ונגר הוא יותר אולי הנס מז'וזה מוריניו
ארסן ונגר הוא המנהל הספורטיבי הטוב ביותר שהיה לארסנל. הוא כנראה המנהל הספורטיבי הטוב בכל הזמנים. ולכן ארסנל צריכה מאמן חדש
הבהרה: ארסן ונגר היה הדבר הכי טוב שקרה לארסנל בכל הזמנים. אבל הוא אינו מאמן כדורגל גדול. הוא איש כדורגל גדול.
ונגר הוא האיש העומד מאחורי בנייתה מחדש של ארסנל. הוא היה אחד מהגורמים המשמעותיים בהפיכתה למוסד הכדורגל האדיר שהיא כיום. הוא הפך את הקבוצה לאחת מהיציבות ביותר באירופה ושם אותה, מבחינת הכנסות ואהדה, מעל קבוצות ענק כגון יובנטוס, מילאן, אינטר וליברפול - הישג נדיר. מבחינה פיננסית, בנייתה ארסנל מחדש - כולל הקמתו של אצטדיון האמירייטס - התאפשרה הרבה בזכות היכולת של ונגר לייצר הכנסות משחקני הכדורגל שהוא קנה, בנה, טיפח ומכר.
ההישגים הללו הופכים אותו למנהל הספורטיבי או הג'נרל מנג'ר הגדול בהיסטוריה של ארסנל ואולי של הפרמיירליג. ואולי של אירופה. אבל זה אומר שהוא מנהל ספורטיבי אדיר ולא מאמן אדיר. ונגר הצטיין בניהול ספורטיבי של המועדון. הוא הצביע לאן הוא צריך להגיע תוך כדי שהוא שוקל את החולשות והיתרונות שיש לארסנל ביחס לקבוצות היריבות. ביחס למשאבים שהיו לו, ונגר הצליח לשדרג את התדמית של המועדון כמו שאף אחד אחר לא הצליח בכדורגל הבינלאומי. אבל במובן הזה הוא יותר אולי הנס (המנהל הספורטיבי של באיירן מינכן) מאשר ז'וזה מוריניו.
ארסנל רודפת אחרי טוטנהאם. החזון והבנת כלכלת הכדורגל של ונגר לא עוזרים לקבוצה שלו במהלך המשחק. בטח שלא כשהיא נטחנת עד דק על ידי מילאן בשמינית גמר ליגת האלופות צילום: אי פי איי
ולמרות זאת, מאמן כדורגל צריך להיות בעל כישורים אחרים לחלוטין מאלו של מנהל ספורטיבי. החזון והבנת כלכלת הכדורגל של ונגר לא עוזרים לקבוצה שלו במהלך המשחק. בטח שלא כשהיא נטחנת עד דק על ידי מילאן בשמינית גמר ליגת האלופות.
בעבר ונגר ניצח בקרבות טקטיים אבל רק כשבארסנל היו שחקנים גאונים/מנהיגים כגון דניס ברגקאמפ, פטריק ויירה וטוני אדמס. כיום, הוא פשוט לא מצליח לנצח משחקים מעמדתו כמאמן - בניגוד למאמנים אחרים.
כדי להבין זאת, צריך לראות איך הוא ניצח משחקים בעבר. בעבר ונגר ניצח משחקים על מגרש האימונים, עליו ייצר סגנון משחק שאותו הביא לאצטדיון ביום המשחק. הוא דבק בסגנון משחק הזה ללא קשר ליריבה. שחקניו מעידים כי כמעט ואינו מתייחס לקבוצה היריבה בתדרוכים הטקטיים. וזה בניגוד למאמנים מודרניים כגון ז'וזה מוריניו, שאת התדריכים הטקטיים האחרונים שלהם מדגישים בעיקר ליריבה. אפילו פפ גווארדיולה, שקבוצתו שולטת לחלוטין בכל משחק, מתייחס רבות (בעזרת קליפים ו-DVD) לקבוצה שממול. ונגר, שהיה חדשן בעבר, נחשב כיום למיושן.
