החבר'ה מההוצאה לפועל הגיעו לכדורגל

על פניו - עונת 2011/12 היא "עוד עונה". כבר עייפנו מלשמוע על רמת הכדורגל הגרועה או על הקהל שמדיר את רגליו מהאצטדיונים. זה כבר לא מעניין ולכן גופי התקשורת עסוקים כבר עכשיו בתכנון סוף העונה. מה יקרה אם קריית שמונה תהיה אלופה, מי יחליף את אלישע וכן הלאה. מה שכן - כל הספקולציות וההשערות מונעות מאותם גופי תקשורת מקצועיים לעילא להבחין בכך ששנת 2011/12, לפחות על פי האירועים עד כה, מסתמנת כשנה יוצאת דופן. יש שיגידו הסטורית, אפילו. פסיקת בין הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל, שהוריד לבית"ר ירושלים 2 נקודות על התנהגות גזענית של אוהדיה כלפי טוטו תמוז הפכה את העונה הזו, באופן רשמי ושאינו משתמע לשתי פנים - לעונת התשלום במזומן.

ישנם כמה ארועים שבמבט ראשון נראים שאינם קשורים, אך התבוננות מעמיקה יותר חושפת את הקשר בין כולם.

אין יותר משחקים - הגיע הזמן לשלוף את הארנק. כלומר להוריד נקודות. עונש הרבה יותר קשה מסתם עוד קנס. הסיטואציה מזכירה מצב בו איש ההוצאה לפועל דופק על דלת ביתכם באישון לילה עם צו עיקול - למרות המבט ההמום על פניכם, הרי ידעתם שזה יגיע. דחיתם, סובבתם, קימבנתם, התחננתם ועשיתם כל שביכולתכם על מנת לדחות את הקץ בדרך הישראלית ביותר שיש - להבטיח הרבה, לעשות מעט ולקוות לטוב. בעולם הכדורגל הישראלי צירוף הפעולות הזה מכונה "ניהול קבוצה"...

אבל לא עוד. היום הגיעה הנהלת בית"ר ירושלים לבית הדין המשמעתי כשעל פניהם של בעלי העניין נסוכה ארשת מאלפת - מין שילוב של זעם, מבוכה, חוסר אונים וחוסר אמונה. איך יכול להיות ששוב הזמינו אותם? דווקא אותם! נסיון העבר כבר הכין את קורנפיין שהגיע מלא בתרגילים וסיפורים אבל הפעם - כל זה לא עבד. הפעם דייני בית הדין פינו את מקומם לחבר'ה מההוצאה לפועל שהסתכלו לאיציק קורנפיין בלבן של העין ואמרו לו בלי למצמץ - את המזומן, כלומר את הנקודות, כאן ועכשיו. לא מחר, לא בהקפה, לא על תנאי. עכשיו!

ואין מה לעשות - הקרן עלתה והריבית פגשה את חברתה "דריבית" וכל זאת כתוצאה של שנים רבות של התעלמות או הסכמה שבשתיקה עם ההתנהגות של הקהל הבית"רי שפיתח לו את המנהג להתחמם בערבי החורף הקרים באמצעות התכת פלסטיק שהיה כסא באצטדיון עד לפני שעה קלה. שנים של העלמת עין, כולל מצד קורנפיין עצמו, אינן יכולות להימחק ברגע ועכשיו, דווקא עכשיו, בתזמון הרע ביותר האפשרי, דפקו החבר'ה מההוצאה לפועל על דלתו בעוד הוא, לבוש בפיג'מה וקורי שינה בעיניו, לא היה מוכן לזה. הוא חשב שיהיה בסדר!

מכיוון שמדובר בתרגולת המוכרת לו טוב, ציפה קורנפיין להשלמת הקומבינה עם איזה "אולי נסגור את המזרחי" קטן. לא? אולי נזרוק לערימה משהו כמו "נעביר שמות למשטרה" כזה? זה בטח יעבוד. או שלא. כלומר, זה בטח היה עובד על הדיינים, אבל עם אנשי הוצאה לפועל אי אפשר לשחק. קורנפיין ניסה ובתוך דקות מצא עצמו תלוי הפוך, כשגברתן מנער אותו אנה ואנה עד אשר נפלו מכיסיו שתי נקודות יקרות שהותירו את הקבוצה במצב רע מאוד.

בית"ר ירושלים היא הדוגמא המובהקת והבוהקת ביותר, אבל בל נשכח את הפועל פתח תקווה שהגיעה לעונת המשחקים הזו על ארבע, אחרי ששנים של קומבינות, תרגילים ובהמיות הביאו את גב הגמל להישבר ואת אנשי ההוצאה לפועל לנער תשע נקודות יקרות ערך מתוך מכיסי המנהלים הקודמים, למרות שצריך להיות הוגנים ולומר שתשע נקודות הן מחיר מבצע תמורת היעלמותו של דני לוי מנוף הכדורגל שלנו.

וגם אם האיש כבר הלך, מגיע לא אחר מאשר יעקב שחר ומראה לנו שלא צריך להיות בעל סגנון ניהול ייחודי, כמו אותו דני לוי, בכדי להביא את אנשי ההוצאה לפועל אל דלת הבית הירוק. מכבי חיפה משלמת היום, במזומן וביד, את היחס המוזר של יעקב שחר אל אלישע לוי בעונה הקודמת. כזכור, בזמן שמכונת יחסי הציבור המכונה "אלי גוטמן" ראתה את אלישע לוי מוביל את חיפה לאליפות, התאהב יעקב שחר בעמדה של "נדבר על חוזהו של המאמן בסוף העונה" ותלה, בעצם, את גורלו של המאמן בשורה התחתונה - תהיה או לא תהיה אליפות. אז אליפות היתה, אבל מיד בתום חגיגות האליפות נשמעו הלמות האגרופים על הדלת. הפעם הגיע גובה מיוחד לגבות את החוב. הוא לא לוקח נקודות, אבל הוא כן לוקח את כל השאר - רוח קרב, סולידריות, אמון, תמיכת קהל. את התוצאות ניתן לראות בסביבות המקום השמיני.