זה לא עסק

החלטה מעניינת שניתנה השבוע בבית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ד' קרת־מאיר) בענייני מיסוי בספורט, שופכת מעט אור על ענף הכדורגל הישראלי והסביבה העסקית שבה הוא פועל, או יותר נכון, מדשדש. מדובר בערעורה של מכבי תל אביב כדורגל בע"מ, על החלטת רשות המסים לסווגה לצורך חוק מס ערך מוסף כ"מלכ"ר" (מוסד ללא כוונת רווח), ערעור שנדחה בסופו של דבר על ידי בית המשפט (ע"מ 1126/06).

אז לשם מה?

מכבי ת"א כדורגל בע"מ הנה חברה פרטית שרכשה ב־1995 מן העמותה של מועדון הכדורגל את זכויות הניהול של מחלקת הבוגרים במכבי ת"א. כעבור שש שנים היא רכשה גם את זכויות הבעלות בה, כאשר פעילות הנוער והילדים, כמו גם הזכויות במקרקעין המועדון, נותרו בבעלות העמותה.

לקראת סוף 2003 שינתה רשות המסים את סיווגה של החברה, לצורך הוראות חוק מס ערך מוסף, מ"עוסק" ל"מלכ"ר" - שינוי שכפי הנראה הוא בעל משמעות כספית לא מבוטלת עבור החברה. שיטת המיסוי על מלכ"רים היא שונה בנושא המע"מ. מאחר שלמלכ"רים בדרך כלל פעילות תפעולית הפסדית ומימונם נעשה באמצעות תרומות, מוטל המע"מ על השכר המהווה את הערך המוסף, ולא ניתן לנכות מס תשומות.

ברשות המסים טענו כי חרף עובדת היותה חברה פרטית, המטרות שלשמן הוקמה מכבי ת"א כדורגל בע"מ דומות לניהול עמותות כדורגל הרשומות כמלכ"ר, ולכן יש לסווגה כמלכ"ר, בדומה ליתר קבוצות הכדורגל שבהן היא מתחרה. ברשות המסים טענו כי מאחר שההוצאות העיקריות של הקבוצה הן הוצאות שכר ועיקר ההכנסות נובעות מתמיכה של גופים עסקיים, הרישום כ"עוסק" מוביל לחיסכון ניכר במס לבעלי הקבוצה של יותר מ־10% מהוצאות השכר.

בעוד שברשות המסים עמדו על כך שמכבי לא מתנהלת למטרות רווח, בקבוצה טענו את ההפך הגמור. החברה גרסה כי חלק הארי מהכנסותיה נובע מפרסום וחסויות, זכויות בשידורי הטלוויזיה, מכירת מינויים, כרטיסים ועוד. היא אף טענה כי "יש באפשרותה להפיק רווחים מהפעילות בתחום, שהרי אחרת לא היתה רוכשת את פעילות הכדורגל של העמותה".

שחקני מכבי תל אביב. לוני רצה להנפיק אותם בבורסה צילום:ראובן שוורץ

מכבי בבורסה. באמת?

החברה ציינה כי פעילות הבוגרים נרכשה תמורת 18.8 מיליון שקל, וכי אף היתה לה כוונה לרשום את מניותיה למסחר בבורסה. בית המשפט לא התרשם מהחזון הצהוב־כחול, וקבע כי בפועל לא היתה אחיזה במציאות לאותן תוכניות עסקיות עתידיות של החברה, אז תחת בעלותו שללוני הרציקוביץ', באמצעות חברת PCS בע"מ.

בפסק הדין נכתב כי "עדותו של הרציקוביץ' באשר לבדיקות אשר נערכו על ידו לפני רכישת הקבוצה מעלה תמיהה, ואינה עומדת בקנה אחד עם מי שמבקש לבצע רכישה שמטרתה היא פעולות עסקיות לשם רווחים כספיים". בית המשפט מבסס קביעתו כי הקבוצה לא נרכשה משיקולים כלכליים, בין היתר על סמך עדותו של הרציקוביץ' שלפיה לא הכיר "את הסכומים של הקבוצה טרם כניסתו", וכי רק העריך שהקבוצה מפסידה לפני שרכש אותה. הרציקוביץ' אישר שלא משך משכורת כלשהי בשנים שהחזיק בקבוצה, ותקוותו היתה להפוך את הקבוצה לעסק תקין וכלכלי. בית המשפט הבהיר כי חרף תקוות אלו לקיומה העסקי העצמאי של הקבוצה, הרי שאלמלא השקעת הבעלים לא היה ניתן להמשיך בפעילותה.

