מה סוד ההצלחה הפיננסית של כדורסל המכללות?
לאמריקאי הממוצע לא היה ממש אכפת מהשביתה שהיתה יכולה לבטל את עונת הכדורסל המקצועני. יש כדורסל מכללות - וזה עסק הרבה יותר גדול
אחת הסיבות העיקריות לכך שבסופו של דבר הבעלים והשחקנים ב־NBA הצליחו להגיע לסיכום בדיוק ברגע האחרון, שאפשר את צאתה לדרך של העונה בכריסמס היא, ובכן, כדי שיוכלו לשחק בכריסמס.
חשיבות מחזור משחקי חג המולד של ה־NBA עצומה - זה בעצם היום היחיד בין פתיחת העונה (בימים כתיקונם בסוף אוקטובר) לבין האולסטאר (באמצע פברואר) שמישהו בארצות הברית באמת מתייחס לליגת הכדורסל המקצוענית. הסיבות לכך רבות (הפוטבול מתקרב לשיאו במכללות ובמקצוענים, ה־NBA באופן מסורתי משבצת משחקים בפרופיל גבוה ליום החג), אבל סיבה אחת לא פחות חשובה היא שמי שאוהב כדורסל תחרותי באמת, מפתיע באמת, מרגש באמת וכזה שיש בו אוהדים אמיתיים ביציעים, פשוט עוקב אחרי כדורסל המכללות עד שהוא נגמר, בסוף מרץ. מה שמשאיר לו חודש להיכנס לעניינים עד שמתחיל הפלייאוף ב־NBA.
מיליוני בראקטס
לפעמים, ממרחק רב כמו זה שפעור בין ארה"ב לישראל, עובדות חיים פשוטות הולכות לאיבוד. דוגמה אחת היא שכאן בארץ לא באמת ברור לחובב הספורט הממוצע עד כמה הדבר הזה של ספורט מכללות גדול בארצות הברית. עד כמה עצום ומרתק הוא פוטבול המכללות, ועד כמה גם לכדורסל המכללות אין במה להתבייש, לא מול הסטודנטים עם הכדור האליפטי ולא מול הכדורסל המקצועני.
אוהדי מכללת קוסטל קרוליינה צילום: MCT
רמז כלשהו קיבלנו כאן בשנים האחרונות כשכולנו ראינו איך הנשיא ברק אובמה ממלא את לוח הניחושים שלו (בראקט) לקראת פתיחת טורניר אליפות המכללות. ואמנם את האימג' של אובמה כותב שמות של אוניברסיטאות על לוח מחיק הקרינו בכל העולם, אבל אסור לחשוב שמדובר במשהו שייחודי לאדוני הנשיא.
אצל חובב כדורסל שכמותו הבראקט של אובמה הוא רק אחד מעשרות מיליוני בראקטס שהאמריקאים ממלאים בכל שנה כשמגיע חודש מרץ ועמו טורניר הכדורסל של אליפות ה־NCAA. ה"בראקטולוג'י", תופעה חברתית שכראוי זכתה לכינוי משל עצמה, היא אירוע בלתי נפרד מ"שיגעון חודש מרץ" (מארץ'־־מאדנס), שבו הנושא הספורטיבי הכי מדובר בארה"ב הוא כדורסל מכללות.
ובזמן שמשחק הניחושים הזה מוסיף עניין בזמן הטורניר, הרי שלא מעט כסף מעורב בו. כ־75 מיליון דולר מחליפים ידיים בלאס וגאס בהימורים על משחקי הטורניר, וגם זה טיפה בים לעומת כ־3 מיליארד דולר שהאמריקאים שמים על הימורים פנימיים בבתי ספר, קמפוסים ומשרדים. ממוצע של כמעט 10 דולרים לכל אמריקאי. השעות שאנשים משקיעים במשחק הזה במשרדים שוות להפסד של כמעט 2 מיליארד דולר בשעות עבודה לשוק האמריקאי.
מעלה מעלה מעלה
ההשלכות הפיננסיות של הטירוף הזה מעמידות בצל גם את המקצוענים. בעלי הקבוצות ב־NBA, שטענו בדיונים לאורך השביתה כי בשנים האחרונות הם ספגו הפסדים משותפים של בין 300 ל־400 מיליון דולר בכל שנה, יכולים רק להביט אל עבר טורניר ה־NCAA ולהוריק מקנאה לירוקים. ב־2011 מארץ'־מדנס הכניס ל־NCAA (איגוד הספורט הלאומי של מכללות ואוניברסיטאות) סכום עתק של 657 מיליון דולר. כן, אתם קוראים נכון - טורניר של חודש הכניס יותר מכפול ממה שה־NBA מפסיד בשנה. והגרף הזה הולך בכיוון אחד. הסכום שנכנס השנה מהווה קפיצה של 56.4% בהשוואה ל־2005, והתחזיות מדברות על 107 מיליון דולר נוספים שייכנסו מהטורניר של 2013, עלייה נוספת של 16.2% בהשוואה לטורניר האחרון.
