ככה מחתימים היום שחקנים

בראיין קלאף, המנג'ר האגדי של דרבי קאונטי ונוטינגהאם פורסט, היה הראשון, ביחד עם עוזרו הנאמן פיטר טיילור, שהבין את חשיבותו של שוק העברות השחקנים. השניים, גם מבלי להיות מודעים לכך, פיתחו תיאוריות שעד היום מתבררות כנכונות מבחינה מקצועית ומבחינה כלכלית. אחת הסיבות הגדולות להצלחה הכבירה של הצמד היא ההבנה של שוק העברות השחקנים וההתנהלות האנושית בתוכו. הסיפור של רכישת רוי מקפרלנד ב־1966 מדגים היטב את יכולותיו של קלאף לניהול משא ומתן ושכנוע, שעזר לו להשיג את השחקנים שחפץ בהם.

מקפרלנד היה בלם צעיר בטרנמיר רוברס כשטיילור המליץ לקלאף לרוכשו. קלאף הגיע למשרדו של דייב ראסל, המנג'ר של הקבוצה מליברפול, והגיש הצעה ראשונית בשווי 12 אלף ליש"ט, שאותה ראסל דחה. קלאף הבין ואמר שהוא מוכן להשקיע כפול מהסכום, אבל כל הצעה מעל 20 אלף ליש"ט מצריכה מצדו בקשת אישור מהיו"ר של דרבי קאונטי. אז קלאף הרים את שפופרת הטלפון וניהל שיחה דמיונית עם היו"ר שלו, שבה התווכח איתו על נחיצות הבלם עד שהגיע איתו להסכמה על מחיר של 24 אלף ליש"ט. ראסל התרשם מיכולות המשא ומתן של קלאף מול ההנהלה והחליט לאשר לו לדבר עם מקפרלנד. מה שראסל לא ידע זה שלקלאף היה אישור להגיע עד להצעה בשווי של 49 אלף ליש"ט לרכישת השחקן. וכך חסך המאמן כמה אלפי ליש"ט למועדון.

אחרי שהשיג את האישור מאוחר בערב, היה אמור קלאף לחכות למחרת בבוקר כדי להתחיל את המשא ומתן עם הבלם עצמו. אבל קלאף הרגיש שהוא צריך לסיים את הנושא כמה שיותר מהר ועם האדרנלין בדמו מהמשא ומתן עם ראסל הגיע לבית הוריו של מקפרלנד. השעה היתה מאוחרת ורוי הצעיר כבר היה במיטה. הוא גם בכלל לא היה בטוח שהוא רוצה להיות כדורגלן מקצועני — אפילו אחרי 35 הופעות במדי טרנמיר — ובוודאי שהוא לא רצה לחתום עם דרבי קאונטי כשהוא לבוש בפיג'מה שלו. אבל קלאף אמר שהוא לא עוזב את הבית עד שתתקבל החלטה לכאן או לכאן. בסופו של דבר, אביו של מקפרלנד — שהתרשם מהמאמצים של המאמן וגם זכר אותו כחלוץ אימתני שכבש נגד ליברפול באנפילד — שכנע את בנו לחתום על החוזה. בספרו האוטוביוגרפי, מקפרלנד — שהפך לבלם נבחרת אנגליה — אמר שהוא הרגיש שעשה את טעות חייו, אבל קלאף השיג את שלו. כפי שהשיג כמעט כל שחקן שרצה בכל מיני דרכים לא דרכים, שכוללות בעיקר מניפולציה על המשפחה. שחקן אחר החתים קלאף על ידי כך שהגיע לביתו עם פרחים לאשתו ודיבר עם הזוג על הכל חוץ מכדורגל — כולל על הווילונות היפים ועיצוב הסלון. השחקן, קשר קשוח, לא רצה לחתום תחילה בדרבי קאונטי אבל אשתו, שהוקסמה מקלאף, החליטה שיעשה זאת וכך היה. כך קלאף גם גייס שחקנים צעירים — משחקי פוקר עם המנג'רים, ביקורי פתע בבתים ופלרטוטים עם האמהות והנשים. הקסם הצפון אנגלי של קלאף עשה את שלו ובעולם כמעט נטול סוכנים, הוא היה מספיק כדי לגייס את הכישרונות הטובים ביותר.

