גלייזרנומיקס

הפרמיירליג, ליגת הכדורגל העשירה בתבל, הודיעה כי היא "ניטרלית" לגבי סוגי בעלות על קבוצות הכדורגל הבכירות באנגליה. ולכן, מגיעים למשחק האחרון של עונת 2011/12, העונה ה־20 של הפרמיירליג, כאשר שתי הקבוצות המתחרות על התואר הן האחת, מנצ'סטר סיטי, שנהנתה מהזרמה של כמיליארד ליש"ט של שייח' מאבו דאבי, והשנייה, מנצ'סטר יונייטד, שהבעלים האמריקאים שלה שאבו ממנה 500 מיליון ליש"ט.

זה, כאמור, משפיע בצורה דרסטית על מאזן הכוחות והיכולות של שתי הקבוצות. מצד אחד, ישנה הקבוצה בתכלת שנבנתה במהירות, לעתים בנחפזות, ובהרבה מאוד כסף מזומן. הבנייה נעשתה, בסופו של דבר, בצורה טובה, וזה בעיקר בזכות העתקת התוכניות של מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי לבניית קבוצה אלופה. כלומר תחילה בונים חוט שדרה אימתני לקבוצה – שוער (ג'ו הארט), בלם (וינסנט קומפאני), גנרל בקישור (יאיא טורה) וחלוץ (סרחיו אגוורו) מובילים - ואחר כך ממלאים את הסגל במגוון שחקנים שנותן לקבוצה הרבה ממדים התקפיים והגנתיים.

יאיא טורה חוגג. תחילה בונים חוט שדרה אימתני לקבוצה – שוער (ג'ו הארט), בלם (וינסנט קומפאני), גנרל בקישור (יאיא טורה) וחלוץ (סרחיו אגוורו) מובילים - ואחר כך ממלאים את הסגל במגוון שחקנים שנותן לקבוצה הרבה ממדים התקפיים והגנתיים צילום: איי אף פי

איפה ה־500 מיליון?

מצד שני ישנה מנצ'סטר יונייטד שהפסידה למנצ'סטר סיטי 1–0 בדרבי ביניהן  - כשבקבוצה ישנם שחקנים מאוד ותיקים, לצד צעירים מבטיחים מאוד וכמה שחקנים ברמה הגבוהה ביותר. עם זאת, ניתן היה לראות שלקבוצה האדומה של מנצ'סטר כבר אין העומק האיכותי והמגוון הרב שפעם היו לה - בזכות שריר פיננסי גדול יותר משל כל קבוצה אחרת. נכון, עדיין מדובר בקבוצה סופר־איכותית, אבל בכדורגל של היום ההבדל בין אליפות לעליבות הוא קטן. הכל יכול להשתנות בתוך רגע, וככל שיש לך יותר איכות בסגל, כך הסיכוי שישתנה משהו לטובתך גדל.

לפי דיוויד קון, כתב עסקי הספורט של "הגרדיאן", הסיבה העיקרית לכך שלמנצ'סטר יונייטד אין האיכות שאפשרה שהדברים ישתנו לטובתה, היא הבעלות של משפחת גלייזר על הקבוצה.

מאז נרכשה הקבוצה על ידי משפחת גלייזר לפני שבע שנים ביותר מ־800 מיליון ליש"ט, ש־525 מיליון ליש"ט מהם נלקחו בהלוואה - הוציאו במשפחה יותר מ־500 מיליון ליש"ט על החזרת ריבית, בנוסף לתשלומים לעורכי דין, בנקאים והוצאות "חד־פעמיות" כגון משכורות של 7 מיליון ליש"ט לדירקטורים - חברי משפחת גלייזר. את הכסף הזה הגלייזרים לא הוציאו מכיסם אלא מכיסי אוהדי ושותפי הקבוצה, על ידי כך שהעלו את ההכנסות המסחריות ועל ידי כך שהעלו את מחירי הכרטיסים ב־50% מאז 2006.

למזלה של מנצ'סטר יונייטד, אלכס פרגוסון הוא גאון אמיתי שהצליח לזכות בארבע אליפויות ובליגת האלופות בזמן הזה, ודיוויד גיל, המנכ"ל שהתנגד לרכישת הקבוצה על ידי הגלייזרים בגלל החוב שייצמד למועדון, הצליח להעמיד צוות תומך מוצלח במיוחד, שהצליח להעלות את ההכנסות ולהשאיר את העלויות סבירות. שניהם מנהלים ביחד מועדון כדורגל מופלא שמצליח ומרוויח כסף - אבל הבעלים שאבו ממנו 500 מיליון ליש"ט ונותר רק לדמיין מה היו גיל ופרגוסון יכולים לעשות איתם לולא היו נעלמים לתוך העולם הפיננסי.

ללא הגלייזרים, למנצ'סטר יונייטד היתה היכולת לסיים כל עונה ברווחים של-50־60 מיליון ליש"ט, לשלם דיבידנדים צנועים יחסית לבעלים (בטח ביחס לתשלומי הריבית של יותר מ־40 מיליון ליש"ט בשנה על ההלוואות של הגלייזרים) ולהשקיע הרבה מיליונים מדי שנה בקבוצה, שהיתה מתבססת על שחקנים שגדלו באקדמיה לצד כוכבים גדולים מאנגליה ומכל רחבי אירופה, שהיו מגיעים עבור כסף גדול. כך זה עבד לפני רכישת הקבוצה. הרי אלכס פרגוסון מעולם לא פחד לבזבז סכומי שיא על רכישת שחקנים בריטים שעליהם אפשר יהיה לבנות קבוצה - מגארי פאליסטר, דרך ריו פרדיננד ועד וויין רוני - וגם לא חשש להוציא כסף גדול על שחקנים בינלאומיים מצוינים כגון רוד ואן ניסטלרוי, יאפ סתאם, כריסטיאנו רונלדו, אריק קאנטונה ואחרים.

