כאבי גדילה

לאחרונה החלו בטייבה לדבר על החזרת עטרה ליושנה ועל הקמת קבוצה גדולה וקהילתית שמטרתה, כמו הפועל טייבה ז"ל, היא להגיע עד הטופ של הכדורגל הישראלי. היזמים הצעירים בטייבה פנו לאנשי הפועל קטמון, קבוצת האוהדים הראשונים בישראל, והחלו לגלגל את הרעיון. הוכן דף הסכם נאמנות לאוהדים והחלו לגייס אוהדים, שכל אחד ישלם 300 שקל דמי חברות. נפתחה קבוצת פייסבוק וכבר היה מפגש במתחם שמתחת למסגד ח'אלד בן אלוליד. "זה משהו שיכול לגרום לי לבכות", אומר

קבוצת האוהדים נותרה קונספט רומנטי, אבל אחרי שש שנות ניסיון וחבטות כבר רואים את השחיקה האדירה של האנשים המעורבים. "בשנים הראשונות הקבוצה חיה על אידיאולוגיה, פרופר", אומר שרצקי. "כולם מתנדבים ועובדים קשה בחינם, אבל עלויות הליגה הופכות את הכל לגדול יותר. זה הופך למפעל של 30 אנשים, עובדים מול אוהדים, ההתאחדות, מס הכנסה, ספונסרים - ההוצאות עולות במאות אחוזים, פתאום יש צי רכבים, זה הופך למקצועי ולכן צריך להוביל הליך התמקצעות".

וזה הדגל האדום שמוציאים המעורבים בקבוצות האוהדים לכל מי שרוצה להקים קבוצת האוהדים.  

לקבוצות אוהדים יש יתרון בליגות נמוכות, שם דמי המנוי נותנים לקבוצה פור משמעותי מבחינה כלכלית, ובנוסף, עצם זה שיש אוהדים עוזר להביא שחקנים טובים יותר.

הבעיות מתחילות כשמטפסים למעלה. שם דמי המנוי הם ממתק אבל לא הלחם והחמאה. שם צריך תשתית הכוללת מגרש נורמלי, ספונסרים והנהלה שעובדת פול טיים. אי אפשר עוד לעסוק בזה כתחביב כי זה שואב את כל הזמן, שוחק את האנשים ולא מותיר מקום להתמקצעות נוספת.

אוהדי הפועל תל אביב. לרנר מדגיש: "ככל שהחברי הנהלת העמותה ייתפסו כאמינים יותר, כבעלי יכולת ניהול טובה יותר, כבעלי הבנה פיננסית מעמיקה יותר, וכבעלי קשרים רבים יותר, כך יגדל הסיכוי לגיוס המשאבים". לרנר גם מדגיש את העובדה שאוהדי הפועל בכדורגל צריכים להבין שזה "הסוד" צילום: טל שחר

התמסרות מוחלטת

הפועל אוסישקין חווה כאבים דומים לאלו של קטמון. את אוסישקין מנהלים אנשי ניהול במקצועותיהם, שעבדו עם תוכנית ארוכת טווח. אבל גם שם ישנו הלחץ להביא עוד כסף ולהפעיל שוב את הקשרים האישיים - כי הספורט בישראל מבריח מפרסמים. "קבוצת ספורט יכולה להצליח בתל אביב רק אם יימצאו בעלי אמצעים שיהיו מעוניינים לשאת בעול. אין דרך אחרת, בהיעדר תמיכה משמעותית מעיריית תל אביב. כמעט כל הקבוצות האחרות מקבלות תמיכה מהעירייה שלהן", אומר יונתן לרנר, שהיה בוועד המנהל של הפועל אוסישקין מתחילת הדרך ועד שהחליט לא להגיש את מועמדותו בבחירות הבאות לוועד (בעוד כחודשיים). הוא, כמו אחרים, כבר שחוק. אגב, עיריית תל אביב קיבלה החלטה לתמוך יותר בקבוצות בבעלות הקהילה, אבל זה לא מספיק. לרנר ממשיך: "החברות בוועד המנהל של העמותה והקבוצה דורשת ממני התמסרות, כמעט טוטלית, המותירה רק זמן מועט לעיסוקים אחרים", אומר לרנר. שרצקי אומר דברים דומים: "זה לוקח לך את החיים בכל המובנים".