המנוע העיקרי לצמיחה הזו הוא כמובן הכסף שנכנס מזכויות שידור. נכון לעכשיו CBS, הגוף שמזוהה עם משחקי האליפויות, חולק את שידור הטורניר עם טיים־וורנר בהסכם שנמתח עד 2025 ושווה ל־NCAA כמעט 11 מיליארד דולר. בנוסף, בסוף השבוע שעבר דווח כי ESPN שפכה עוד כ־500 מיליון דולר על חבילת זכויות שכוללת משחקי אליפויות בענפים קטנים ואת הזכויות הבינלאומיות על משחקי המארץ'־מדנס עד עונת 2023/4, כולל. זה תשלום של יותר מ־40 מיליון דולר בשנה, זינוק היסטרי מהעסקה הקודמת, שהיתה שווה 200 מיליון דולר ל־11 שנים (כ־18 מיליון לשנה).
כסף לתשתיות. ולמאמנים
לאן הולך כל הכסף הזה? ובכן, יכול להיות שזה יישמע מפתיע - אבל ברובו המכריע הוא חוזר לאוניברסיטאות ולמכללות, להשקעה בתשתיות, בחינוך ובמחקר אקדמי. אסור כמובן להתעלם ממשכורות העתק של מאמנים רבים, שמרוויחים סכומים שגם ב־NBA מאמנים ראשיים לא תמיד מרוויחים (שישה מאמני כדורסל מרוויחים לפחות 3 מיליון דולר, ועוד עשרה מאמני פוטבול מכללות), אבל ב־NCAA מבטיחים שלפחות 90% מההכנסות חוזרות למוסדות האקדמיים. והם, מצדם, יודעים מה לעשות איתו.
340 האוניברסיטאות והמכללות שמחזיקות תוכנית כדורסל ברמת הליגה הראשונה הוציאו ב־2010 כמעט 800 מיליון דולר על תפעול הארגונים האלה. סכום עצום של יותר מ־2.3 מיליון דולר לקבוצה - תקציב שבליגת העל הישראלית בכדורסל לא כל אחת מ־11 הקבוצות יכולה לגייס. אלא שההכנסות היו גבוהות ב־26% מההוצאות. כלומר 281 מיליון דולר - יותר מ־800 אלף דולר למוסד אקדמי - היו רווח שנשאר בקופות האוניברסיטאות.
"איך הם עושים את זה?" זו שאלה הגיונית, וכדי לענות עליה צריך להבין שהמספרים הבלתי נתפסים האלה מתאפשרים הודות לעשרות מיליוני אמריקאים שמחשיבים את עצמם אוהדי כדורסל מכללות ולכל אחד מהם יש קבוצה שהוא אוהד, ויישאר אוהד שלה עד יומו האחרון. הוא כנראה גם יעשה הכל כדי שילדיו יאהדו אותה, מפני שברוב המקרים הוא פשוט למד שם. ובנוף של הספורט האמריקאי אי אפשר לראות את זה כמובן מאליו. כי בעוד ה־NBA משווקת את הכוכבים שלה לפני שהיא משווקת את הקבוצות שלה - מה שמקטין את המחויבות של האוהד כלפי המועדונים ומכאן כלפי הליגה - במכללות האוהדים נשארים נאמנים כל החיים.
את המחויבות הזו הם מבטאים בשלל דרכים שקשורות בהוצאה כספית, כולל המאמץ שהם עושים כדי להגיע למשחקי הקבוצה שלהם מכל רחבי המדינה. 11 קבוצות הביאו בעונה שעברה לפחות 15 אלף אוהדים בממוצע למשחק, 44 קבוצות הביאו לפחות 10,000 והקבוצה שבמקום ה־100, UCF, שבה משחקים הבנים של מייקל ג'ורדן אכלסה 5,411 אוהדים בכל משחק בית. בסך הכל כמעט 32 מיליון אוהדי כדורסל מכללות צפו במשחק באולם בעונה שעברה, כ־11 מיליון יותר מהכמות שהלכה למשחקי NBA.
ואף שהיה מתבקש לסיים את המאמר הזה בקריאה ל־NBA ללמוד משהו מהמכללות - לפחות בכל הקשור להגברת המחויבות למועדונים או להפעלת טורניר מותח כמו זה של ה־NCAA, הרי שהמציאות הפוכה - ודווקא במכללות לומדים מהמקצוענים. ראשי ה־Pac12, אחת הליגות הבכירות בכדורסל המכללות, הודיעו שבכוונתם לייצא משחקים לסין, כדי להרוויח מהגלובליות של שמות כמו UCLA וסטנפורד, שמשחקות בליגה שלהם. ככה שבעוד ב־NBA מלקקים את הפצעים, במכללות כבר חושבים על היעד הבא. פלא שדיוויד סטרן היה לחוץ לפתוח את העונה בכריסמס?