וויין רוני, כוכב מנצ'סטר יונייטד. ללא הגלייזרים, למנצ'סטר יונייטד היתה היכולת לסיים כל עונה ברווחים של-50־60 מיליון ליש"ט צילום: איי אף פי

התוכנית שלא עבדה

התוכנית המקורית של הגלייזרים היתה להעביר את מנצ'סטר יונייטד לחברה־אם במדינה ללא מס גבוה ולהרוויח כסף בעצמם על ידי מכירת מניות הקבוצה בבורסה. זה קרה באופן חלקי. תוכניות ההנפקה עולות ויורדות מסדר היום לפי המצב הפיננסי העולמי ומדיניות המס במקומות שעליהם בנו הגלייזרים גם שונתה. במקביל, חלו שינויים בפרמיירליג עצמה - יותר ויותר מיליארדרים בינלאומיים נכנסו לזירת הכדורגל המעניינת בעולם והשקיעו כספים גדולים ברכישת שחקנים. זה הוביל לעלייה ניכרת בהוצאות בשוק העברות השחקנים. וזה, כאמור, הוביל לעלייה גבוהה במחירי הכרטיסים וגם למדיניות של חיוב מנויים לקנות את כל משחקי הגביע.

בתוכנית המקורית של הגלייזרים הודגש כי כדי שהתוכנית שלהם לעשות כסף גדול ממנצ'סטר יונייטד תצא לפועל, הם צריכים שהקבוצה תהיה מוצלחת מבחינה מקצועית, ולכן תכננו להשקיע 25 מיליון ליש"ט בשנה בקבוצה.

ואולם, בחמש השנים האחרונות הוציאה יונייטד בסך הכל 51.6 מיליון ליש"ט נטו על שחקנים, הרבה פחות מה־25 מיליון ליש"ט בשנה שהגלייזרים הבטיחו. האמת, זה 74 מיליון ליש"ט פחות. מנצ'סטר סיטי הוציאה 418.9 מיליון ליש"ט נטו בחמש השנים הללו, צ'לסי 155.9 מיליון ליש"ט, ליברפול 83.3 מיליון ליש"ט, טוטנהאם 66.7 מיליון ליש"ט. אפילו אסטון וילה (68.4 מיליון ליש"ט), סנדרלנד (69.2 מיליון ליש"ט) וסטוק (59.7 מיליון ליש"ט) הוציאו יותר מאשר מנצ'סטר יונייטד - המועדון עם מספר האוהדים הרב ביותר באנגליה, המועדון שפעם היה הבזבזן הגדול ביותר באנגליה בשוק העברות השחקנים.

פרגוסון, שמגן על הגלייזרים, אמר כי ההוצאות בשוק ההעברות לא שוות כי "הערך של השוק מנופח בגלל מנצ'סטר סיטי" ושבכל מקרה - המדיניות של מנצ'סטר יונייטד היא להשקיע הרבה בנוער ולהעלות את בוגרי האקדמיה לקבוצה הבוגרת. אבל עדיין, מדובר במאמן ששבר את שיא העברות השחקנים הבריטי שלוש פעמים במהלך שבע השנים שלפני הגלייזרים הקבוצה אכן השקיעה כסף גדול לעתים - במיוחד השנה כאשר רכשה את דויד דה חאה (18.9 מיליון ליש"ט), אשלי יאנג (17 מיליון ליש"ט) ופיל ג'ונס (16.5 מיליון ליש"ט) - אבל זה לא הספיק כדי לנצח את מנצ'סטר סיטי העונה בליגה, וזה בגלל שלקבוצה בתכלת יש סגל הרבה יותר עמוק ואיכותי. והיא לא צריכה לסמוך על פול סקולס וראיין גיגס קשישא.

40 מיליון ליש"ט ריבית

שוב, ניתן רק לדמיין מה היה קורה לו למנצ'סטר יונייטד היו ה־500 מיליון ליש"ט הללו. האם הקבוצה היתה יכולה לרכוש את ווסלי סניידר, שחקן שאלכס פרגוסון אמר שהוא רוצה אבל בגלל עלויות שכר העסקה נפלה? האם היתה יכולה להביא את סמיר נאסרי, שקיבל בקיץ האחרון הצעות ממנצ'סטר יונייטד וממנצ'סטר סיטי אבל בחר בקבוצה בתכלת? האם היתה יכולה לרכוש את לוקה מודריץ', שמככב בטוטנהאם וגם כן היה מוסיף המון חן ויצירתיות לקישור האפור של מנצ'סטר יונייטד?

כנראה שכן, אבל "הגלייזרנומיקס" לא אפשרו את הרכישות הללו כי הכסף הגדול שמנצ'סטר יונייטד מרוויחה - הרבה ממנו, כ־40 מיליון ליש"ט בשנה לפחות - הולך לכיסוי הוצאות שכלל לא קשורות לכדורגל.

באוקטובר 2010 אמר וויין רוני ש"מנצ'סטר יונייטד לא הבטיחה לו שום דבר לגבי חיזוק הקבוצה בעתיד". הוא דרש לעזוב כדי לשחק עם יותר שחקנים ברמה העולמית. מאז חתם על חוזה חדש ואז, בתום העונה שעברה אחרי זכייה באליפות, אמר: "וואו, טעיתי בגדול". אבל היה צדק בדבריו: יונייטד התקשתה השנה להתמודד עם איכות הסיטי וסביר להניח שתתקשה לעשות זאת אף יותר בשנים הקרובות.