הבעיה של אוסישקין גדולה יותר בגלל שמדובר בכדורסל - ענף פחות פופולרי מכדורגל.

לרנר אומר: "בחמש השנים הסתבר כי הזיהוי של העמותה עם ענף הכדורסל מגביל מאוד את הנכונות להצטרף אליה. גם אם נגיע ל־2,000 חברים (גידול של כ־25%), עדיין מדובר על הכנסה של כ־600 אלף שקל בשנה - זה לא מספיק". המסקנה של לרנר היא ש"שבשביל להגיע לצמרת, צריך תורם/נותן חסות עסקית נדיב במיוחד או איתור זכיין אפשרי לניהול הקבוצה, או מבנה של חברת ניהול - שתקבל את המנדט מהאוהדים". הפועל קטמון גם כן עוברת כעת שינוי, ומהשנה הבאה מעוניינים בהנהלת הקבוצה לקבל כמה משקיעים בודדים שיחזיקו בבעלות על הקבוצה ויהיו חלק מהדירקטריון, בדומה למודל הגרמני, שלפיו 50% מהקבוצה בבעלות אוהדים ו־50% בבעלות משקיעים.

לרנר מדגיש: "ככל שהחברים בהנהלה של העמותה ייתפסו כאמינים יותר, כבעלי יכולת ניהול טובה יותר, כבעלי הבנה פיננסית מעמיקה יותר, וכבעלי קשרים רבים יותר, כך יגדל הסיכוי לגיוס המשאבים". לרנר גם מדגיש את העובדה שאוהדי הפועל בכדורגל צריכים להבין שזה "הסוד". הכל בכסף. הכל בניהול. יותר מזאת, עבור רבים בישראל קבוצת אוהדים עדיין עושה רושם של "שליטה של היציע". אותם אנשים חצי עירומים שצועקים על המאמן. אבל זה רחוק מהאמת. האנשים שניהלו את אוסישקין ומנהלים את קטמון הם אנשים שקולים ואמינים שעושים מה שטוב עבור הקבוצה שלהם. "אנחנו גם אוהדים", אומר לרנר, "אבל רבים מבפנים וגם מבחוץ לא תמיד מקבלים את זה".

לפי לרנר, כדי שקבוצות אוהדים יעבדו בישראל, צריך לעבור תהליך התבגרות והבנה של מה זה קבוצה בשליטת הקהילה.

אוהד הפועל קטמון. "צריך להוביל הליך התמקצעות" "ולהבין ששליטת אוהדים זה לא שליטת היציע" צילום: מיכל פתאל

המוסדות לא מבינים

ההתאחדות לכדורגל ומוסדות הספורט רחוקים מלהבין את היתרונות של קבוצה בבעלות אוהדים. ואיך יבינו? במשך שש שנים לא היה ולו נציג בכיר אחד מההתאחדות לכדורגל במשחק של הפועל קטמון. הם לא ראו את האווירה המגניבה ביציעים - שכל כך חסרה בליגת הכדורגל הבכירה בישראל. אולי ועדת שטרוזמן, הוועדה לבחינת כשרות והתאמה של יחידים ותאגידים לרכישת זכויות בקבוצת כדורגל, תשנה משהו (בספק גדול). היא שמעה את לרנר שהציג בפניהם כמה נקודות על ניהול קבוצה.