מאז העולם השתנה. סוכנים שולטים בשוק העברות השחקנים, חוק בוסמן מעניק לשחקנים עצמם הרבה יותר כוח, לקרנות גידור יש אינטרסים ואחוזים מכרטיסי שחקן, ושחקנים כמו אדן האזרד מליל מכנסים מסיבות עיתונאים שנצפות על ידי אלפי אוהדים בשידור ישיר, כדי להכריז שהם עדיין לא החליטו להיכן הם רוצים לעבור.

שוק העברות הקיצי מתחיל בקרוב — וכמו בכל שנה, הוא יקבע בהרבה מובנים איך תיראה העונה הבאה. ואף שפגישות אישיות סטייל קלאף עדיין משמעותיות בעולם הסופר־תחרותי/ציני של שוק העברות השחקנים — צריך להבין את האינטרסים הרבים שמניעים אותו כדי להבין אותו באמת.

רובין ואן פרסי. קבוצות יעשו הכל כדי לשמר את השחקנים הטובים ביותר שלהן צילום: איי אף פי

קודם כל: תירגעו

אז איך מעבירים שחקן בימינו? קודם כל מתחילים בבחירת השחקן. ואם פעם בחרו שחקנים על פי גחמות של מאמנים, יו"ר או פונקציונרים אחרים, היום כל ההליך מסובך להפליא.

נתחיל בכך שבשנים האחרונות, ממש בשנתיים־שלוש השנים האחרונות, התחילו סטטיסטיקות לשחק תפקיד גדול מאוד בבחירת הרכש. סטיב יוסטון, הסקאוט של המבורג ולשעבר הסקאוט של צ'לסי, סיפר בכנס שנערך בנושא סטטיסטיקות בכדורגל על כך שעדיין קשה ל"דינוזאורים" בכדורגל להבין שלשם הסיפור הולך. "יש לנו כל הסטטיסטיקות שיש לכדורסל", אומר יוסטון. "אבל עדיין לא משתמשים בכלי הזה כמו שצריך וצריך לשכנע את האנשים הקובעים במועדונים לגביהם. גם צריך להיות מאוד זהירים על איזו סטטיסטיקה סומכים ובכל מקרה, 90% של סקאוט כיום הם לדעת מי לא להחתים. כל אחד במועדון מקבל המון פניות מגורמים רבים — סוכנים, קבוצות, משפחות, סקאוטים אחרים — וצריך לדעת איך לפסול שחקן במהירות".

סקוט מקלאחלן, הסקאוט של צ'לסי, מסכים: "סקאוטים רבים ואנשי סטטיסטיקה מוציאים היום הרבה מאוד אנרגיה כדי למכור את העבודה שלהם. להראות את היתרונות שלנו". למען האמת, סטטיסטיקה היא עדיין נושא בעייתי בכדורגל בגלל שקשה מאוד לברר מה הסטטיסטיקה הנכונה לגבי שחקן. ולגבי קבוצה.

"בכדורגל המשתנים כל הזמן מתחלפים", אומר אלכסי לאלאס, לשעבר בלם נבחרת ארה"ב וכיום פרשן ב־ESPN. "'הגביע הקדוש' הוא מדד סטטיסטיקה שמראה מה מנצח משחקים בכדורגל, ספורט שוטף בניגוד לפוטבול, בייסבול או כדורסל. גם סגנון המשחק של כל קבוצה משפיע על כל מדד".

שוק העברות השחקנים אינו משולש ברמודה — אף על פי שמבזבזים גדולים כמו רומן אברמוביץ' גורמים לכסף להיעלם על שחקנים כמו פרננדו טורס. שוק העברות השחקנים אינו מסתורי כל כך.