השיטה של ונגר, של שיוף שיטת המשחק של קבוצתו והתעלמות מסגנון היריבה, עבדה כשהיו לו בסגל שחקנים ברמה הגבוהה ביותר בעולם ומנהיגים מנוסים לצד שחקני הגנה מצוינים, שידעו לעבוד יחדיו. כשכל השחקנים הללו עזבו את המועדון, ונגר לא מיהר להחליף אותם בשחקנים דומים - בגלל חזון כלכלי ספורטיבי שהיה לו. בנוסף, הקבוצות היריבות הבינו את ה"שטאנץ" של ארסנל. כתוצאה מכך, ארסנל לא ניצחה כמעט באף משחק חשוב באמת בשבע השנים האחרונות.
בשבע השנים האחרונות, ארסן ונגר ביצע כמות אדירה של טעויות טקטיות, שחזרו על עצמן עונה אחר עונה. במיוחד כשזה נוגע להחלפת שחקנים בזמן הנכון. המגרעות הטקטיות של ונגר מתועדות היטב בטורים, בלוגים ואפילו ספרים. והן קשורות לעובדה שכמו רוב אנשי החזון, ונגר אובססיבי בקשר לחזון שלו. וזה הוביל אותו להיכשל בהבנה של מה שהקהל של ארסנל ראה במשך זמן רב: וזה שהקבוצה לא עמוקה מספיק, תלויה יותר מדי בשחקנים פצועים כרונית וחסרת מנהיגות על המגרש. דניס ברגקאמפ ופטריק וויירה חזרו על הדברים הללו - "לארסנל אין מנהיגים על המגרש כבר כמה שנים" - לפני ואחרי התבוסה אמש למילאן.
העקשנות של ונגר והמחסור שלו באינסטינקטים של מאמן, הובילו לכך שארסנל - למרות היותה אחת מחמשת הקבוצות המכניסות ביותר באירופה ואחת מהאהודות ברחבי העולם - רודפת אחר קבוצה ענייה יותר ופופולרית הרבה פחות כמו טוטנהאם. שלא לדבר על כך שארסנל יכולה רק לחלום להילחם עם קבוצות כגון מנצ'סטר יונייטד, ריאל מדריד וברצלונה.
מאמן שהיה חושב רק על ניצחון במשחק הבא היה מזהה טוב יותר את הפגמים של ארסנל ופועל כדי לתקנם. מאמן כזה היה אפילו לוחץ על ההנהלה להשקיע בשחקנים שהיו עוזרים לפתור את הבעיות. מאמן כזה היה מתאים את שיטת המשחק טוב יותר לשחקנים שיש בשירותו. מאמן כזה היה מתאים את עצמו טוב יותר לסביבתו מאשר איש חזון עקשן.
ארסנל צריכה מאמן כזה כדי שתוכל לחזור לשחק באותה רמה של מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי, ריאל מדריד או ברצלונה.
והיא צריכה מאמן כזה עכשיו. התדמית של התותחנים נפגעת בכל תבוסה וכדי שתחזור להיות קבוצה גדולה היא צריכה מישהו שיעבוד אחרת מוונגר. זה לא אומר שוונגר צריך לעזוב. המנהל הספורטיבי הטוב בכל הזמנים אפילו צריך להישאר במועדון ושהמאמן יעבוד על פי קווים מנחים שלו.
עם זאת, ונגר בחיים לא ייתן לזה לקרות. וזה הצרה הגדולה של ארסנל. ההנהלה של ארסנל ציינה לאחר עזיבתו של ג'ורג' גראהם בעקבות פרשת שחיתות, שלעולם לא תעניק למנג'ר כוח גדול כל כך כמו שהעניקה לסקוטי. אבל מאז השתנו המון דברים בצפון לונדון, וכיום ונגר חזק הרבה יותר מכל מנג'ר שהיה בהיסטוריה של המועדון. והוא לא יביא מאמן שיעבוד איתו. אפילו את פט רייס, עוזר המאמן שלו ב-15 השנה האחרונות הוא לא החליף (זה למרות שאלכס פרגוסון, למשל, החליף כבר כמה וכמה) ואף שכנע אותו לחזור בו מפרישתו בקיץ. הכל כדי שלא יהיה מישהו שיפריע לחזון שלו.
ארסנל מועדון ענק הרבה בזכות בגלל ונגר. אבל הקבוצה קטנה וקטנה מדי שנה הרבה בגלל ונגר.