לרנר אמר לוועדה:

1. הניסיון שלנו, מניהול העמותה, מציג יתרונות רבים למעורבות של אוהדים בניהול:

א. השקיפות הניהולית מחייבת את ההנהלה לניהול תקין ומשתף. ניהול כזה מונע השתלטות של בודדים, בעלי אינטרסים המנוגדים ל"רוח היחידה" המיוחדת, נשמת אפו של כל מועדון ספורט.

ב. קיום דו־שיח מתמיד בין ההנהלה לציבור החברים/אוהדים. דו־שיח זה מביא ליצירת יוזמות למען הקבוצה והקהילה מצד אחד, ולהקטנת מתחים ולפתרון בעיות מצד שני.

2. יש לוודא כי בכל מודל תינתן לאוהדים מעורבות בניהול הקבוצה - המינימום הוא נציג בדירקטוריון.

3. מינימום זה מוצע תחת ההנחה כי בזמן הקרוב לא ניתן יהיה להקים אגודות אוהדים שיוכלו לגייס בכוחות עצמן בלבד את כל המשאבים הדרושים לניהול קבוצה בליגת־העל בכדורגל. אם יימצאו אגודות כאלו, יש לתת להן עדיפות בניהול המועדון.

איפה הלב?

מכבי קביליו יפו, גם כן קבוצת כדורגל בבעלות אוהדים, עשתה התקדמות רצינית בליגות הנמוכות. מבחינתה, לב הקשר עם הקהילה הוא בקבוצות הנוער ושם מתגאים מאוד בפועלם בתחום זה, אבל על בסיס הנהלה צר מדובר בעומס גדול מאוד, ולכן נוח יותר לתת לקבוצת ניהול לקחת את הקבוצה הראשונה, ולהמשיך להתעסק רק בפיתוח הנוער והקשרים עם הקהילה. כדי שזה יקרה, הנהלת קביליו מחפשת היום משקיע אסטרטגי שמעוניין לקחת את הקבוצה עד לליגת־העל. בעיניהם, זה לא רק אפשרי וזו עשויה להיות השקעה לא רעה. כך אומר טל משיח, מהמייסדים של קביליו ומי שהיה שנתיים יו"ר הקבוצה.

הבעיות הגדולות של קבוצות האוהדים מתחילות, כאמור, כשמטפסים למעלה. כדי להתמודד עם הקושי הזה החליטו בקביליו לעשות שינוי. בקביליו הסכום המינימלי להיכנס לעמותת האוהדים הוא 1,000 שקלים, ואולם ניתן לתרום עד 20 אלף שקלים (הסכום שאותו מותר לתרום בלי הצורך בדיווח נרחב יותר לרשם העמותות). אבל כל כסף שמקורו בבסיס רחב כל כך של אנשים מצריך הרבה התעסקות עם גיוסו מחדש מדי שנה, וכאן נכנס המשתנה המתערב החשוב ככל כך: ההצלחה. ככל שהקבוצה מתקשה בעלייה בסולם הליגות הישראלי – שנה שעברה כלשה הקבוצה בעלייה לליגה הלאומית, והשנה סיכויי הקבוצה לעלות לא מבטיחים – כך ההתלהבות של האוהדים פוחתת, והיכולת להשיב את בסיס המנויים והתורמים יורדת. כיום, מספר המנויים, שהגיע לכ-180 בתחילת הפרויקט, ירד לכמחצית. מנויים למשחקים יש כ-300

ייתכן שהבעיה הגדולה בישראל היא שאף קבוצה לא מנסה להערים על השיטה - כולן משחקות לפי אותן חוקים, ובחוקים האלה המערכת כמו תמיד מחזקת את הקיימים. כדי להתחרות במגרש לא סימטרי צריך לחשוב אחרת, כמו אוקלנד אתלטיקס מליגת הבייסבול של ארצות הברית שאימצה את שיטת המאניבול או כמו סוונסי סיטי, קבוצה בבעלות 20% של האוהדים שאימצה שיטת משחק משלה והתקדמה לפרמיירליג. את זה קבוצות האוהדים בישראל פשוט לא עושות.