מסוגלים לחשוב על הספורט במונחים אחרים: הרי הכוח הוא רק מרכיב אחד מתוך מכלול ספורטיבי רעיוני שלם. הצבתו בראש סדר העדיפויות אינה גזירה משמים. מדוע שערכים אחרים, כמו תחרותיות, אסטרטגיה, אסתטיקה ועוד, שבולטים יותר בספורט הנשים, לא יזכו לאותה ההערכה? מובן שמדובר בשינוי בסיסי ועמוק יותר, שמחייב שיטות שונות של תגמולים ואימונים, אבל אולי הדרך הקשה היא גם הנכונה. שאחרת, זו רק שאלה של זמן עד שנמצא ספורטאית נוספת מתערטלת על שער של עיתון.
הכותב הוא מרצה לתקשורת ומומחה לתקשורת הספורט במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון ובאוניברסיטת בר־אילן.