ומי שמצליח להבין את השוק הזה טוב יכול להרים קבוצה גדולה. ארסנל, למשל, הצליחה להתנהל בשוק ההעברות בעשור הקודם כל כך טוב עד שזה הפך אותה למועדון גדול לצד מועדונים כמו מילאן, ליברפול, יובנטוס ואחרים. חוסר היכולת של ארסן ונגר, המנג'ר של ארסנל, להתאים את עצמו למציאות חדשה בשוק עשוי להיות הסיבה לכך שארסנל לא מצליחה לזכות בכלום בעשור הנוכחי. דוגמה נוספת לקבוצה שבנתה את עצמה בחוכמה וללא הכסף הגדול של מנצ'סטר סיטי וצ'לסי דרך שוק העברות השחקנים היא טוטנהאם, שהופכת לחברת קבע בחמש הקבוצות הגדולות.

הצלחה כלכלית ומקצועית בשוק העברות דורשת הרבה ידע וסבלנות. זה אומר גם שאסטרטגיה של מועדון צריכה להיות תלויה בקבוצה של אנשים ומוחות שעובדים יחד בכיוון אחד, אינדקס סטטיסטי, ותוכנית עסקית איתנה. ליון, למשל, הפכה מקבוצת ליגה שנייה לאחת מהקבוצות הטובות באירופה דרך ישיבות ארוכות בין הגורמים המסחריים והמקצועיים שבהן נקבעו היעדים בשוק העברות השחקנים.

להיות תלויים בשוק העברות השחקנים רק באדם אחד — בעלים, מאמן או מנהל ספורטיבי — זה מתכון לאסון. אבל משם הכדורגל בורח: אינסטינקטים, גחמות ו"חוכמת זקנים" שיש לחלק מהמנג'רים הדינוזאורים בעולם מוחלפים בהייטק, סטטיסטיקות וניתוחים מדעיים.

האלק. בדרך לצ'לסי? הצלחה כלכלית ומקצועית בשוק העברות דורשת הרבה ידע וסבלנות. זה אומר גם שאסטרטגיה של מועדון צריכה להיות תלויה בקבוצה של אנשים ומוחות שעובדים יחד בכיוון אחד, אינדקס סטטיסטי, ותוכנית עסקית איתנה צילום: איי פי

המרדף אחרי החליפות

אמנם בילי בין, אבי תורת "מאניבול" — בניית קבוצה על ידי ניצול כשלי שוק ומציאתם על ידי פורמולות מדעיות/סטטיסטיקות — אומר שאת הכדורגל עדיין קשה למדוד ולנתח, בעוד שג'ונתן ווילסון — סופר הכדורגל המפורסם — מציין שהסטטיסטיקות מוכיחות שמה שטוב לקבוצה אחת, לא טוב בהכרח לקבוצה השנייה. בכל מקרה, האמת שם בחוץ. איפשהו ישנה הפורמולה הנכונה שתעזור לבחור את השחקנים המתאימים שיהפכו לקבוצה איתנה.

ושוק העברות השחקנים הופך למרדף אחר הנוסחה הזאת, במיוחד לאור תקנות הפייר פליי הפיננסי, שאמורות לצמצם הפסדים ויהפכו כל טעות בשוק ההעברות ליותר קריטית. התחרות בשוק ההעברות הופכת גם לתחרות על המנהלים הנכונים, הסטטיסטיקאים הנכונים והסקאוטים הנכונים — חבר'ה בחליפות שמכירים את השוק טוב יותר מאחרים ויקבלו על כך יותר כסף. אמנם זה לא מרגש כמו משא ומתן של מנג'ר מול מנג'ר אחר על הכוכב הגדול הבא — אבל זו הדרך הנכונה להפוך את הכדורגל לעסק יותר בר־קיימא. בקיצור, החיפוש אחר בילי בין של הכדורגל החל.