ליגת האלופות היא עניין רווחי

השופטת קרת־מאיר פיזרה את ענני האספירציות העסקיות של החברה, והעדיפה לדבוק בנתוני הדו"חות הכספיים של הקבוצה בשנים 2001–2004 שהציגו פעילות גירעונית ניכרת. בשנים 2001–2003 הכניסה הקבוצה קרוב ל־30 מיליון שקל בכל עונה, אך עדיין הפסידה בכל עונה בממוצע 17 מיליון שקל. טענתה של החברה כי רווחיה המרשימים ב־2004 בסך של 11 מיליון שקל (נבעו מהכנסות של 53.8 מיליון שקל) מלמדים על אופייה העסקי, נדחתה בנימוק כי מדובר בהכנסה נקודתית הנובעת מהשתתפות חד־פעמית בליגת האלופות וממכירת זכויות שידור. גם הטענה כי הרציקוביץ' מכר את מניותיו בחברה כנגד קבלת תמורה אישית, לא סייעה לחברה. החברה הביאה כדוגמה את "מכבי ת"א כדורסל" המסווגת כ"עוסק" ולא כ"מלכ"ר", ואולם רשות המסים הבהירה שמדובר במקרה יחיד בענף הכדורסל בשל נסיבות ייחודיות הנבדקות מעת לעת, וכי בענף הכדורגל רוב הקבוצות מתנהלות כעמותות.

בית המשפט אף ראה זהות אינטרסים בפועל בין החברה לבין העמותה הפועלת כמלכ"ר, ומאפשרת לקבוצת הבוגרים שימוש ללא תמורה במקרקעין של המועדון.

רצו דיבידנדים. אז רצו

נקודה חשובה ומעניינת בפסק הדין נוגעת ליכולת החברה לחלק רווחים (דיבידנדים). במקרה של מכבי בשנים הרלבנטיות חלוקת רווחים ממילא לא היתה מעשית, נוכח הפעילות הגירעונית; ואולם מעניין לראות כי מכבי ת"א כדורגל בע"מ רואה עצמה כמי שרשאית לחלק דיבידנדים, על פי מסמכי ההתאגדות שלה, דבר המצביע לדעתה על אופייה העסקי.

רשות המסים הצביעה על כך שתקנוני ההתאחדות קובעים במפורש שהחברות בהתאחדות מותנית ברישום הקבוצה תחת תאגיד שלא למטרות רווח. בית המשפט קיבל את עמדת הרשות, וקבע כי לאור הוראות בתקנון המגבילות את יכולת חלוקת הרווחים והוראות אחרות המחייבות תמיכה במחלקת הנוער, אין מדובר במאפיינים "טהורים" של עסק המתנהל לפי רצון הבעלים.

מבלי להיכנס לדיון המורכב כשלעצמו, האם נכון לאפשר לקבוצות להתנהל במסגרת תאגידים פרטיים הפועלים למטרות רווח? הרי שעצם קיומה של מחלוקת בדבר המצב המשפטי הקיים בעניין זה, וההוראות הסותרות המצויות בתקנוני ההתאחדות בנושא יכולת חלוקת הרווחים, ממחישים את חוסר הוודאות המשפטית בנושא.

חוסר וודאות זה מקורו, בין היתר, בהתנגשות בין אימוץ מסקנותיהן של ועדות שונות אל תקנוני ההתאחדות, בזמנים שונים, והגבלות שקבע רשם העמותות למניעת העברת קבוצות כדורגל לגופים פרטיים הפועלים למטרות רווח.

אסטרטגיה ברורה בבקשה

הבלבול הזה, לגבי סוגיה כה מרכזית בניהול מועדוני הכדורגל המקצועניים, מוטב שיבוא על פתרונו במהרה.ועדת שטרוזמן (הוועדה לבחינת כשרות והתאמה של יחידים ותאגידים לרכישת זכויות בקבוצת כדורגל) הפועלת בימים אלה, עשויה אולי להתייחס בשולי מסקנותיה גם לנושא זה. על כל פנים, מוטב שניסיון העבר ילמדנו כי יישום חלקי של רסיסי מסקנות מוועדות נכבדות שונות לא יהווה תחליף לגיבוש וליישום חזון ואסטרטגיה ברורים, שיאפשרו את התנאים לשיקומו ולהזנקתו של ענף הכדורגל בישראל על ידי איתור התמריצים המתאימים למשקיעים פרטיים מחד, ושמירה על האינטרס הציבורי והקהילתי מאידך.

הכותב הוא עו"ד המתמחה בדיני ספורט