שמירה על הנכס

השינוי בקרב מועדונים ביחס לשחקנים — הנכסים השווים ביותר של מועדונים רבים — גם כן משפיע על שוק העברות השחקנים. כיום מועדונים עושים מאמצים כבירים כדי לא לבזבז את הכסף בשוק העברות השחקנים — ובטח שלא ליפול לרכישות של אנשים (שחקנים הם כאלה בסופו של דבר) בעייתיים. זה אומר שהסקאוטים הטובים באמת בודקים שחקן על פני מספר רב של משחקים — לפעמים 40 משחקים ויותר. והם גם עושים בדיקות רגע מול עיתונאים, מנהלים, אוהדים ועוד.

סקוט מקלאחלן מצ'לסי אף אמר כי "לא רחוק היום שבו קבוצות ישכרו בלשים פרטיים שיעקבו אחרי שחקנים שהן רוצות לקנות. בהתחשב בכך שקבוצות מוציאות מיליונים על רכישת שחקנים, זה רק הגיוני שהן ירצו גם לראות אם הן קונות בן אדם ראוי".

אין לי כסף אין לי

באירופה נגמר הכסף. היבשת הישנה על סף תהום וזה ישפיע על רוב קבוצות הכדורגל — לפחות אלו בלי בעלים מקטאר או אבו דאבי. נשיא יובנטוס, אלופת איטליה, אנדראה אניילי, אמר ש"תמו ימי ההעברות הגדולות". "העברות שחקנים גדולות לא יהיו", העריך הנשיא של הביאנקונרי. "אבל האוהדים ימשיכו להגיע למגרשים. המשחק עדיין קשור לחלומות ולרגשות של כולם. אנשים יברחו בכדורגל מהבעיות של העולם האמיתי". כלומר, הכסף ימשיך לזרום לקבוצות הכדורגל — אבל הן לא בכלל יוציאו אותו על שחקנים. "אני מאמין שהקיץ יהיה שקט", אמר ארסן ונגר. "קודם כל, באנגליה יש חוק 25 שחקנים לקבוצה. דבר שני, המצב הכלכלי באירופה ממש רע ולחלק מהמדינות יש בעיות גדולות יותר מדאגות על כדורגל". ובכל זאת, אם מלאגה ופריז סן ז'רמן יוציאו את הכסף של עשירי קטאר, מנצ'סטר סיטי תשמש בכספי אבו דאבי ורומן אברמוביץ' יחגוג את הזכייה באליפות אירופה עם בניית הקבוצה הוותיקה שלו מחדש — כסף גדול ייכנס לשוק העברות השחקנים ותיווצר דינמיקה של שוק פעיל. שקט בטוח לא יהיה.

אלי טביב. יכול להרוס את הפועל תל אביב דרך שוק העברות השחקנים צילום: ראובן שוורץ

איך X מרוויח כסף?

ועכשיו מגיעים לחלק האפל של הכתבה. החלק שבו אנחנו מתוודעים לכך שיש גורמים רבים שרוצים להרוויח על חשבון הכדורגל. אפשר לעשות זאת בכמה צורות.

למשל, בעלות גורם שלישי על שחקנים. באופ"א שוקלים לאסור את העניין אבל כיום ישנם כדורגלנים רבים שבבעלות כמה משקיעים או קרנות גידור. ראדמל פאלקאו, החלוץ המצוין של אתלטיקו מדריד, למשל, הוא אינו בבעלות אתלטיקו מדריד אלא בבעלות של משקיעים, שכל אחד קנה אחוזים ממנו. כמו פאלקאו יש שחקנים רבים, רובם הגדול צעירים מהעולם הלטיני, שכל מעבר שלהם ממלא כיס של משקיע אלמוני שרכש אחוזים מהשחקן. השיטה הזאת מאפשרת לקבוצות ללא כסף להביא שחקנים ברמה הגבוהה אבל גם מותירה אותן עם מעט נכסים וגורמת לכך ששוק הכדורגל, שצריך להיות שוק שעוסק בניצחונות ולא ברווחים, הופך לשוק שמבוסס על השגת

רווחים לאנשים עשירים מאוד על חשבון קבוצות והכדורגל.

צורה אחרת שבה אינדיבידואל כלשהו יכול להרוויח מיליונים בשוק העברות השחקנים על חשבון הכדורגל היא העברת שחקן במחיר מופרז: גורם בקבוצה א' מוכר שחקן X לגורם בקבוצה ב' ב־Y כסף. ה־Y שווה פי כמה וכמה מהשווי האמיתי של X ומתוך ה־Y הזה הגורם בקבוצה א' והגורם בקבוצה ב' לוקחים את האחוזים שלהם מהמכירה המנופחת — שבדרך כלל התבצעה על חשבון הקבוצה הקונה.

זה קרה הרבה בעבר ורמון קלדרון, נשיא ריאל מדריד למשל, אף הואשם בכך שסכום גדול מהעברת פפה מפורטו ב־28 מיליון יורו הועבר לכיסו. אבל זה לא קורה רק בהעברות גדולות במיוחד.

לשם התיאוריה ניקח מקרה שהיה בקיץ האחרון. 50% משחקן, ששוויו על פי המחירון האירופי לשחקנים (Transfermarkt) עמד על 200 אלף יורו, נמכרו ב־1.5 מיליון יורו, שזה אומר שנתנו לו שווי מנופח של 3 מיליון יורו — כלומר פי 15 משוויו הריאלי. כאן ניתן לחשוד שמשהו כשר אבל מסריח קרה. במיוחד לאור העובדה שהבעלים של שתי הקבוצות מכירים זה את זה היטב.

אפשר גם להרוס. בכוונה

כמו שניתן לבנות קבוצה בשוק העברות השחקנים, ניתן גם להרוס אותה. ומי שמחזיק בה יכול לעשות זאת תוך כדי רווח אישי גדול.

ניקח לדוגמה אתאלי טביב, הבעלים של הפועל תל אביב, שהצהיר כי הוא יפסיק להשקיע בקבוצה. טביב דורש 30 מיליון שקל על הקבוצה ולא מוכן למכור אותה בפחות. אם בודקים את המוטיבציות הכלכליות שלו להישאר מגלים כי הוא יכול להרוויח מיליונים בשוק העברות השחקנים הקרוב על חשבון העתיד של הפועל תל אביב.

טביב צריך שהקבוצה תסיים ברווח תפעולי גבוה כדי שהוא יוכל למשוך את שטרי ההון שנמצאים בבקרה התקציבית (בגובה של כ־21 מיליון שקל). זה אומר שהוא יכול להשתמש בהכנסות הטבעיות של הקבוצה כדי לבנות תקציב, ובמקרה של העפלת הקבוצה לשלב הבתים של הליגה האירופית מדובר על הכנסה נוספת של כמה מיליונים טובים — שתהפוך את הקבוצה לרווחית ביותר.

מכירת השחקנים תוסיף עוד כסף לקופה, שאחר כך טביב יוכל למשוך מהבקרה התקציבית — וזה מבלי ממש להשקיע כסף מכיסו. כיום הנכסים היחידים של הפועל תל אביב הם השחקנים — שיכולים להניב תשואה גבוהה. לא מופרך יהיה לחשב שאם טביב מוכר את חמשת השחקנים המובילים שלו הוא יכול להשיג סכום של בין 15 ל־20 מיליון שקל. זה כסף שהוא עשוי למשוך מהקבוצה. ולכן לא משתלם לו למכור כיום — ולכן הוא גם דחה הצעות בשווי 12–15 מיליון שקל על הקבוצה.

עם תחושת נקם שבוערת בתוכו ועם ההיסטוריה שלו בהפועל כפר סבא (הותיר אותה ללא נכס משמעותי ואפילו המזגנים נלקחו ממשרדיו) ייתכן מאוד שטביב רואה את שוק העברות השחקנים כהזדמנות להרוס את הפועל תל אביב ועל הדרך להרוויח מיליונים במגוון צורות.

נזק כזה ייקח שנים לתקן.